ישבתי בקרון הרכבת מול אורי הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל זאת הייתה אימא שלי קמתי אל החלון.
פתחתי אותו רק קצת והשלכתי את הטלפון מחוץ לרכבת סגרתי את החלון והתיישבתי חזרה.
אורי הסתכל עליי בחשש, "היא שלחה אותו נכון? היא יכולה לשלוט במחשבות של אנשים היא הוציאה לי את הכנפיים".
"כן המנהיגה של אותה קבוצה של בני הנפילים שלחה אותו היא מחפשת אותי ואת האנשים היקרים לי בשבילי לפגוע בי".
נאנחתי בקול השפלתי מבטי והעברתי את הידיים שלי בשיער שלי שהגיע עד לכתפיים שלי, לא ידעתי מה הלאה היא בכול מקום וזה מרגיש כאילו לא אצליח להגיע לג'ון לעולם.
"מה עם ההורים שלך מה עם הבחור הזה שהעפת מהחלון? הוא חשוב לך גם? את לא מפחדת עלייהם?".
אורי שאל ואני חייכתי לרגע קטן הסקרנות שלו הזכירה לי את הסקרנות שלי בעולם הזה כשהייתי בגילו.
"כול עוד אני אהיה רחוקה מאימא שלי ומבעלה הם יהיו בטוחים גם בן יהיה בסדר הוא איבד הכרה אבל הוא חזק ואני בטוחה שמטפלים בו".
"אז מה נעשה עכשיו?", אורי שאל בחשש כשהוא מביט החוצה מחלון הרכבת.
"לפני שזרקתי את הטלפון דיברתי עם אמיר אחד האחים שלי בעוד כמה תחנות מכאן האחות שלי תבוא לאסוף אותך היא באמת מדריכה באקדמיה זה המקום הבטוח ביותר בשבילך הם יעזרו לך ידאגו לך יסבירו לך על העולם הזה והכנפיים האלו".
"אני יכול לשאול מה קרה לכנף שלך?", אורי שאל בשקט למרות שהיינו היחידים בקרון.
"זה סיפור ארוך".
נחתי כמה שיכולתי נסענו ברכבת במשך שעות נמתחתי על המושב בו נרדמתי לכמה דקות אורי ישן כשהראש שלו מונח על השולחן מולו אני לא יודעת מה יש בו שגרם לי לגונן עליו ככה אולי כי הזכיר לי את עצמי בגילו.
הרכבת נעצרה בתחנה רק בעוד שני תחנות נגיע אל נטלי הסתכלתי החוצה מהחלון אל התחנה קבוצה גדולה של גברים דיברו בניהם הסתכלתי על כמה מהם שנראו מוכרים לקח לי רגע לזכור את הפרצופים שלהם.
אלה היו אותם בחורים שפרצו אלינו הביתה ונתנו לי את הנוצה של ג'ון.
"אורי קום עכשיו", תפסתי בידו והתחלנו להתקדם אל עבר הדלתות אבל מול כל דלת עמד אחד מהם הדלתות נפתחו והם נכנסו.
רצנו בין הקורנות חיפשתי קרון בו יש יותר אנשים שנוכל להתחבא בניהם אבל הרכבת הייתה כמעט ריקה יכולתי לשמוע את אותם גברים עברים בקרונות.
עצרתי מול השירותים פתחתי את הדלת ודחפתי לתוכם את אורי, "בעוד שתי תחנות בדיוק אתה יורד בתחנה תחכה לך בחורה בלונדינית בשם נטלי תזכור שתי תחנות בדיוק".
"אם הם ימצאו אותי?", אורי שאל כשהוא מחזיק בדלת מונע ממני לסגור אותה.
"הם לא מחפשים אותך הם מחפשים אותי, אני ארחיק אותם מכאן תבטח בי", סגרתי את הדלת והנחתי את הכובע של הג'קט שלי על הראש שלי מנסה לעבור בין הקורנות מבלי לעורר חשד.
הנחתי את היד שלי על אחת הדלתות שהפרידה בין הקורנות אבל שהדלת נפתחה נמשכתי לאחור בפראות ועפתי על הרצפה, שני גברים עמדו בחיוך מבחיל וידיים שלובות.
"הולכת לאיזה שהוא מקום מעורבת?".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
