החלק שלי בך

פרק 7

תיאו:
״אז מה קורה איתה? מה קרה?״ שאלתי את הרופא בבית החולים.
״מר תיאו, אין דרך קלה להגיד את זה,אך גברת אסייה איבדה את העובר.״ חשכו עיניי.
״מה? איך?״ התיישבתי.
״לאחר הבדיקות שביצענו לה, נמצא שמדובר בהרעלה.
אולי הרעלת מזון או אפילו הרעלה מכוונת.״ כאב לי בלב.
״זה פגע בה?״ שאלתי.
״לא,כנראה שיהיו לה קצת בעיות בעתיד,אך כרגע היא תהיה חלשה.״ בלעתי גוש בגרוני.
הרגע איבדתי את הילד שלי.
והרגע אסייה איבדה את אימא שלה ואת הילד שלה.
איך אני עכשיו מספר לה את זה?
היא אמרה שתלך,שהיא מוכנה להישאר עד הלידה ואז היא תלך,למרות שגם ככה לא הייתי נותן לה.
אבל עכשיו...היא תתחנן ללכת,והיא תלך.
״תיאו?״ אסייה הביטה עליי וקראה בשמי לאחר שהתעוררה.
״אסייה?״ התקרבתי אליה.
״מה..מה קרה לי?..״ שאלה ובעיניה היה פחד.
״אסייה...הורעלת..״ לחשתי.
״מה?״ נכנסה ללחץ.
״אי..איבדנו אותו.״ אמרתי בכאב.
אני ואסייה אומנם לא זוג אבל הכאב שלנו כרגע משותף,ועוד במיוחד אחרי שנודע לה שהיא האימא.
אם אני מרגיש מוזר כרגע, אני מעדיף לא לדעת איך היא מרגישה כרגע. רגשות מעורבים.
״לא..״ לחשה והחלה לבכות.
״את יודעת אולי..אם אכלת או שתית משהו שהרגשת מייד אחריו לא טוב?״ יש לי הרגשה שזה לא סתם. ואני יודע מי גרמה לכך.
״אה..שתיתי בסך הכול מים לפני שזה קרה.״ אמרה ומחתה דמעות.
״מישהו נגע לך בכוס מים הזאתי?״
״אה..רק..דליילה..״ לחשה בשקט.
יצאתי מהחדר בזעם והלכתי לכיוון האחות.
ידעתי.
זה היה ברור.
דליילה הרגה את הילד שלי,שעד מלפני רגע היה גם שלה.
״מתי גברת אסייה יכולה להשתחרר?״ שאלתי בזעם.
״כנראה בעוד יומיים,נשאיר אותה כאן להשגחה לפחות.״
לעזאזל.
״בסדר.״ עניתי והלכתי בחזרה לחדרה של אסייה בבית החולים.
היה כבר מאוחר אז כשנכנסתי היא הייתה כבר רדומה,ופניה רטובות מדמעות.
לעזאזל. משום מה, המראה הזה כאב לי.
אסייה:
״דליילה!״ תיאו צעק לאחר יומיים כשחזרנו מבית החולים.
״מה קורה כאן תיאו?״ גברת לאה הגיעה ושאלה אותו.
״מה שהיה צריך לקרות ממזמן,דליילה!״ תיאו קרא לה בשנית.
״מה יש תיאו? מה עכשיו?״ דליילה יצאה מחדרה ביחד עם נוויה.
״אני מתגרש ממך!״ צעק תיאו ואני הייתי בהלם מהפזיזות.
״אה באמת? לא אתה זה שאמרת שלמרות הכול לא תיפרד ממני בגלל המוניטין שלך? שבגלל שזה מה שציוו עלינו?״ דליילה אמרה בלעג.
״אני זה שאמר את זה ואני זה שלוקח את המילים האלו בחזרה.״
תיאו ענה בתוקף.
״בטח תיאו זה בגלל הנחשה ההיא נכון? מה קרה יש לך התקף זעם?״ דליילה התגרתה בו.
״אז מה זה?״ תיאו הוציא מהכיס שלו טופס גירושים שדרש ממנו לשלם לעורך דינו סכום נכבד בשביל שזה יקרה במיידי.
ודליילה הביטה בי בזעם ובהלם.
״אני. מתגרש. ממך. דליילה.״ צעק בקול חזק יותר וברור.
״לא! תיאו!״ דליילה החלה לבכות.
״תפסיקי. זה היה ברור שזה מה שיקרה.״
״במה היא שונה ממני,אה תיאו?!״  התחילה לצעוק.
״במה הנחשה ההיא טובה יותר ממני? בשיער?״ אמרה והצביעה על שיערה.
״למה אתה אוהב אותה יותר ממה שאהבת אותי אי פעם?!״ המשיכה וכולם השתתקו.
״זה נכון תיאו?״ גברת לאה התקרבה אליו ושאלה.
ליבי עצר. אני לא נושמת כרגע.
״אתה אוהב את אסייה?״ המשיכה לשאול ותיאו הביט בה בזעם חריף.
״כן אמא! הבן שלך אוהב את האישה ההיא יותר ממה שאהב אותי אי פעם!״ דליילה חיממה את גברת לאה.
״אל תתערבי אימא,איתך עדיין לא דיברתי. אבל כדאי שתדעי שכלתך,הרעילה את נכדך.״ אמר והיה קולות של פליאה באוויר.
״הילד הזה הוא בכלל של אסייה!״ דליילה צעקה.
״א..אתה יודע בני?״ אימי שאלה בחשש.
״כן,אני בהחלט יודע. שדליילה הרעילה את הילד שלי ושל אסייה ובגללה הוא מת בבטנה של אסייה.״ דמעה בוגדנית איימה לרדת,אבל לא רציתי להראות חולשה. לא רציתי להיות חלשה.
״אסייה..תאספי את הדברים שלך..את מפוטרת.״ גברת לאה אמרה והצביעה לכיוון חדרי. באתי ללכת אך תיאו תפס בזרועי.
״גברת אסייה נשארת כאן כל עוד אני כאן.״ תיאו אמר בקול חזק וברור.
״אין כבר ילד תיאו! אין!״ גברת לאה פתאום החלה לצעוק.
״היא צודקת..תן לי ללכת תיאו..אני לא צריכה יותר שום דבר וגם לא כסף.״ לחשתי כך לתיאו.
״לא אסייה,את צריכה אותי בדיוק כמו שאני צריך אותך. את אפילו לא מודעת לזה.״ לחש לי בחזרה.
לפני שהספקתי לענות תיאו התחיל לדבר שוב.
״מעכשיו, גברת אסייה תגור כאן ולא תעבוד כאן. ובגלל שאני לא מסוגל לסמוך על המשפחה שלי, תהיה לה אבטחה צמודה.״
רגע,שניה תיאו. רציתי לצעוק עליו ולהגיד לו שהוא לא צריך אותי ושהוא יתן לי ללכת לדרכי, אבל זה לא עבד, אנחנו מתכננים תוכניות והעולם צוחק עלינו.
״הו אז היא תהיה הזו-״ דליילה אמרה ותיאו קטע אותה.
״לא כדי לך לסיים את המשפט הזה,דליילה.״ תיאו הזהיר אותה,והדמעות כבר בגדו בי. הן יצאו.
הסתכלתי על תיאו,ורצתי לחדר הכי קרוב שיכולתי למצוא במהרה.
יש לי סחרחורת רצינית עכשיו, והבית הזה גדול, נקווה שאספיק להגיע למקום הרגיעה שלי, מבלי שיקרה לי משהו.
תיאו:
המבט בעיניים שלה הכאיב לי, זה היה כמו כדור ישירות ללב.
״קדימה, רוץ אחרי הפילגש העתידית שלך תיאו..רוץ..״ דליילה אמרה באדישות ואני התעצבנתי.
״היא לא תהיה הפילגש שלי. היא תהיה אישתי.״
פניה של דליילה האדימו ואימי צעקה אחרי.
״זה לא יקרה תיאו!״ אימי צעקה לעברי בזמן שהרגיעה את דליילה.
עוד נראה בקשר לזה.
עזבתי את המבטים ההמומים של כולם, והלכתי לכיוון חדרה של אסייה ודפקתי על הדלת.
״אסייה..״ קראתי בשמה.
״אסייה בבקשה תפתחי לי.״ חזרתי בשנית אך אין מענה.
ניסיתי לפתוח את הדלת ולהפתעתי היא הייתה פתוחה..וריקה.
״אסייה?״ קראתי שוב רק הפעם בחלל הריק.
יצאתי מהחדר והלכתי לחדרים קרובים והגיוניים שהיא תהיה.
ולבסוף,הלכתי לחדר הפרטי שלי, בשביל לוודא ולא לאבד עשתונות.
פתחתי את דלת חדרי,כלום.
ולפתע,ראיתי ליד חדר השירותים הקטן,שמפריד בין מסדרון החדר שלי,למסדרון החדר של אסייה,זוג רגליים שרועות על הרצפה.
התקרבתי וראיתי את פניה הרטובות של אסייה.
״אסייה?״ התקרבתי והזזתי את שיערה מפניה.
הרמתי אותה בידיי והשכבתי אותה במיטה בחדרי.
״הלו? כן? אני צריך את ד״ר- תגידו לה שזה בשביל תיאו אבן חן.״
התקשרתי לרופאה אישית שהגיעה בריצה.
יצאתי מהחדר בזמן שטיפלה באסייה ובינתיים, הלכתי לדבר עם אימי.
״כנס תיאו.״ אימי אמרה כשדפקתי. זה היה ברור לה שזה אני.
״בלי חפירות מיותרות,אתה לא הולך להתגרש מדליילה.״ אמרה בזמן שהתאפרה.
״אני הולך ועוד איך אימא.״ הצבתי עובדה.
״זה בושה. אתה לא יכול להיות בן אדם גרוש!״ אימי צעקה פתאום.
״אז מחר בבוקר אני אתגרש מדליילה ואתחתן עם אסייה בעוד חודש. מה דעתך?״ אמרתי לה והיא הייתה בהלם.
״ומה עם דליילה? מה יגידו?״
״היא תחיה בשקט אצל אביה. יש לי קלפים עליו. העלמות מס,שוחד וכו׳. אבל את אסייה את תקבלי ככלתך לכל דבר.״
״טוב, בסדר, אבל אם אסייה תגיד לא..זה הסוף שלה.״
״אל תאיימי עליי אימא. את לא יכולה לעשות לה כלום.״
״אה באמת? לא זוכר מה עשיתי לדליילה בהתחלה כשניסתה לברוח ממך?״
״אוקיי דליילה, אל תביטי לאחור. תברחי פשוט. קחי את הכרטיס אשראי שלי ותשתמשי בו למה שתצטרכי,רק תרוצי מהר!״ ניסיתי לעזור לדליילה לברוח בגיל 18,כשהיא הייתה בת 15 בלבד.
״בסדר,תודה תיאו-איי!״
״מה,מה קרה?״ שאלתי בחשש.
״הרגל, נראה לי שברתי אותה-״ פתאום תפסו אותה שומרים ולקחו אותה. ואותי גם תפסו שבעה שומרים ולא נתנו לי ללכת אחרי דליילה.
*******
״לא! תעזבו אותי! תני לי לצאת! גברת לאה לא אעשה זאת שוב!!״ אימי סגרה את דליילה בחדר קטן, מבודד ולבן עם רעשים מחרישי אוזניים.
״רואה בני? זה מה שיקרה למי שתנסה ללכת ממך.״ אימי הסבירה.
״תני לי לצאת!! בבקשה!! תיאו!!״ דליילה בכתה ולא יכולתי לעשות כלום. עד שלבסוף,התעלפה.
מאז דליילה הפכה לכזאת,ועם הזמן היא הלכה ונהייתה גרועה יותר.
״את לא תעזי לעשות את זה, וחוץ מזה, אני חזק יותר עכשיו.״
״תנסה אותי.״
״אסייה תגיד כן.״
״יופי, אני אתחיל להכין את הדברים. לא אולם או משהו, זה יהיה ברבנות וזהו.״ אימי הציבה עובדה,בזמן שאני חשבתי על איך אני הולך לספר זאת לאסייה.