החלק שלי בך

פרק 6

אסייה:
הדבר היחידי שאני זוכרת לפני שנרדמתי זה שהלכתי להתעמת עם תיאו על מה שנודע לי..ואז..נרדמתי בנסיעה והוא הרים אותי בידיו והשכיב אותי במיטתי. עד כאן אני זוכרת.
״נוויה! תרדי עכשיו למטה!״ שמעתי צרחות מבעד לחדרי.
אלוקים,מה זה הדבר הזה עכשיו?
אני רק רוצה קצת לנוח..לשכוח מזה שאימא שלי בכלל...מתה..
יצאתי מהחדר,וראיתי שנוויה,אחותו של תיאו טיפסה על הגג בשמלת כלה מרשימה ואת משפחתה למטה מתחננים אליה שתרד.
לא זכור לי שהייתה חתונה היום.
״את רואה את זה אימא? אני אמות בשמלה שאני אמורה להתחתן בה. אולי סוף סוף תאהבי את מה שאלבש.״
״נוויה,תרדי למטה בבקשה.״ דליילה התחננה אליה.
כמה צביעות.
רק שלשום שמעתי אותה מדברת על כמה שנוויה בושה למשפחה שלה.
״נוויה! אחותי,קטנה שלי תרדי למטה ונדבר בבקשה..״ תיאו התחיל לצעוק אליה ולטפס במדרגות לכיוונה.
״לא שאף אחד לא יתקרב! אני אקפוץ!״ הזהירה את כולם ואני רצתי ועקפתי את תיאו בגרם המדרגות.
״גם את אסייה! אל תתקרבי! אני אקפוץ!״ הזהירה אותי.
״אז תקפצי.״ אמרתי בלחש ובכל זאת זכיתי לכמה מבטי פליאה.
״איך את מדברת-״ גברת לאה באה לצעוק אך תיאו קטע אותה.
״אימא. תני לה.״ אמר בעצבים. עוד לא הצליח להתאושש מאירועי היום בבוקר.
״בשביל מה זה שווה נוויה אה? לאבד את חייך רק בגלל גבר שאת לא אוהבת? זה לא שווה את זה. את יפה וצעירה וחכמה..אל תעשי את זה. אף אחד לא יכול להכריח אותך להסכים להתחתן. הם רק יכולים להגיד לך,נוויה. אבל את,תעשי מה שבראש שלך.״ אמרתי וכולם הביטו עליי.
״אסייה,אחותי את בת 18 וכבר נהרסו לך החיים. כך גם אני.״ אמרה ותיאו הביט עליי במבט עצוב.
״אבל את משווה את עצמך אליי?״ סימנתי לתיאו עם היד לעלות ואז עליתי עוד מדרגה ותיאו איתי.
הבין את הרמז.
״את מוצלחת,את מוכשרת,את חכמה,את יפה נוויה. ממני כלום כבר לא יצא. את יודעת..רק היום גיליתי שאימא שלי נמצאה מתה בתא שלה בכלא. ואני מבינה את ההרגשה הזאת כי רציתי לעשות את זה לעצמי כל כך הרבה פעמים אבל לא ויתרתי. כי הבנתי שלא שווה לי לאבד את החיים שלי בגלל מישהו אחר.״ ואז תיאו משך אותה אליו מהקצה של הגג.
הוא חיבק אותה והיא בכתה.
כולם באו לעלות אך תיאו עצר אותם.
״אל תעזו להתקרב!״ צעק.
״אוי נוויה שלי..אחותי מה הייתי עושה בלעדייך?..״ אמר וחיבק אותה חזק.
הלוואי וגם לי הייתה תחושת הגנה כזאת.
פתאום,בלי ששמתי לב הייתי עטופה בחיבוק חם.
המגע צמרר אותי והדהים אותי בו זמנית.
קשה לי עם החיבוק הזה אך גם נעים לי בו זמנית.
״תודה לך אסייה. אני חייב לך את חיי. ואנחנו צריכים לדבר בהזדמנות.״ לחש לי באוזן וחיבק אותי חזק.
תחושת רגיעה עטפה אותי אך היא מייד נעלמה,כשתיאו התרחק ממני והסתכל על דליילה שהביטה בי בעיניים שטניות.
לא ביקשתי את זה.
אני לא אשמה בזה שהוא הביא לי חיבוק.
״את תשלמי על זה חתיכת מכשפה.״ דליילה עברה וסיננה לעברי.
״דליילה.״ תיאו קרא בשמה בזעם כשהבין מה קרה.
״תודה אסייה.״ דליילה אמרה בחיוך מזויף ולחוץ לאחר שתיאו קרא בשמה.
כמה צביעות.
באתי ללכת לחדרי אך יד חמה תפסה את זרועי.
״לאן את הולכת,גברת אסייה?״ תיאו שאל והביט בעיניי.
״לחדר שלי..אני צריכה קצת לנוח מהיום הזה..״ אמרתי ובאתי ללכת.
״בסדר,אבל בהקדם האפשרי אני רוצה שנדבר בסדר?״
״כן,בטח מר תיאו.״ גברת לאה הסתכלה לכיוון שלנו וכשהבטתי לכיוונה ולא לכיוונו של תיאו הוא הסתכל אליה ושלח לה מבט זועם.
ניצלתי את ההזדמנות ללכת לחדרי בלי לעורר עוד מהומות.
כרגע,הלב שלי מדמם. ואף אחד לא רואה או שומע את זה.
תיאו:
״היום שלי עבר סבבה. הלכתי לקניות לכבוד הבן הקטן שלנו ועשיתי לו הרבה שופינג.״ דליילה התחילה לספר על היום שלה משום מקום בחדרינו,לפני שיצאתי לחדר הפרטי שלי.
״מה קורה לך? כל היום אתה מתעלם ממני.״ דליילה שאלה בזמן שלא התייחסתי אליה. עבר יום מאז מה שקרה עם נוויה,ניסיתי לדבר עם אסייה כמה פעמים אך כל פעם היה לה תירוץ אחר.
והייתי פשוט פקעת עצבים גם בעבודה לאור אירועי אתמול.
״תפסיקי לשחק אותה,דליילה. אני יודע את האמת.״
״מה? תיאו איזו אמת..״
״את משתפת פעולה עם אימי נכון? את ידעת מההתחלה!״
״תיאו! אני לא יודעת כלום באמת!״
״כמו שלא ידעת מי זה מאור ובסופו של דבר גיליתי שבגדת בי איתו? תשמרי את זה לעצמך דליילה, את יודעת את זה. את יודעת שהילד שלנו הוא לא שייך לך אלא לאסייה. אז דיי כבר להעמיד פנים.״ אמרתי בעצבים ודליילה החלה לבכות.
״על מה אתה מדבר?..מה זאת אומרת?..״ אז היא באמת לא ידעה..לא בעיה שלי.
היא כבר לא אמינה.
״זה אומר ששיקרו לנו. שיקרו לנו ולאסייה במיוחד. אני מצטער שאני מבשר לך את זה ככה דליילה,אבל את לא יכולה גם בדרך הזאת להביא ילדים.״
״א..ז..אז..זאת אומרת ש..התינוק שלך ושל..אסייה הזאת?!״
דליילה אמרה בקול חנוק.
״כן. שוב,אני מצטער.״ פניה האדימו.
״זה היה ברור! זה הכול בגלל הנחשה הזאת!״ התחילה לצרוח.
״דליילה,אסייה לא אשמה בדבר!״
״הו היא כן! מאז שהיא הגיעה הכול השתנה לרעה!״ יצאתי מהחדר בעצבים.
״לאן אתה בורח תיאו אה? אתה זה שהפלת את הפצצה.״ צעקה מאחוריי.
״אני כבר לא סומך עלייך ולא מאמין לך! בגלל זה לא ידעתי אם את סתם שוב משקרת לי או לא. את הבאת את זה על עצמך דליילה.״ המשכתי ללכת לעבר חדרי.
נמאס לי כבר מזה.
אני צריך לדבר עם אימי כמה שיותר מהר.
הראש שלי כבר כואב והוא מלא בדאגה רק לאישה אחת.
אסייה.
היא רוצה ללכת מכאן. היא רוצה להיעלם מכאן.
אך אחרי מה שקרה עם נוויה, זאת ההוכחה שהיא צריכה להישאר כאן.
לולא אסייה, אני לא רוצה לדעת מה היה קורה.
נוויה שלי,אשת הסוד שלי. רק אותה שיתפתי בכמה קשה היה לי,
והיא תמיד מתייעצת איתי.
דבר ראשון שעשיתי בבוקר זה לבטל את הנישואים הללו ולרשום אותה ללימודים שוב, שתסיים את השנה לפחות.
אסייה:
״מה זה הכוס מים הזאת?״ דליילה נכנסה למטבח פתאום והצביעה על הכוס מים שהייתה מונחת על השולחן.
״הו היא שלי, אני עוד מעט אפנה אותה.״ אמרתי תוך כדי שעזרתי ללינה בבישולים.
״בטח, אין בעיה. אז אסייה,איך הילד שלי ושל תיאו?״ שאלה בלעג
אז תיאו לא סיפר לה..
״הוא בסדר.״ עניתי בפשטות.
״יופי.״ ענתה ויצאה מהחדר.
מה יש לה?
״אסייה את בסדר?״ לינה שאלה אותי לאחר שהחזקתי את בטני.
קצת כואב לי כרגע.
״כן פשוט כואב לי הראש..אני שנייה אשב ואשתה קצת מים.״ לקחתי את הכוס שלי ושתיתי ממנה,אך לא עברה שנייה וכבר הרגשתי על סף עילפון. הכול מסביבי הפך למטושטש ומעורפל,והבטן שלי החלה לכאוב חזק כל כך.
״אסייה! חכי אני קוראת לעזרה!״ שמעתי את לינה צועקת והרגשתי את הריצפה הקרה.
ואחר כך במקום ריצפה קרה זה הפך למשהו חם. ידיים חזקות כאלו ויציבות,שהייתי רוצה שיהיה לי אותם בלילה,שיחממו אותי ביום חורף קר,ושירפאו אותי. לא רק פיזית, אלא גם נפשית.
״מהר מהר!״ שמעתי מישהי צועקת. כבר לא זיהיתי את הקול,
אלא רק שקרה משהו ממש רע.
״מה קורה כאן?״ שמעתי עוד מישהו שואל.
הכול כל כך לא ברור וכל כך לא מובן, עד שהרגשתי משום מה, רגועה.