החלק שלי בך

פרק 9

אסייה:
״מה?..״ שאלתי ולחשתי.
קשה לי לעכל. את הכול כרגע..
״אני באמת מתכוון לזה אסייה.״ אמר ועיניו אדומות מדמעות לאחר מה שסיפרתי על עצמי.
״אבל דליילה...״
״היא מחר הולכת. אני והיא מתגרשים. זה נגמר בנינו ממזמן.״ הציב עובדה.
״אתה..אתה בטוח?״ קשה לי להאמין שזה באמת נכון. שהוא באמת מתכוון לזה.
״כן. יותר בטוח מאי פעם. לא אשקר לך. אבל העניין הוא..את אוהבת אותי בחזרה אסייה?״ נשימתי נעתקה.
אני כן מחבבת אותו בתור בן אדם..
אבל עכשיו האם אוכל לאהוב אותו?
לא יודעת..זה מהיר מידי..הכל מהר מידי..
״אני...אני..״ גימגמתי.
״אני יודע. את לא. אבל המצב כרגע הוא שאני אוכיח לך שאני טוב בשבילך, ואולי גם אזכה באהבתך.״
״תו..תודה על ההבנה.״ אמרתי והוא הנהן.
״ושוב, אני כאן בשבילך לכל דבר שתצטרכי, אבל מעכשיו אסייה את תעזבי את מגורי העובדים ותעברי לחדר לידי, רק בשביל שארגיש שאת בטוחה. בסדר?״
״כן. כן בסדר.״ אמרתי והוא הנהנן ואז יצא מהחדר.
התחלתי להרים ולארוז את דבריי לקראת המעבר מחדר לחדר.
ועדיין, קשה לי לעכל הכול ואין לי את מי לשתף.
תיאו:
אני כרגע שונא את עצמי.
כי כרגע שיקרתי לאסייה.
כרגע הבטחתי ואמרתי לה משהו שאני לא מתכוון אליו.
ניפצתי את החלום.
אמרתי משהו שאני בעצמי עוד לא מוכן אליו והוא לא בהכרח נכון.
כשהיא תגלה על זה, היא תיפגע.
וארגיש רע ואשם על כך. זה יכאב לי. אבל עכשיו..אולי אוכל להפוך את הרגש הזה לחיובי בזמן שאסייה עוברת לחדר לידי..
ואז נתקדם לקומה למעלה ביחד.
על דליילה אני מעדיף את אסייה, כי בה יש משהו מיוחד משהו לא מובן, ואחרי מה שסיפרה לי אסייה זה מוכיח לי שצדקתי.
צדקתי מההתחלה שאסייה היא סופה.
עדיין לא עיכלתי את זה. 10 שנים שהיא עברה את זה, שהיא סבלה את זה.
10 פאקינג שנים.
״רוי? זה תיאו. אני צריך שתפתח תיק חדש ותמצא לי מישהו.״
התקשרתי לחברי הטוב רוי שהוא יד ימיני באירגון הפשע של אבי.
״זוכר את אסייה?..כן נו..הפונדקאית. יופי אז אני צריך שתמצא לי פרטים על אבא שלה ועל כל מקרוביו. ותסתכל גם ליתר ביטחון על בני משפחה נוספים.״ כך הסברתי לו בטלפון.
שמעתי קולות של אנשים מחוץ לחדרי, מעבירים דברים וגוררים.
רק רציתי לשנייה לנסות להיכנס לנעליים הגדולות מאוד של אסייה.
ואת הכול הצלחתי, רק לא את זה.
״הו שלום מר תיאו״ לינה אמרה בחיוך ואסייה הסתכלה על איך הדברים שלה מוצאים מקום חדש.
״זה הכול? או שיש עוד?״ שאלתי.
״זהו מר תיאו. בזכותך זה קרה מהר ועכשיו לאסייה יהיה נוח.״ לינה ענתה במקומה ואסייה נשארה שקטה. עדיין המשיכה להביט על הדברים שלה.
״ממ..אסייה.״ לינה לחשה לה.
״אה כן, תודה מר תיאו.״ ענתה באדישות.
״אוקיי אז אסייה יש לי כמה דברים לעשות פה והם כבר סיימו לארגן את הדברים שלך בחדר אז תתמקמי כאן ותנוחי קצת
בסדר?״ לינה אמרה לאסייה בחיוך והלכה.
״זה תיאו, אסייה.״
״אני יודעת שביקשת ממני ככה לקרוא לך, אבל אני לא יכולה לקרוא לך ככה לידם.״
״זה לא אכפת לי מה הם יחשבו. פשוט תפסיקי לקרוא לי ב׳מר׳ ופשוט תקראי לי בשמי. בסדר?״
״כן..בטח..״ אסייה ענתה.
״את בסדר?״ שאלתי.
״כן..סך הכול קצת עייפה. זה הכול.״
״אסייה, כבר מאוחר. לכי תנוחי.״ אמרתי והיא נכנסה לחדרה.
״תודה..״ לחשה שוב ונכנסתי לכיוון חדרי וישבתי על המחשב במיטה. עד שעה מאוחרת במיוחד.
******
כשקמתי בבוקר, ריח טוב תפס את אפי. ריח טוב שמתקרב, של אוכל חם ופתאום שמעתי דפיקה בדלת חדרי.
כשפתחתי, ראיתי מגש פנקייקים מונח על השולחן ליד הדלת של חדרי, ואז ראיתי בדיוק את אסייה יוצאת בשמלה שחורה מחדרה.
שמלה בעלת שרוולים ארוכים והשמלה מגיעה עד לברכיה.
״את הכנת את זה?״ שאלתי והצבעתי על המגש.
״כן..״ לחשה בזמן שלקחתי ביס.
״זה ממש טעים אסייה, יבורכו ידייך.״
״תודה״ ענתה ופנתה ללכת.
״לאן את הולכת?״ שאלתי.
״אה..אה לסופר..אני צריכה לקנות כמה דברים.״
״אני יכול לבקש שילכו לקנות לך את מה שאת צריכה.״ הצעתי והיא ניגבה דמעה.
״תודה אבל אני גם צריכה להיפגש עם...איזו חברה שקבעתי איתה.״
״איזו מין חברה בדיוק?״ שאלתי והתקרבתי אליה.
״מה קרה אסייה? לאן את באמת הולכת?״
״תיאו אל תדאג לי, אני באמת מעדיפה ללכת בעצמי לסופר, אתה יודע, גם לנשום אוויר קצת..ובאמת קבעתי להיפגש עם חברה.״
״בסדר, אבל אני שולח איתך כמה שומרים ליתר ביטחון.״
״בבקשה תיאו, אני מעדיפה שלא. אני אשמור על עצמי..ואדבר איתך מידי פעם..בסדר?..״
״בסדר. איך שאת רוצה.״
״באמת?״ אמרה בפליאה.
״כן אסייה, אני סומך עלייך.״
אני כן סומך עליה, אני פשוט לא סומך על הסביבה.
גם ככה יש לי היום את הגירושים מדליילה בעוד שלוש שעות,
ככה שאני אוכל ללכת אחרי אסייה.
״אז..אם כך..ביי בינתיים תיאו..״ אמרה והלכה לעבר הדלת ויצאה מהבית. אני יצאתי מהכניסה האחורית בשביל שלא תשים לב ועקבתי אחריה.
אסייה:
״אני לא יודעת מה לעשות אימא, תיאו אמר לי שהוא אוהב אותי, אבל אני לא בטוחה בכך, קשה לי להאמין שהוא יאהב בחורה מסובכת כמוני ומקולקלת.״ אמרתי בזמן שישבתי ליד קברה של אימי.
״אני מפחדת להיפגע אימא..אני מפחדת לחשוב על חיים נורמליים כי אני מפחדת שזה ייעלם פתאום. אני מפחדת לאהוב, כי אולי לא אצליח לשחרר אם אפגע. אני מפחדת ואין לי עם מי לדבר על כך.״
מחיתי דמעות.
״וגם המשטרה לא עידכנה אם אבא מת בסוף או לא, הגופה פשוט נעלמה לטענתם.״ המשכתי לבכות.
״אימא אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת, מפחדת כל כך. סיפרתי לתיאו משהו שלך לא סיפרתי, האם זה אומר עליי שאני בת אנוכית בשבילך? האם זה אומר שלא סמכתי עלייך מספיק? אני לא יודעת אימא..אני רק יודעת שרציתי להקל עלייך עם כל מה ששתינו עברנו. ואני מצטערת אם אי פעם ציערתי אותך או אם עכשיו אני מצערת אותך שלא סיפרתי לך. רק..אני מקווה שתביני, שתביני אותי. כי אני חייבת מישהו אחד שיבין אותי, כי אני לפעמים לא מצליחה להבין את עצמי.״ הנחתי פרחים על קברה.
״אסייה..״ פתאום דמות התגלתה מולי לבושה בבגדים בלויים.
״חיפשתי אותך ילדה מטומטמת. בואי לכאן אני צריך ממך טובה קטנה-״
״אבא?..״ לחשתי והוא התקרב אליי עם סכין.
״לא...הצילו!!״ התחלתי לרוץ.
לא יודעת לאן אבל אני יודעת שאני חייבת למהר.
הוא יהרוג אותי סופית עכשיו.
״הצילו! אין כאן אף אחד?!״ המשכתי לרוץ ולצעוק, עד שניתקלתי בגוש שרירים עם עיניים כחולות ופוני שחור מתולתל.
״תיאו..״ אמרתי בבכי וחיבקתי אותו.
״אסייה? מה קרה? מה את עושה כאן?״ שאל וחיבק אותי חזרה.
״אימא שלי..״ היה לו מבט של הבנה.
״ממה ברחת? מי עשה לך את זה?״ הסתכל על ידי המלאה בדם בגלל השריטה שאבי הספיק לעשות לי עם הסכין כשהתחלתי לרוץ.
״אבא שלי..״ לחשתי.
״אסייה אני כל כך מצטער.״ חיבק אותי חזק יותר.
״חכי כאן רגע, בסדר?״ אמר ורץ לכיוון הכניסה לבית הקברות.