ג'ון עמד צמוד לקיר שידיו קבולות בשרשראות עשויות פלדה ואדמה של הר הגעש שהפך אותנו לחלשים.
שחומרי ההרגעה שנתנו לו התפוגגו לחלוטין ג'ון הפך אלים הוא תקף את כולנו ללא הפסקה ובלי מחשבה נראה כאילו זאת המטרה היחידה שראה מול נגד עיניו.
עמדתי בחדר מולו השרשראות מנעו ממנו מלהגיע אליי, הבטתי אל החלון שהפריד בין החדרים אמיר והרופא של המסדר עמדו שם והביטו בנו.
הרופא לחץ על אחד הכפתורים וקולו נשמע מבעד לרמקולים בחדר.
"אל תשכחי גם אם זה מצליח ג'ון עלול לחזור רק לכמה שניות אל תתקרבי אליו יותר מידי ואם תרגישי שאת בסכנה תגידי ונזריק לו שוב חומרי הרגעה".
התקרבתי בצעדים כבדים אל עבר ג'ון שהוא צמוד אל הקיר ברגע אחד וברגע השני הוא הגיע למולי במהירות ידיו ניסו לחנוק אותי אבל השרשראות מנעו ממנו מלהגיע אל צווארי.
שלחתי את שני ידיי אל ידיו, ג'ון תפס בי בפראות האצבעות שלו ניסו לקרוע את העור שלי ואנחה של כאב יצאה מפי.
"ליה?!", אמיר קרא לעברי מעבר לחלון.
"זה בסדר אני בסדר", אמרתי למרות שהרגשתי את האצבעות של ג'ון מנסות לשבור את עצמותיי.
עצמתי עיניי וניסיתי להתרכז אתה חייב לשמוע אותי ג'ון אתה חייב לחזור אליי, הכנף שלי קרעה את החולצה הדקה שלבשתי.
מילמתי את הלחש הרגשתי את הדם שלי זורם במהירות בגופי האוויר בחדר נהיה דליל עצמתי את עיניי בחוזקה ופתחתי אותן הכנפיים של ג'ון נפרשו לצדדים גם.
"אנחנו עדיין מחוברים ג'ון לא תצליח לברוח ממני", הסתכלתי בחיוך על הכנפיים שלו החיבור עוד קיים.
האצבעות של ג'ון עוד הכאיבו לי אבל לא עזבתי את ידיו, המשכתי לדקלם את הלחש ראשי נשמט לאחור בפראות הרגשתי שובל של דם יורד מהאף שלי אבל לא יכולתי להפסיק הרגשתי את ג'ון יותר ויותר למרות שהוא ניסה להתנגד.
"בבקשה ג'ון תשמע אותי".
ניסיתי להיכנס לתוך ראשו של ג'ון בעזרת הלחש אבל הוא היה בעל מחיר פיזי כבד ברכיי וידיי רעדו דם התחיל לזרום גם מעיניי.
בבקשה ג'ון תן לי להיכנס.
הכנף שלי החלה לזוז בפראות ראשי נשמע לאחור כאילו מישהו גונב את הנשימה שלי החזקתי כמה שיכולתי אבל לא הייתי חזקה לא כמו בעבר.
נפלתי על ברכיי ג'ון התמוטט אחריי התנשמתי בכבדות הבטתי בו, מבטו היה מושפל נראה שזה לא עבד עד שטיפה מעייניו נפלה על הרצפה.
ג'ון הרים את מבטו אליי דמעות ירדו מעיניו, אנחת רווחה יצאה מפי שהוא קרא בשמי.
"ליה שלי?".
שלחתי את ידי קדימה לנגב את הדמעות שלו, ג'ון תמן את ראשו בכף ידי.
"אני תמיד ידעתי שבסוף תגיעי אליי", הקול שלו הקול המחוספס שלו שלא שמעתי כבר יותר משנתיים גרם לי לפרוץ בבכי כמו ילדה קטנה.
"השתנת התבגרת", הוא סרק אותי בעיניו וחייך חיוך קטן.
"גזרת את השיער שלך", הוא אמר ואני חייכתי חיוך אמיתי מכול הלב עד שראיתי לאן עיניו מביטות.
הוא בחן את הרצועה סביב גופי ואת הכנף הבודדת שלי.
"איך? מה קרה?", הוא שאל ואני שתקתי לא יכולתי לדבר, לא יכולתי להוציא מילה אבל נראה שלא הייתי צריכה והוא הבין לבד.
"לא לא אני לא, סליחה ליה שלי סליחה סליחה", ידיו הכו בראשו בחוזקה.
ניסיתי לעצור אותו אבל הוא העיף אותי לאחור בחוזקה הוא נעמד על רגליו ומבטו הקר חזר אליו.
הוא שוב לא עצמו.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
