החלק שלי בך

פרק 18

אסייה:
״האם אתה, תיאו אבן-חן, תיקח את אסייה יילמאז לאישה?״ הרב שאל והחזקתי את הדמעות בתוכי.
״כן.״ תיאו ענה.
״האם את, אסייה יילמאז, תיקחי את תיאו אבן-חן כבעל?״ עכשיו הוא עבר אליי.
אני לא רוצה להגיד כן.
אני עוד לא מוכנה.
״כן..״ אמרתי בהיסוס.
״אם כך, אני מכריז עליכם כבעל ואישה.״ אמר הרב ואז יצאנו מאולם הנישואים. רק אז הדמעות יצאו.
תיאו הביט בי בשקט, ופשוט חיכה עד שארגע.
״אני יודע...שלא קל לך כרגע..אבל אני כאן לצידך.״ אמר ובא להחזיק בידי אך הרחקתי את ידי ממנו.
״אני לא יודעת מה עובר לך בראש כרגע..אולי שאני סתם מגזימה..אולי שאני סתם אנוכית או סתם דרמטית.
אבל..לפני שאתה חושב ככה, תנסה לחשוב עליי. על איך אני מקבלת את זה..או מתמודדת עם זה..״ אמרתי כי הרגשתי שזה הכרחי.
כי תמיד, אבל תמיד היה לי חשוב לציין שאני יודעת מה אנשים מסוגלים לחשוב ולהצדיק את ההתנהגות שלי, המראה שלי, הדיבור שלי וכולי..
דפקה מילדות.
״אוי אלוהים אסייה..אני נשבע לך שלא חשבתי שאת מגזימה לרגע. לעזאזל. אני דווקא מצדיק אותך ואני מבין למה את לא מוכנה לזה.״ אמר והגענו בחזרה לאחוזה.
כשנכנסנו, ראינו שולחנות עם מאכלים רבים וכמות אורחים מצומצמת.
אנשים שאני לא מכירה התחילו לבוא לכיווני ולברך אותי ולא ידעתי מה לומר.
״גברת אסייה לא עונה על השאלות המטרידניות שלכם כרגע. בואי.״ תיאו אמר בפשטות ולקח אותי לכיוון לינה.
״שאף אחד לא יבוא ויתחיל להטריד אותה בסדר לינה? אני מטפל בזה. ובבקשה, להבא תעדכני אותי מראש שאימא שלי שוב משתגעת ועורכת מסיבות לאירועים כאלו.״
״בטח מר תיאו.״ ענתה לו והלכה.
תיאו:
״אימא, מה לעזאזל קורה שם בחוץ?״
״חגיגה.״ ענתה בפשטות.
״אין מה לחגוג כרגע! אני מנסה לכבד אותך בגלל מה שסיפרת לי
על המחלה הסופנית שלך, אבל את לא מאפשרת לי את זה.״
הייתי עצבני.
הייתי טעון.
״תיאו..בסך הכול רציתי להנות קצת לפני שאני..הולכת ונחלשת..תבין..״ אימי אמרה בניסיון להגיע למצפוני.
״לא! את לא תחגגי על חשבוני ותשפילי אותי ככה בפני אנשים רק בשביל לחגוג. את ממש לא תעשי את זה.״
לא אכפת לי אם תשפיל אותי כי היא לא תצליח.
העניין הוא במילה אחת-אסייה.
״אם אתה תעצור את המסיבה הזאת תיאו אני נשבעת לך-״
״המסיבה פאקינג נגמרה אז תעופו מפה עכשיו!״ לפני שאימי הספיקה לעצור אותי כבר יצאתי וצעקתי על כולם לעזוב.
וכך כולם עשו- עזבו.
״תיאו! מה זה צריך להביע?!״
״משהו שהיית צריכה לחשוב עליו.״ אמרתי ועליתי לכיוון חדרי.
עברתי ליד החדר של אסייה ושמעתי אותה ואת לינה מדברות.
״את עכשיו אישתו, אסייה. דברים בהחלט ישתנו. אולי הוא אפילו יאהב אותך יותר ממה שעכשיו הוא אוהב.״
״לינה, הוא לא סיפר לי על זה. הוא הסתיר ממני. את באמת חושבת-״
״אני לא חושבת, אסייה ילדתי. אני יודעת. אני מכירה את תיאו מכשהיה בן עשר, מאותה התקופה כשאת נולדת. ותאמיני לי, שהוא אוהב. לא הייתי אומרת לך סתם.״ לינה אמרה ואסייה הסתכלה על הטבעת בידה.
״טבעת יקרה.״ אסייה לחשה.
״כן. מאוד. בלי שום קשר אבל ליד זה הטבעת של דליילה נראית נורא זולה.״ לינה אמרה ואסייה צחקה.
״הטבעת של אימא שלי הייתה עשויה מעץ ומברזל.״ אסייה אצרה גם והן שניהן צחקו.
״אני זוכרת שאמרתי לה פעם אחת להוריד את הטבעת כששטפה כלים כדי שלא תחליד. ספוילר- היא באמת החלידה וסודה לשתייה אפילו לא עזרה. המסקנה שלה הייתה זה שמטעויות לומדים.״
״אבל אימא שלי לא בדיוק למדה מטעויות.״
״לצערי היא בסוף לא למדה. טוב, אז מה אתם הולכים לעשות עם החדר המשותף? עכשיו כשאתם נשואים וכזה..אתם הולכים לחדרים נפרדים?״ לינה פתאום שאלה.
אפילו אני לא ידעתי וזה לא היה חשוב לי.
העיקר איך שאסייה רצתה.
״אני חושבת חדר משותף למרות שאני לא רוצה כרגע. אולי אני אשן על מזרון והוא על המיטה או על כורסא-״
״בקיצור, אתם לא תשנו ביחד.״ לינה סיכמה.
״אבל אני ממליצה לך ילדתי, בשביל שגברת לאה לא תבוא אלייך בטענות, לפחות תהיי איתו באותו חדר.״
״זה מה שחשבתי. וכנראה..שכן. בהחלט אעשה ככה. למרות שאני בעד כרגע לחדרים נפרדים.״
ואז פתאום קיבלתי הודעה מרוי שא.ד נצפה לאחרונה בסמוך לבית, ועדיף שנהיה בכוננות.
הוא רוצה מלחמה? הוא יקבל מלחמה.
אסייה:
״אסייה, אני קרוב מתמיד.
את לא צריכה לחכות לי עוד הרבה.
זה שאת נשואה עכשיו לא אומר כלום.
תחכי לי, ותהני כל עוד את יכולה.״
נשימתי נעתקה.
המכתבים האלו לא מפסיקים להגיע. ואני רואה אותם כל פעם מחדש צצים במקום אחר שאני הולכת בוא.
״אסייה? מה קרה?״ לינה שטפה את ידיה וניגשה אליי מהר.
״שו..שוב..״
״שוב אותו חתום?״ לקחה מידי את המכתב.
״א.ד...אלו ראשי תבות. מי את חושבת שזה יכול להיות?״ שאלה.
״אני לא יודעת.״ עניתי בכנות.
״אסייה, אני חושבת שכדי שתפני לתיאו..עכשיו שאת אישתו זה-״
״אומר שאקבל הרבה כאלו? לינה, אני נשואה לו רק יום אחד. אחד! אני לא אוכל לסבול את זה כל חיי.״
״אסייה, גם גברת דליילה קיבלה המון כאלו אך מר תיאו טיפל בכולם. אני בטוחה שהוא יוכל לטפל גם באלו. תני לו הזדמנות-״
״לינה, היום הזה גם ככה קשוח לי, הייתי מעדיפה לשכוח אותו אם היה אפשר.״
״את לא באמת מתכוונת לזה ילדתי, את אוהבת אותו.״
״אני לא בטוחה בעצמי לינה. אני לא בטוחה בשום דבר שקשור אליי, ובמיוחד לדבר כזה-אני לא בטוחה.״
״כדי לך להיות ילדתי. אני חיה מספיק זמן בשביל לדעת דבר כזה.״ אמרה והחזיקה בידי.
פתאום נשמעו דפיקות בדלת החדר.
״טוב, כבר מאוחר. כדי שאלך. לילה טוב אסייה.״ לינה הלכה ברגע שתיאו נכנס.
״את בסדר?״ שאל תיאו לאחר שלינה יצאה.
״כן, פשוט קצת עייפה סך הכול...״
״תקשיבי..באתי אה..את מתכננת לצאת לאיזה מקום בקרוב?״
״לא..כנראה רק לקניות עם לינה בימים הקרובים-״
״אל תלכי איתה. היא גם לא תלך, אני אדאג שמישהו אחר ילך.״
״למה..מה קרה?״ משהו בתוכי אמר לנצל את ההזדמנות ולספר לו על כמות המכתבים שקיבלתי היום.
אך משהו בי עצר בעדי.
״הימים האלו לא בטוחים כרגע, אני מעדיף שתישארי כאן.״
״למה לא?״ שאלתי.
״יש לזה קשר מסוים למכתבים?״ שאלתי ועיניו ננעצו בעיניי.
״איפה הם?״ שאל בבהלה והצבעתי לכיוון השידה לידי.
הוא הביט בהם וקרא אחד אחד.
״כל זה מהיום?״ שאל.
״כן. מצאתי אותם בכל מיני מקומות בחדר שלי.״
״לעזאזל.״ לחש.
״בואי.״ תפס בידי וקמנו.
״לאן זה?״ שאלתי.
״אני רוצה שתהיי לצידי הלילה אסייה. זה לא בטוח.״
עמדתי במקומי והבטתי בו.
״אני אשן על מזרן.״ אמר בפשטות והמשכתי ללכת איתו.
נכנסנו לחדר והוא התחיל להוציא מהארון שמיכות ופרס אותן על הריצפה.
״חכה, לא ככה.״ אמרתי וסידרתי במקומו.
״תודה.״ לחש וישב על ערימת השמיכות שסידרתי בזמן שאני ישבתי על המיטה.
״אז ככה זה הולך להיות?״ שאלתי לבסוף.
״מה?״ הוא שאל.
״החיים שלנו.״
״לא, בהחלט לא אסייה. זה רק לזמן קצר-״
״הבנתי. תודה רבה.״ אמרתי בזעם ושכבתי במיטה, בזמן שהוא שכב על המיזרון. וכנראה נרדם.
לא מספיק שהוא כבר בעיניי נראה מטופש בכל מיני דברים,
הוא גם הלך לישון בלי שמיכה עליו.
לקחתי שמיכה נוספת מהארון וסידרתי אותה עליו.
רק בגלל שככה אני חונכתי.
״מעריך את זה.״ הוא לחש כשחשבתי שישן.
״אין בעד מה.״ אמרתי בעצבים.
רציתי בסך הכול להיות חופשיה.
ועכשיו, אני תקועה.