החלק שלי בך

פרק 12

אסייה:
״א..אח שלי, עמית, הוא גדול ממני בעשר שנים..הוא היה החבר הכי טוב שלי, ותמיד הגן עליי מפני אבי. עד שהגיע לגיל שמונה עשרה והשאיר אותי מאחור.״ סיפרתי.
״הוא לא חשב לקחת אותך איתו אולי?״ תיאו שאל.
״מאז..כשהכול התחיל..כש..כשהחבר שלך אבא שלי נכנס לחיים שלנו, הוא לא יכל להסתכל לי בעיניים יותר. לפי המכתב שהוא השאיר לי בצד, הוא אמר שאני אנסה להבין אותו, שאנסה להבין גם את הצד שלו. אבל הוא השאיר אותי להתמודד עם הכול.
לספוג את העזיבה שלו לבד. הוא נטש..ילדה בת שמונה שמבחינתה הוא היה כל עולמה להתמודד עם דברים נוראים כאלו לבד.״
״עמית, אל תעזוב אותי אני מתחננת! אני צריכה אותך!!״
״אני מצטער ילדונת, תצטרכי לגדול עוד קצת.״ אמר בקור.
״איתו? אתה משאיר אותי לבד איתו אחרי מה שסיפרתי לך עליו ועל חבר שלו?״ עיניי כאבו מרוב דמעות.
״אני מצטער אסייה. אולי, יום אחד תמצאי בליבך מקום להבין אותי..-״
״לא! אתה לא יכול לנטוש אותי לבד!! תסתכל עליי! אני צריכה אותך זה לא ברור?!״ צעקתי וקטעתי אותו.
״גם אני צריך לחיות אסייה!! גם אני צריך לחיות ואני לא יכול לדאוג לך כל הזמן! יש לי בחוץ חיים,חברים,חברה..מה לא ברור לך שאת צריכה עכשיו להתמודד בעצמך?״
״אז אתה בעצם שולח אותי למות..בשביל החברה שלך והחברים שלך..״
״אסייה..״
״תלך מפה, פשוט תלך מפה כבר!!״ צרחתי בבכי וככה ראיתי את אח שלי הולך ומתרחק ממני..
סיפרתי לתיאו על הרגע שהוא עזב אותי, השאיר אותי לבד להתמודד עם אבי ואיך הוא חושב שפתאום עכשיו, אחרי עשר שנים אני אבוא איתו.
״באיזו זכות הוא חושב שהוא יבוא ופתאום יחליט עלייך?״
תיאו אמר וקטע את חוט המחשבה שלי.
״אני לא יודעת..אבל אני לא רוצה ללכת איתו.״
״ברור שלא, עד שיצאת משם תחזרי לשם שוב? עזבי את מה שאת רוצה, אני לא מוכן לזה שהוא יבוא ייקח אותך.״ ליבי פעם בחוזקה.
״אתה יודע מה..אולי עדיף שאלך לישון עכשיו. גם ככה מאוחר ואני גם ככה עייפה..״
אם אצליח בכלל לישון..
״כן בטח..אסייה אם את צריכה משהו ממני כל דבר אל תתביישי בסדר? אני באמת רוצה לעזור לך,סופה.״
״למה אתה תמיד קורא לי ככה?״ שאלתי.
״מה? למה אני קורא לך סופה?״
״כן. סופה זה דבר מאוד מבולגן אתה יודע.״
״כי סופה, אסייה, זאת תופעה שלא תמיד מצליחים לפתור ולהבין, ואת הסופה האישית שלי.״ הסביר.
״אבל סופה זה דבר מאוד מכביד, בלאגן ועומס שצריך תמיד לסדר אחריה.״
״אבל את, אסייה, את הבלאגן האישי שלי, ואת לא מכבידה עליי, להפך. בלי ׳הבלאגן׳ שלך היה לי מאוד משעמם. ו-ספויילר אני לא כל כך אוהב שמשעמם לי.״ אמר וחיבקתי אותו.
״תודה.״ לחשתי.
״על הכול.״ המשכתי.
תיאו:
״תעזוב אותי..אל תיגע בי..תעזוב..״ באמצע הלילה קמתי בגלל קולות שלא הבנתי מי משמיע אותם והם הפריעו לי לישון.
״אני מתחננת..לא..״
אסייה?
יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון חדרה.
פתחתי את דלת חדרה עם המפתח שאני לא יודע איך מצאתי אותו כל כך מהר בחושך ונכנסתי והתיישבתי על מיטתה.
״דיי..דיי תפסיק..״ מילמלה.
״אסייה, אני כאן תפתחי את העיניים.״
״לא..לא זה כואב לי..תפסיק..תפסיק..״ היא לא קמה.
״אסייה, זה תיאו. תפתחי את העיניים זה רק סיוט-״ באתי ללטף את פניה אך היא הרחיקה את ידי.
״אל תיגע בי!״ אסייה קמה והחלה להכות אותי.
היא לא ראתה אותי כנראה למרות שמנורת הלילה שלה עבדה.
״אסייה..אסייה זה אני תירגעי!״ החזקתי אותה.
״תיאו?..אוי אני מצטערת..לא התכוונתי..״ החלה לבכות.
״היי, זה בסדר. הכל בסדר..״ הרגעתי אותה.
״הלחי שלך מדממת..״ אמרה וליטפה את לחי.
״הכול בסדר..תירגעי..אני אטפל בזה.״
״אני מצטערת..לא התכוונתי..לא רציתי שזה יקרה..״ אמרה בבכי והוציאה מהשידה ליד מיטתה פלסטר קטן והניחה את הפלסטר על לחי בזמן שעדיין בכתה.
״אסייה..הוא לא יגע בך שוב. הוא לא יתקרב אלייך שוב ולא יפגע בך שוב. אני מבטיח. את בטוחה לידי.״
את בטוחה לידי אבל לא ממני.
״תודה..שוב..ואני שוב מצטערת שגם הפרעתי לך לישון..״
״לא משנה לי השינה העיקר שאת תהיי בסדר לעזאזל. את חושבת שתוכלי לחזור לישון עכשיו?״ שאלתי.
״אני לא יודעת..זה כבר מצב רגיל אז אני מניחה שאהיה בסדר..״
לעזאזל.
״אסייה, רק אם תרצי, אני יכול להישאר פה איתך. לשבת כאן לידך בכורסא כאן כדי שתצליחי להירדם..אני רוצה שתנוחי, שתשני טוב הלילה.״ הצעתי וראיתי בפניה של אסייה היסוס קל.
״אה..בסדר..״ אמרה והתיישבתי על הכורסא שליד מיטתה והיא שכבה במיטתה בזמן שהבטתי בה.
עיניי נקלעו למערבולת בעיניים הירוקות והמהפנטות שלה.
״תיאו..אני לא רוצה להכביד עלייך או משהו אבל לא נעים לי ממך שאתה יושב שם בגללי. זה באמת בסדר-״
״אני יכול לשבת ולבהות בך שעות.״
״תקשיבי אני יכול לישון על הריצפה בשביל שתרגישי יותר בנוח.
אני פשוט לא רוצה להשאיר אותך לבד כרגע.״
״אה..או..אולי עדיף ש..שפשוט..תשכב כאן לידי? אם אתה רוצה פשוט אני רוצה שיהיה גם לך נוח.״ הציעה.
״אל תחשבי עליי, תחשבי על עצמך. את תרגישי יותר בנוח?״
״כן. כן תיאו אני ארגיש יותר בנוח.״ אמרה ושכבתי לידה.
גבה מופנה אליי ככה שלא יכולתי לראות את פניה אבל ריח שיערה כבש אותי.
הרגשתי את הרעידות שלה והתאפקתי שלא לחבק אותה כי אולי ככה, בסיטואציה כזאת היא לא תרצה.
״אסייה, אני לא הוא. אני מבטיח לך שלא אעשה לך דבר כזה.״
המילים דקרו את גרוני. כן, אני בהחלט לא אעשה דבר כזה, אבל אני אפגע בה. אפילו עוד לא סיפרתי לה על החתונה שלנו הקרובה.
אלוהים, הלב שלה הולך להישבר, וזה הכול בגללי.
*********
קמתי בבוקר לריח דובדבן חזק שהגיע משיערה של אסייה, שעדיין ישנה.
כדי שתלך.
כדי שתלך.
כדי שתלך עכשיו.
אני לא רוצה לפתח אצלי תקוות יותר מידי ממה שכבר פיתחתי.
אני השקרן הכי גדול שיש.
שיקרתי ואמרתי משהו לאישה שהכי צריכה לשמוע את זה כרגע מאדם שהיא לא צריכה.
מאדם שישבור את ליבה.
אני מפחד לדעת אם היא התחילה לאהוב אותי. אם כן, זאת בעיה.
כי אני לא רוצה שמצד אחד שאלו יהיו נישואי תועלת כמו עם דליילה, אבל אני לא רוצה שמצד שני זה יהיה נישואים לא הדדיים.
אני עדיין לא בטוח בעצמי מה אני מרגיש כלפי אסייה.
הכול נפל עליי בבת אחת.
״נוויה!!״
על הבוקר..אלו הבקרים שלי בדרך כלל, מלאי מחשבות.
אבל לא כרגע, לא שאני ליד אסייה כרגע. היא מרגיעה אותי. רק היא הצליחה לעשות את זה.
יצאתי מחדרה לכיוון חדרי והתלבשתי ואז באתי לצאת לעבודה, עד שפגשתי בפרצוף שלא רציתי לראות על הבוקר.