החלק שלי בך

פרק 1

~טריגר-הורה מכה.~
לכל הסופות שחושבות שהן חלשות..אתן חזקות.
יותר מכולם. אתן הכוח הכי חזק בכל העולם כולו.
אפילו יותר מיהלום.
אסייה:
״היום יום הולדת..היום יום הולדת..היום יום הולדת לאסייה..״
אימי שרה בלחש כדי לא להעיר את אבי השיכור.
אימי הושיטה לי עוגת יום הולדת 18 קטנה וסוף סוף היום הזה הגיע, אני יכולה לצאת מהבית ולא לחזור.
״יום הולדת שמח אסייה!״ בת דודתי טליה בת ה-14 המשיכה את אימי בזמן שהעירה את אבי.
״לא! טליה!..״ אימי לחשה לה.
היא אהבה לראות אותנו סובלות, כי היא מאשימה אותי במות הוריה.
״צריך לקחת את אסייה לבית החולים! מי ידע שהיא אלרגית לבוטנים?!״ אחותו של אבי ובעלה נסעו איתי מהר לבית החולים בגיל 7, שבטעות אכלתי חטיף בוטנים.
טליה נשארה בבית עם אבי, אימי הייתה בעבודה.
הוא לא יתעלל בה כמו שהוא בי..אני מקווה לפחות.
ואז בום! התעוררתי בבית החולים.
״אני מצטער אבל..ההורים לא שרדו את התאונה הזאת.״
היא ואבי ביחד שונאים אותי, כי לשניהם הרסתי את החיים על פי דבריהם.
יש לי עדיין צלקת בראש מהתאונה ההיא.
דודה שלי הייתה ההפך הגמור מאבי.
השנאה שלו כלפיי היא תמידית, ובלעדיי..היא תשמח. לא ממש אכפת לי.
״אני יכולה גם ארטיק?״ שאלתי בגיל 8 בזמן שאבי קנה לטליה,בת דודתי מהצד שלו ארטיק שוקולד.
אך במקום לקבל ארטיק, קיבלתי סטירה ללחי,
ובת דודתי החלה לצחוק.
״אבל למה?..״ התחלתי לבכות.
״אז הגעת לגיל 18 אה ילדה מטומטמת?״ אבי התעורר וקם בעצבים. שוב ריח האלכוהול נידף ממנו.
הוא דוחה אותי.
״בואי הנה, נתן לך קצת מתנות ליום ההולדת ה-18 שלך״ אמר וניסה להתקרב אליי אך התרחקתי ממנו ככל האפשר.
״מפחדת אה? 18 שנים מזורגגות איתך!!״ צעק ודחף אותי על הריצפה וקיבלתי מכה חזקה בראש.
״תפסיק אני מתחננת!״ אימי צעקה.
״זה יום אבל לא שמחה! מאז שהגעת לחיי החיים שלי נהרסו!״ הוא המשיך להכות אותי קשות. אני מכירה את זה מילדות.
״דיי אבא..זה כואב לי!!״
״מה זה הציון הזה אה?״ לחי בערה.
״זה בסך הכול ציון! בבקשה תעזוב אותה!״ אימי המשיכה לצעוק.
״איי!! האצבע שלי!״ אבי שבר את אצבעי.
״ככה תלמדי ילדה מטומטמת!״
״תעזוב אותה! היא בסך הכול בת תשע..״
״סתם עוול על כתפי! לולא את,הייתי יכול לחיות בשקט!״
כאילו בלי מצפון וכזה? בסדר שמענו.
״לא! תפסיק!!״ שמעתי את אימי צועקת ופי התמלא בטעם מתכתי.
נו טוב, זה עוד הפעם דם. מה חדש?
״עכשיו יש לי צלקת לכל החיים בגללו..״
״זאת לפחות צלקת יפה..״ אימי ניסתה לעודד אותי.
״לא היא לא! היא מכוערת! אני מכוערת כי אני מלאה בצלקות!״ הסתכלתי על אימי שגם מלאה בחבורות..קצת יותר קלות משלי.
״שתקי אישה!״ אבי הדיף אותה ממנו.
״אסייה!..״
עד שלפתע..הוא נעצר. ראיתי פתאום את אבי נשכב לידי ואימי עומדת מעליו.
״אימא?..מה עשית?..״ מלמלתי כשראיתי אותה אוחזת בסכין מלאה בדם. ומאז אני לא זוכרת כלום. כנראה התעלפתי.
״אסייה!! ילדתי קומי! קומי אל תלכי לי!״
תיאו:
״תודה גברת לינה״ אמרתי לעוזרת הבית שהגישה לנו את ארוחת הבוקר.
״תיאו,שנספר לאימך?״ אשתי, דליילה לחשה לי שנספר לאימי על עניין הפונדקאות.
״כן בהחלט, אני צריך את תשומת ליבכן לרגע.״ הערתי את תשומת ליבם של אימי, לאה ואחותי נוויה הסתכלו לכיווני.
״אני ותיאו החלטנו להשתמש בתהליך הפונדקאות בשביל להביא יורש-״ דליילה אמרה אך השיעול של אימי קטע אותה.
״השתגעתם?! פונדקאות?! מה יגידו עלינו?! אוי אלוקים..״
אימי כמעט התעלפה.
״אימא! דליילה לא יכולה וכולנו יודעים שצריך יורש! אני בן 28 והגיע הזמן. ואת יודעת שיש לנו אחריות על כך.״
מדוע היורשים כל כך חשובים בגיל צעיר?
בגלל שאבא שלי...הוא אחד מהאנשים הגדולים בפשע.
ככה שאני ממשיך אותו.
״דליילה!״ אימי צעקה.
״הילד מת.״
אבי מת בתאונה ההיא כי ניסה להגן על דליילה, שנחטפה על ידי אחד האויבים שלנו.
זה מוציא אותי רע אבל דאגתי יותר לילד שלי שמת שם מאשר לדליילה. הרי לא התחתנו מאהבה. התחתנו משידוך שמועיל למשפחותינו.
אבא שלה ואבי היו חברים טובים מאוד עד ׳שהמוות הפריד בניהם׳.
שותפים עסקיים שהנישואים שלנו הם תועלת לא רעה מבחינתם.
״בתנאי אחד!!״ אימי צעקה.
״אני בוחרת את הפונדקאית! אני בוחרת מי תלד את נכדי!״
אאוץ׳ זה בטח כאב לדליילה.
״אימא!״ התעצבנתי וקמתי לטובת דליילה.
״זה בסדר תיאו. אימא לא התכוונה.״ דליילה אמרה בחיוך.
״תלמד קצת מאשתך כיבוד הורים!״ אימי המשיכה את דליילה בזמן שנוויה צחקקה בצד.
״ו..צריך להתחיל לדבר על עניין השידוכים של נוויה.״ אימי אמרה ונוויה קפאה.
״אבל אני בסך הכול בעוד חודש  בת 18, אני רוצה לעשות צבא לא להתחתן. אני רוצה מאהבה להקים בית-״ אימי קטעה אותה.
״אחרי שתסיימי את הלימודים, נתחיל בהכנות לחתונה.״
״זה בכלל לא חוקי!״ אחותי צעקה.
״עדיף שתשתקי, שלא נתחיל לדבר על הלבוש שלך..״ אימי אמרה בלעג.
״מה בעיה בו?!״ אחותי צעקה ואימי התעלמה ממנה.
״ו..אחרי שתתחתני,זה יהיה מאוד חוקי.״ אימי המשיכה בשלה ואחותי רצה לחדרה בבכי.
גם אני עברתי ככה.
״אני לא מעוניין להתחתן איתה אבא!״ הרגשתי חום בלחי לאחר שאבי סטר לי.
״אתה היורש. אתה חייב! אין דבר כזה!״
״אני מעוניין לחיות איך שאני רוצה!״
״אין דבר כזה!״ אבי נתן לי אגרוף.
״אבל אני לא אוהב אותה!״
״זה לא משנה האהבה! העיקר היורשים! הם החשובים!״
הייתי בן 17 שזה קרה.
כמו נוויה, גם אני רציתי להמשיך בסדר החיים.
שזה צבא, לימודים.
אבל במשפחה שלי, זה לא ככה.
אסייה:
״איפה אני?..״ התעוררתי עם כאב ראש חזק ואז הבנתי שאני בבית החולים ונזכרתי במה שקרה.
״אימא?!״
״אוי מתוקה..אימך היא..נמצאת במעצר..״ אחת הרופאות ניגשה אליי והסבירה לי.
לא לא לא! מה אני עושה עכשיו?
״מה זאת אומרת?..אני יכולה לפחות לדבר איתה פעם אחת?..״
״כן, יש לך אפשרות לשיחה אחת בלבד כרגע, ביקורים כרגע לא ניתן לקיים.״
אחלה מתנה ליום הולדת 18 קיבלתי.
״אני..אני יכולה לדבר איתה עכשיו?..״ שאלתי את האחות שהסתכלה עליי ברחמים. לפחות הפעם הוא לא שבר לי כלום בגוף. אלא רק בנפש.
״כן בטח״ אמרה והושיטה לי טלפון.
״אימא?..״ לחשתי.
״אסייה?! אוי ילדתי..את בסדר?..״ שמעתי את קולה מעבר לקו.
״כן אימא..אבל מה אעשה עכשיו?..לאן אלך?..״ שאלתי בבכי.
״זוכרת את לינה? זאת שעבדתי אצלה? אז היא עדיין עובדת באחוזת ׳אבן-חן׳ לכי אליה,תסבירי לה מה שקרה ותבקשי לעבוד שם.״
״ככה אוכל להשיג כסף לערבות בשביל לשחרר אותך?...״
״אם תצליחי ילדתי..אני רק רוצה שתהיי במקום בטוח. כל השאר לא חשוב..״
״בסדר אימא..אבל תשמרי על עצמך בשבילי טוב?..תחשבי עליי-״
ואז השיחה התנתקה.
הדמעות צרבו בעיניי.
רגע, אני לבד.
לגמרי לבד.
״מתי אוכל להשתחרר מכאן בהקדם האפשרי?..״ שאלתי את האחות.
״עם הפציעות שיש לך..שבוע לפחות..זה ממש נדיר שקמת עכשיו,
זמן קצר לאחר הפציעה שלך..״
״בבקשה,אין סיכוי שאשתחרר היום?..אני חייבת, אני מבטיחה שאני אבוא לבדיקות ולא אעמיס על עצמי,בבקשה..״ התחננתי אל האחות. אני לא יכולה להישאר כאן.
״אני אבדוק מה אני יכולה לעשות..אין סיכוי רב שתוכלי להשתחרר היום..״ אמרה והלכה.