החלק שלי בך

פרק 32

טריגר: הרעבה עצמית.
אסייה:
תיאו בהחלט התנפל עליי פתאום, ועוד המשפט הזה שאמר..
״אבל זה לא שאנחנו—״
״זה לא משנה אסייה, את עדיין שלי. רק שלי.״ הוא נראה עצבני.
״תיאו..נוכל לדבר על כל זה מחר? אני פשוט נורא עייפה.״
״את יכולה לישון כשאני כאן אסייה, הכול בסדר.״
״לא יהיה לי נעים אם תהיה כאן כשאשן ולא תישן בעצמך. ״
״אז אני אשן על הספה כאן. ברצינות אסייה, אני לא אתן לך להישאר כאן לבד ועוד שהמנוול ההוא מסתובב כאן.״
״תיאו, אתה סתם מגזים, הוא לא יעשה לי כלום. ואני בסדר כאן אני מבטיחה.״
רציתי בתכלס רק לישון.
לנוח ולעצום את העיניים ולשכוח מהיום הנורא הזה.
״הוא כבר עשה—בסדר. תלכי לישון, נדבר על זה בהזדמנות.״ עצר את עצמו.
פתאום נהיה שקט ותיאו לא הראה שום סימן שהוא מתכוון ללכת.
״אתה נשאר פה?״ שאלתי והוא התנשף באכזבה.
״אני לא אפיל את עצמי עלייך, אבל אני אהיה בכל מקום שתרצי שאהיה בו. רק תגידי לי שאת רוצה ואני אבוא במהרה. אני יודע שהמצב בנינו עדיין מוזר ואנחנו עוד צריכים לדבר. אבל אני תמיד אהיה שם.״ הוא קם ובא ללכת.
״אני מצטערת.״ אמרתי והוא עצר.
״אני מצטערת שפשוט הלכתי. הייתי צריכה לעבוד קשה יותר בשבילנו ולהוכיח לך שעשיתי את זה לטובתך האישית. עכשיו אתה יודע רק בגלל סיבה מצערת אבל אם לא זה...אתה לא יודע מה עבר עליי במשך השנה הזאת מרוב המחשבה שיכולתי לעשות יותר.״
״אני לא רוצה שתצטערי, כי את לא צריכה. זה פשוט כואב לי.
כואב לי לראות אותך ולא לגעת בך. כואב לי לחיות בידיעה שאת לידי אבל אני לא יכול להיות קרוב אלייך. כואב לי שאני צריך לראות מהצד איך מתחילים איתך ולא לתבוע עלייך בעלות. כל השנה שלא היית, הייתי כמו זומבי מהלך, כי את החמצן שלי אסייה. את האישה היחידה שאי פעם אהבתי ואני אוהב באמת ואני מוכן למות אפילו למענך.״
נשימתי עצרה. לא ידעתי איך לענות לו.
בעיניו יש זיק של תקווה שאגיד משהו אבל אני לא מצליחה.
הדמעות הצטברו בעיניי.
אני מתגעגעת אליו.
הוא התקרב אליי ושמטתי את ראשי למטה.
״אף פעם אל תורידי את הראש שלך. אפילו לא בשבילי.״ אמר כשהתקרב והוא החזיק בסנטרי ומבטינו נקשרו.
ראיתי גם דמעות נוצצות בעיניו.
״לעזאזל עם זה.״ מלמל.
״אני אוהב אותך, סופה.״ ואז הוא נישק אותי.
תיאו:
אף פעם לא התגעגעתי לריח או טעם כמו שהתגעגעתי לטעם ולריח הדובדבן שלה.
אני אוהב ושונא אותו בו זמנית כי אני לא יכול בלעדיו.
היא לא התנתקה ממני.
אף אחד מאיתנו לא זז.
וזה נראה כאילו העולם עצר מלכת, כאילו הוא מחכה שרק נזוז ונגיד לו מה לעשות.
״למה לא יצרת איתי קשר?..״ אסייה לחשה בזמן שהתנתקנו.
כל השנה הזאת. היא מדברת עליה.
״לא הייתי אני.״ עניתי בכנות.
״ועכשיו? אתה עצמך?״
״רק כי את חזרת. רק כי את כאן עכשיו.״
״תיאו..אבל אני עוזבת בעוד כמה שבועות..״ לחשה.
״שנינו יודעים שאת לא באמת הולכת לעזוב. ואת יכולה להגיד לבוס הזה שלך שאת מתפטרת. ״ כרכתי את ידיי סביב גופה והצמדתי אותה אליי.
״אבל אני רוצה לעבוד.״ היא כרכה את ידיה סביב צווארי.
״בתור מה, גברת אסייה?״ שאלתי וניצוץ קרן מעיניה.
״אולי עורכת דין..״
״זה איזה ארבע או חמש שנים כולל התמחות.״
״לא נורא, אני בעד ללמוד.״
״אני שמח בשבילך.״ חיכחתי את אפי באפה וחיוכה ירד ממנה והורדנו שנינו את הידיים.
״מה זה אומר עלינו?״ התקרבתי והחזקתי בפניה.
״אני שלך, ואת שלי. בואי נראה, בואי לפחות ננסה אסייה.
את איתי?״
״כן. כן אני איתך.״ אמרה וחייכה. ואז היא חיבקה אותי.
״היית חסרה לי כל כך.״ לחשתי באוזנה וליטפתי את גבה.
״מה עבר עלייך במשך כל השנה הזאת? איך הגעת למקום שבוא את נמצאת היום?״ שאלתי.
״אתה באמת רוצה לדעת?״ שאלה כאילו זה לא משהו שאתלהב ממנו.
״כן. בטח.״ התיישבנו על המיטה.
״טוב..אז אה...הגעתי לשם...לניו-יורק, ופשוט הייתי במלון כמה ימים...הכרתי שם את לוסי, שממש עזרה לי אבל הייתי ממש עצובה אז..לא אכלתי במשך כמה ימים..חיתי רק על מים..ואז כמובן שהגעתי לבית חולים והביאו לי פסיכולוגית כי זה נחשב הרעבה עצמית ולקח לי המון זמן עד שחזרתי לעצמי ולאכול נורמלי. ואחרי שהשתחררתי, לוסי לא עזבה אותי ועזרה לי למצוא עבודה וככה גם התחברנו..זה הכול בערך..״ הסבירה ורגש אשמה צף בי.
פאק.
״לא אמרתי את זה כדי שתרגיש אשם תיאו. אתה פשוט ביקשת ממני..״ כאילו היא קלטה את המחשבות שלי.
״אני יודע. ואני מצטער שלא הייתי שם לידך.״ חיבקתי אותה שוב.
״אני לא עוזב אותך שוב לעולם.״
״אז אל תעזוב. תהיה כאן איתי.״ התקדמה לעבר גב המיטה ונשענה עליו.
״מחר מצפה לנו יום קשוח.״ באתי לידה.
״כן..אז בהחלט כדי שתתן לי ללכת לישון.״
״אמרתי לך שאת יכולה לעלות לשכב כאן ולישון. אני אשמור עלייך.״ ואז היא שכבה.
״פשוט תסתכל עליי ישנה? זה לא משעמם?״
״סופה, גם אם תביטי בקיר זה לא ישעמם אותי.״ אמרתי והיא הניחה את ראשה על חזי ונרדמה.
ההרגשה הזאת הייתה כל כך טובה.
היא פה. שוב איתי.
שוב אנחנו. שוב הסופה שלי ואני.
אסייה:
״אני מתפטרת.״ למחרת בבוקר הלכתי מוקדם מין הרגיל לעבודה בשביל להודיע על פיטורי.
גם כדי שאוכל ללכת כמה שיותר מוקדם להלוויה.
״בדיחה מצחיקה אסייה, אבל כנראה לא שמת לב לשעה כי נורא הקדמת הפעם.״ רפאל צחק.
״אני מתפטרת.״ חזרתי על דברי בשנית ופרצופו נהיה רציני.
״מה זאת אומרת? את לא יכולה לעזוב אותי סתם ככה אסייה. את לא מתפטרת.״ הוא לחש ונגע בכתפי ואני התרחקתי ממנו.
״טכנית, לא זכור לי שאני חייבת לך משהו. וחוץ מזה, עם כל כמות הפעמים שהטרדת אותי-וכן, יש לי תיעודים והוכחות ואפילו עדים להכול אני בהחלט יכולה להגיש עלייך תלונה, ואז המוניטין היקר שלך יהרס. אז תתן לי להתפטר או לא?״ הסברתי ברצינות והוא התעצבן.
״זה תיאו נכון? ידעתי שיש בניכם מעבר חתיכת—״ נתתי לו סטירה לפני שסיים את המשפט.
״תגיד תודה שזה מה שאתה מקבל ממני ולא מאותו תיאו.״
אמרתי ויצאתי מהמשרד.
״אני פשוט גאה בך! סוף סוף הראית למניאק מה זה!״ פתאום לוסי קפצה עליי מאחורה בחיבוק.
״הגיע הזמן באמת. התפטרתי, אגב.״
״וואו. אז מה תעשי עכשיו? את עדיין תגורי איתי נכון? כאילו..כבר קבענו את המעבר..״
״כן אבל לא להרבה זמן. אל תדאגי, אני עדיין אדאג לשלם איתך.״
״לא הכול בסדר סיס, רק שאלתי תירגעי. דרך אגב, מתי
ההלוויה?״ שאלה ומצב הרוח שלי האפיר באותו הרגע.
״בשלוש..אבל את באמת לא חייבת לבוא—״
״ממש לא! אני לא משאירה אותך לבד.״
אני מודה שיש לי את לוסי, היא תמיד מזכירה לי שתמיד יש לי למי לפנות ועם מי להתייעץ. שיש לי חברה טובה שאני יכולה לסמוך עליה.
״את רוצה אולי קצת לנוח לפני?״ שאלה כשהגענו ליד המלון.
״אבל בחדר שלי. אני חייבת לרכל קצת. ויש לי הרבה מה לספר לך! ההוא מבית הקפה ניסה להתחיל איתי, אבל אמרתי לו שאני כבר בקטע של מישהו אחר.״
״הוא יודע.״
״מי?״
״רוי יודע שאת בקטע שלו.״
״נכון, בגלל שיש לי חברה פדחנית כמוך.״
״בחתונה שלכם, אני מצפה להיות עדה.״
״אני אכריח אותך להיות. אבל קודם, אני אהיה עדה בחתונה שלך.״