החלק שלי בך

פרק 25

אסייה:
״ארזת לבד גברתי?״ בקופה רגע לפני העליה למטוס מישהי בעלת שיער בלונדיני ועיניים שחורות שאלה אותי.
״כן. כן ארזתי לבד..״ אני נוסעת מכאן.
אני לא יכולה להישאר כאן כי כואב לי.
כי כואב לו.
ואולי זה אנוכי מצידי, אבל התפללתי שתיאו יבוא ויעצור בידי.
שלא ייתן לי ללכת.
כי אני לא יודעת בעצמי לאן אני הולכת.
עוד קצת.
עוד קצת ואני מגשימה חלום שמאז שפגשתי את תיאו, הדחקתי.
לברוח מכאן.
מהעיר הזאת, מהארץ הזאת מכולם.
ליבי נפגע מספיק, כדי שארחם עליו קצת.
עוד קצת ואני טסה מכאן...תרתי משמע.
אין ספק שהשיחות שלי עם לינה יהיו חסרות לי. והחום והריח של תיאו ומגען של שפתיו על שפתיי יחסרו לי ו—
קטעתי את מחשבותיי כשהדמעות החלו לעלות.
לפני שהגעתי לשם, הלכתי לגשר שמתחתיו יש נהר וזרקתי את טבעת הנישואים לשם.
למה אחרת, היא הייתה שורפת אותי בעודי בחיים.
הייתי מתה מהייסורים.
המזוודה נלקחה ממני והיא כבר בטח בתוך בטן המטוס.
התיישבתי במושב ליד החלון והבטתי אל הארץ שאני עומדת לעזוב בדקות הספורות.
יש לי היום משפט גירושים שלא אגיע אליו, ואני בדקתי.
אנחנו נתגרש בכל זאת כל עוד אין טענות נגד.
גברת לאה היא פשוט רעה.
הוספתי אותה לרשימה של האנשים הרעים שפגשתי בחיי, ולא חסר כאלו.
עדיין כואב לי.
אני מבולבלת כרגע מאוד.
תיאו..
המחשבה עליו קרעה אותי לגזרים.
הוא לא יודע מה עשיתי בשבילו.
הוא לא יודע שאני הורגת את עצמי למענו.
והשבעתי את לינה שהיא לא תספר לו.
אם הוא ידע, הוא ימות.
וכך גם הלב שלי ימות סופית.
עד שחשבתי שסוף סוף מצאתי נחמה ושלווה, שמישהו בא וסוף סוף נותן לי את החום שהייתי זקוקה לו כל כך הרבה זמן..לקחו את זה ממני.
גזלו אותה ממני.
חיי נגזלו.
מצחיק לחשוב שאני בקרוב חוגגת יום הולדת תשע-עשרה.
תשע-עשרה שנה של סבל וכאב.
ובעוד שנה אהיה כבר בת עשרים..וואו.
המחשבה שאני צעירה והחיים שלי עוד לפני הכתה בי...בדיוק כשהמטוס המריא.
חיי מתחילים עכשיו.
בלעדיו...
תיאו:
״אז אני מכריזה בזאת, שפסק הדין הוא שהתובעת-אסייה אבן-חן, מתגרשת מהנתבע-תיאו אבן-חן. ללא פיצויים, וללא חלוקת רכוש. המשפט נגמר.״ אמרה השופטת ובזאת יצאה מאולם המשפטים.
אסייה לא הופיעה במשפט והתקווה שהייתה בי התפוצצה לרסיסים על הריצפה.
״תיאו..״ רוי לחש.
״לא עכשיו, רוי.״ אמרתי בכאב.
״אחד האנשים שלנו ראה את אסייה בשדה התעופה.״
מייד קמתי ורצתי אל האוטו.
היא לא יכולה ללכת.
היא לא יכולה לעזוב אותי.
לא, אני צריך את הסופה הזאת.
אני צריך אותה יותר ממה שהיא יודעת.
אני חייב הסברים מפורטים.
אם רק הייתי יודע להיות סבלני ולא נפגע כמו מטומטם...
אלוהים.
רצתי אל הכניסה של שדה התעופה וישר ראיתי את אסייה. עומדת למאת לכיוון המטוס.
לא יכולתי לראות את מבטה, לא יכולתי לראות אם היא שמחה שעשתה את זה או לא.
זה כאב לי.
נכנסתי וספגתי כמה קללות מחבורת מבוגרים כשעקפתי אבל השומרים עצרו בעדי, וראיתי את המטוס שאסייה נכנסה אליו ממריא.
היא טסה.
היא כבר לא כאן.
הסופה שלי טסה למקום אחר.
למישהו אחר..—
ממש לא. אין מישהו אחר. לא יכול להיות דבר כזה.
כן, הפכתי למשוגע שמתווכח עם עצמו.
משוגע בגללה.
״אדוני, אתה צריך לצאת מכאן כל עוד אין כרטיס טיסה..״
לא שמעתי את מה שהמאבטח אמר, כי עדיין הבטתי במקום שבו אסייה עמדה לא ממזמן, ונותר ריק עכשיו.
כמו הלב שלי.
הלב הכואב והמדמם שלי.
״תיאו, אנחנו צריכים ללכת.״ רוי משך אותי לכיוון היציאה.
״אתה צריך להירגע ולנשום—״
״איך ארגע?!״ קטעתי אותו.
״איך? האישה שאני נושם בשבילה, עלתה על מטוס ועזבה אותי ואני אפילו ללא יודע לאן. היא התגרשה ממני ואני לא יודע את הסיבה האמיתית לעזאזל. אני...״
תפסתי בצווארון שלי ונשמתי.
״תיאו, יש לנו שומר שעלה על הטיסה.״ רוי אמר שבעה מילים שהורידו את מד הלחץ.
״אני רוצה לשמוע על כול דבר שקורה לה. לאן הטיסה?״ שאלתי ועדיין תפסתי בצווארון החולצה שלי.
״ניו-יורק..״ רוי אמר.
״ניו-יורק? אבל מאיפה לאסייה יש את הסכום הזה לטוס לשם?..״
״את זה אני כבר לא יודע תיאו.״
יש שני נשים שידעו את התשובות.
אימי, ולינה.
***********
״תבדוק את החשבון בנק שלך תיאו, היא בטח גנבה ממך כסף! למה נראה לך שאביא לה סכום ענק כזה?״
״אני
״אני כבר לא יודע אימא.״
״תבדוק שלא הייתה משיכה מוזרה מהבנק! היא מסוגלת להכול הנחשה ה—״
״עדיף לך לא לדבר אימא.״ קטעתי אותה ונכנסתי לאפליקציה של הבנק.
אלוהים, הייתה משיכה של אלפי שקלים.
זה לא יכול להיות.
אסייה לא גנבת.
אין מצב.
״אל תאשים אותי,בני. גרושתך היא למעשה נחשה שקרנית שהפילה אותך בפח.״
״תפסיקי! את לא מבינה שאת לא עוזרת אימא?!״
״תפסיק אתה תיאו! תוותר עליה כבר! היא לא שווה את זה!..תיאו! תחזור הינה מייד!״ יצאתי מהחדר לכיוון חדרה של אסייה ונשכבתי על מיטתה.
לפני שהיא הלכה, היא דאגה להחליף מצעים כדי לא להשאיר לי את ריחה הטוב בכלל.
ריח הדובדבן האהוב עליי.
הריח שהייתי מחכה להגיע אליו כל הזמן.
״תחזרי...״ מלמלתי.
״ממה את מפחדת..? אני אגן עלייך...רק תגידי לי סופה...״ הדמעות עלו בעיניי שוב בזמן ששכבתי על מיטתה ונרדמתי.
״סופה? מה זאת אומרת?״
״אבא שלי...״
״החבר שלו והוא...״
״ני...סיו..ן...ה..גנה..״
״תישארי איתי!״
״אחי נטש אותי ולא הביט לאחור.״
פחד.
פחד.
פחד.
״אני מתגרשת ממך, תיאו אבן-חן.״
״אסייה!״
חטיפה.
עיניים אדומות.
חבורות.
צלקות.
שבר באף, שבר ביד..
פצעים נוספים ברחבי הגוף...
אסייה היא הבן אדם הכי חזק שהכרתי, אפילו יותר ממני.״
״זה נס שהיא בחיים בכלל.״
״תיאו, זאת..אסייה..הפונדקאית.״
״מי עשה לך את זה?״
כאב.
כאב.
כאב.
״היא רק זאת שסוחבת את התינוק.״
״שיער חום, עיניים כחולות ומפוחדות.
חתיכת בשר בצד החדר.
׳טעות׳
״האם אתה, תיאו אבן-חן, תיקח את אסייה יילמאז לאישה?״
״כן.״
״האם את, אסייה יילמאז, תיקחי את תיאו אבן-חן לבעל?״
״כן...״
שמלה פרחונית.
בחורה אחת.
״אני אוהב אותך, סופה.״
אסייה.