החלק שלי בך

פרק 3

אסייה:
בכיתי בחדרי בשקט כדי שאף אחד לא ישמע.
היום ערב יום ראשון ואני כבר..בהריון.
אני בהריון עם ילד שהוא לא שלי.
ילד שלא אזכה לנשום את ריחו.
ילד שלא אזכה לגדל.
ילד שהוא לא שלי.
המחשבה היכתה בי בחוזקה. מכול הדברים שתיכננתי לגיל 18, לא חשבתי שאי פעם אהיה בהריון. וזה כואב לי. זה מכאיב לי ומקשה עליי לנשום.
״אסייה? הכול בסדר?.״ לינה נכנסה ושאלה בקול ישנוני.
בטעות הערתי אותה כנראה.
״כן בטח..את יודעת..רק מחשבות..״ אמרתי וסילקתי את הדמעות במהרה.
״אוי ילדתי..זה רק זמני, את יודעת שלא הייתי מסכימה לזה אם את לא היית רוצה.״ אמרה בקול עצוב ומאוכזב.
״לא, אני לא מתחרטת..אני צריכה את זה כרגע..בשביל אימא..ועדיף שתחזרי לישון, כדי שתוכלי לעבוד מחר.״
״צודקת ילדתי, תנסי גם את לישון קצת..יש לך בשבוע הבא מפגש עם אימא.״ אמרה ופיהקה בזמן שיצאה מהחדר.
מפגש שהרבה שומרים ילוו אותי אליו.
כי איך לא?
״בת כמה את?״
״בת...22...״
כן בטח, תראי אותך אסייה, הופכת לפונדקאית בגיל שמונה-עשרה, והולכת משקרת לאבא של הילד שאת סוחבת בבטנך.
דליילה הזאת יודעת שאני ממש לא בת 22, גברת לאה אמרה לה זאת.
וואו. איזו אחוות נשים יש לנו כאן.
העיניים שלי צורבות, ואני בטוחה כשאקום בבוקר הן יהיו קצת נפוחות.
לא משנה.
אני צריכה להראות לאימא שלי שאני בסדר.
להראות שאני בשליטה.
אסור שהיא תדע,היא תהרוג את עצמה אם תבין שאני לא בסדר.
למרות שאני קורסת.
*********
יצאתי מהבית בלי שישימו לב.
אמרתי להם שזה רק לאיזה סיבוב קטן, ככה שאני לא צריכה שומרים עליי כרגע.
לא רציתי שידעו.
רציתי כמה שפחות.
נכנסתי לתוך אגף האסירות. איפה שאימי.
חלחלה התעוררה בי.
המקום הזה דוחה אותי.
״אימא?..״ קראתי מבעד לטלפון.
רק חלון קטן הפריד בנינו. אבל ברצינות-כתום זה לא הצבע שלה.
״אוי אסייה ילדתי היפה..״ אימי אמרה בבכי.
״זה בסדר אימא. מצאתי דרך להשיג כסף. לינה עזרה לי.״
״באמת? איך?״ אימי שאלה בהתלהבות פתאומית.
״אה..אני..אני פונדקאית..״ אמרתי ואימי השתנקה.
״בגיל כזה? אסייה ילדתי למה?..״ אימי החלה לבכות.
״זה בסדר אימא, אחרי הכול את תשתחררי, אני..אלד..ואז נגור ביחד.״ החזקתי את הרצון בי לצעוק בפנים.
בשביל מה להעמיס על אימא שלי?
״את בהריון כבר?..״
״כן.״ עניתי בקול חנוק.
״אסי..אסייה..אני כל כך מצטערת..אני גם לא יודעת איך לספר לך את זה..אבל לא מוצאים את אבא..״
רגע, מה?
״הוא לא מת? אז למה את עדיין כאן?״ בלעתי גוש בגרוני.
״כי זה ניסיון לרצח..וגם לא בטוחים אם הוא חי או מת אבל תזהרי ילדתי..״
באתי לענות אבל אז אחת הסוהרות צעקה שנגמר הזמן של הביקורים. אוף נו.
יצאתי מהכלא בתחושה של פחד וחשש.
אבא שלי.
עד שמישהו בעל שיער שחור עם פוני מתולתל בעל גם עיניים כחולות וגוף שרירי התקרב אליי עם חבורת שומרי ראש.
תיאו..
שיט. הייתי יותר מידי זמן..כמה שעות..
״רוצה להסביר לי מה את עושה כאן, גברת אסייה?״
גברת?
״אה..הייתי בביקור כאן..״
״אצל מי?״ שאל.
כרגע אני בחקירה של השב״כ.
״אימא שלי..״ לחשתי.
״את יודעת שעזבתי פגישות בשביל לחפש אותך בגלל שהחלטת לבוא לכאן לבקר את אימך?״ אמר באדישות.
״חשבתי שיש לך שומרים שעושים לך את העבודה הזאת.״ פלטתי ואז הבנתי מה עשיתי.
גיחוך נפלט ממנו ואז הוא עצר את עצמו.
״אה..אני מצטערת..לא..לא התכוונתי לזה.״
״זה בסדר, אני פשוט העדפתי לחפש אותך בעצמי מבינה? אשמח אם פשוט..לא תעלמי ככה פעם הבאה.״ אמר וחיוך קטן קרץ לי מפרצופו.
״וזה..כמובן, מובן ש..תרצי לבקר את אימך כאן..״ אמר.
אוקיי..
״עכשיו, בואי אקח אותך הביתה.״ אמר בפשטות ונכנסתי לרכבו.
התיישבתי לידו במושב האחורי בזמן שאחד השומרים נהג.
תיאו:
״אז מה הסיפור של אימך?״ שאלתי את אסייה במהלך הנסיעה.
״הו..אה..אני לא יודעת בדיוק.״ אמרה בבלבול.
״הכסף שאת תקבלי על העבודה שלך, בעצם הולך לערבות בשביל לשחרר אותה?״
״בערך..כן..״
״הסברת לה שהיא תצטרך לחכות כמה חודשים?״
״כ..כן.״ ענתה בחשש.
״זה טוב.״ הורדתי את מבטי ממנה ובדיוק הגענו אל האחוזה.
כשנכנסנו, ראיתי את דליילה עומדת מולי עצבנית.
אוקיי, מה קרה?
בטוח קרה משהו.
״כדאי שאלך לעזור ללינה..״ אסייה אמרה והתחמקה ממני כמו מאש.
״מה קרה דליילה? מה הפעם?״ שאלתי אותה.
״מה הקטע? למה אתה בכלל צריך ללכת לחפש אותה אה?
למה בגלל ילדה מטומטמת כמוה היית צריך לעזוב פגישה
בעבודה?״
״מה זה עניינך בכלל מה קורה עם העבודה שלי אה? למה את
בכלל כועסת על זה? זה מיותר.״
״למה אני כועסת תיאו? כי לפעמים שאני מגיעה מאוד מאוחר אתה לא טורח אפילו לשלוח לי הודעה.״
״נו? כי אני מתקשר אלייך.״
״פעם אחת אתה מתקשר! היא איחרה על הדקה ויצאת לחפש אותה. ובסוף התעכבת בעצמך כמה שעות. מה נסגר איתך?
מה ההבדל ביני לבינה? אני אישתך תיאו!״ צעקה.
״דליילה, הסכמנו על זה גם כשהתחתנו. זה לא מאהבה, זה רק בשביל יחסים טובים. הסברתי לך מיליון פעמים שאין לי שום כוונה באמת לאהוב אותך כי אני לא מצליח לעשות את זה בסדר?״
היא התחילה לדמוע.
״לעזאזל איתך תיאו! גם אני לא אוהבת אותך וגם אני עושה את זה רק בשביל יחסים אבל המעט זה לכבד אותי!״
״שאני אתחיל לדבר עכשיו דליילה?״ התקרבתי לאוזנה ולחשתי לה.
״או שאתחיל לצעוק עכשיו ולספר על כמות הפעמים שתפסתי אותך עם גברים אחרים תוך כדי הנישואים שלנו?..״ אמרתי והיא שתקה.
אחרי שהלכתי היא שברה מאחורי אגרטל זכוכית.
העצבים של דליילה, הם עצבים ללא סיבה.
אסייה:
״זה בסדר לינה אני אנקה את זה.״ לקחתי מלינה מטאטא ויעה בשביל לנקות את הזכוכיות על הריצפה.
היא גם ככה היא מעמיסה על עצמה כאן אז זה המעט שאוכל לעשות.
התחלתי לטאטא ושמתי לב שתיאו יושב בסלון ועובד עם המחשב שלו. והוא כנראה לא שם לב שאני כאן.
לבשתי נעלי בית פשוטות, נעליים שממש לא מתאימות לניקיון זכוכיות. הבנתי זאת רק ששמתי לב שכף רגלי מתמלאת בדם.
״איי!״ לחשתי והחזקתי ברגלי ובין רגע תיאו עזב את מחשבו והסתכל על כפות רגליי.
כשהבין מה קרה, הוא קם מהר והתקרב אליי.
הוא הרים אותי בזרועותיו והכניס אותי לאיזה חדר עם מיטה.
הייתי בהלם מהמגע,ולא הגבתי עד שהניח אותי במיטה.
החדר הזה של מישהו,רואים לפי הבגדים המפוזרים כאן.
״את בסדר,גברת אסייה?״ שאל והנהנתי.
״למי שייך החדר הזה?״ שאלתי.
״חדר אורחים.״ ענה בפשטות.
״כן, אבל מישהו ישן פה. אני לא רוצה לשכב בחדר של מישהו זר זה לא מנומס, ברשותך אלך לחדרי.״ באתי לקום והתפתלתי מכאבים ברגל.
״א׳ זה החדר שלי ואני לא מישהו זר בשבילך, ו-ב׳ את לא זזה מפה עד שאסיים לטפל ברגל שלך גברת אסייה.״
״אבל חשבתי שאתה ישן עם גברת דליילה למעלה.״
״לא אני לא, רק שאני צריך לדבר איתה או משהו אני הולך לשם ורק בלילה, בשביל מראית עין.״ אמר והביא חומר חיטוי ומרח על כף רגלי.
לאחר מכן, הביא תחבושת ועטף את רגלי בה.