אני לא זוכרת איך הגעתי הנה אני לא יודעת לאיפה הם לקחו אותי בכלל, הייתי בחדר קטן וסגור עם תעלת אוויר צרה על הקיר בה אי אפשר לעבור ישבתי על מיטה בודדה שניצבה בפינת החדר.
אני לא מצליחה להוציא מהראש לי את המגע של האישה הזאת על פניו של ג'ון הוא הסתכל עלייה כמו שהיה מסתכל עליי ואני לא מצליחה להבין אם משהו משפיע עליו או אם באמת הוא הצטרף אל אותה אישה שנראתה לי מוכרת כל כך.
דלת הפלדה נפתחה בקול צורם מישהו שלא ראיתי לפני תפס בי והוציא אותי בכוח מהתא הוליך אותי אל עבר חלל ענק בו חיכו עוד כמה בני הנפילים הם היו עם הכנפיים שלהם פרוסות לצדדים כאלה עם כנפיים שחורות ולבנות.
"חכינו הרבה זמן לפגוש אותך מעורבת להיפטר ממך ומהאחים שלך שמאיימים על הקיום שלנו".
בן הנפילים שהחזיק בי הפיל אותי לרצפה והם צחקו בקול אותו אחד שדיבר התקרב אליי תפוס בי עוזר לי לקום אבל ישר העיף אותי על הרצפה בכאב.
"קדימה מעורבת אנחנו מצפים לקרב, תוצאי את הכנפיים האלה שלך, תראי לנו למה את מסוגלת!".
קמתי שאני מתנדנדת על רגליי.
"אני לא מתכונת להילחם בכם אני והאחים שלי מעולם לא איימנו על הקיום של בני הנפילים אין לנו שום דבר נגדכם .. אחרי המלחמה המיותרת הזאת אין לנו גם משהו בעדכם אבל אני לא מתכונת להילחם בכם, אם את רוצים להרוג אותי, תהרגו".
אותו אחד חייך כלא מאמין, "אין בעיה", הוא רץ אליי במהירות והעיף אותי על הקיר נפלתי על רצפת הבטון בכאב הרמתי מבטי אל אותו אחד הוא רץ לעברי אבל התנגש בג'ון שהעיף אותו לצד השני של החלל על שאר בני הנפילים והם נפלו.
ג'ון, הוא בא לעזור לי?
ג'ון נשאר לעמוד באמצע החדר שהוא לא מביט לכיווני אפילו.
אותה אישה לפתע נכנסה לחדר כשעקביה מרעישים בכול צעד על רצפת הבטון.
"אני אמרתי שאני לא מרשה לכם לגעת בה, אני אמרתי לכם לא להרוג אותה ובכול זאת כולכם כאן מישהו רוצה להסביר לי את זה?".
כל בני הנפילים נשארו על הרצפה כאילו מפחדים לענות לה חוץ מאותו אחד שניסה להרוג אותי.
"את אמרת שהם מסוכנים שבגללם הקיום שלנו יחדל ואת משאירה אותה בחיים מפגינה רחמים כלפיה?".
אותה אישה הסתכלה על ג'ון והוא כמו בפקודה הגיע במהירות מול אותו אחד שהעז לדבר ותפס בגרון שלו מרים אותו מהרצפה בזמן שהוא נאבק בג'ון בכול כוחו כבר שכחתי כמה שג'ון חזק ומפלצתי.
"זה מספיק", היא אמרה וג'ון הניח אותו.
זה היה כאילו ג'ון היה כלב מאולף ברצועה מחשמלת, היא פנתה אליי בחיוך בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש.
"את יודעת מי אני?", היא שאלה הבטתי בה אני נשבעת שראיתי אותה בעבר אבל אני לא מסוגלת להיזכר, "לא".
"לפני שלוש שנים בערך אבא שלך פגש אותי ואת אחותי הוא סיפר לנו עליכם על כל הילדים שלו אמר שהוא נשלח הנה בכדי לעצור את הנבואה מלקרות נבואה בה כל אלה עם הכנפיים המעורבות יביאו לחרובן שלנו".
היא החלה לספר אבל אני הייתי מבולבלת היא הייתה בת נפילים כמונו אז איך זה הגינוי שגם לה יש אחות?
אין עוד תיעוד על מלאך שירד הנה וטייל בין העולמות כמו אבא שלי, "אחותך?".
"אני ואחותי תאומות זהות לא ממש נפוץ בעולם שלנו תמיד הרגשתי שאני מיוחדת שיש לי אחות לעומת האחרים לפחות הרגשתי מיוחדת עד שאת לקחת אותה ממני".
היא אמרה בכעס ובעטה לי בצלעות.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
