החלק שלי בך

פרק 17

תיאו:
נכנסתי לחדרה של אסייה כעבור כמה רגעים וראיתי אותה עומדת במרפסת בחדר שלה.
״אסייה..״ לחשתי.
״לך מפה, תיאו.״ אמרה והמשיכה להביט אל השמיים.
״איך הידיים שלך?..הן בסדר?״ שאלתי והתקרבתי אליה בזמן שמחתה דמעות.
״הן בסדר.״ ענתה.
״אסייה..בבקשה..״
״די תיאו. לך ממני. אתה גם ככה לא באמת אוהב אותי, הבנתי את זה כבר. אתה לא צריך להחמיר את המצב.״
״מאיפה לך לדעת איך אני מרגיש? מאיפה לך לדעת אם התכוונתי למשפט הזה באמת?״
״כי שיקרת לי. אתה מנצל אותי בשביל מוניטין כדי לא להישאר גרוש. אז למה שלא תשקר לי בזה?״
״אני אומנם שיקרתי לך אבל בדבר אחד לא שיקרתי לך. אני באמת אוהב אותך,סופה, אוהב אותך כל כך שכואב לי לנשום בידיעה שאת פגועה בגללי. אני-״
״תפסיק להגיד את זה!״ היא הסתובבה אליי ועיניה אדומות.
״תפסיק..אתה רק מכאיב לי יותר..״ לחשה.
״אתה יודע יותר טוב מכולם מה קרה לי. אתה יודע יותר טוב מכולם כמה אני רוצה שלווה. כמה אני רוצה חיים שקטים וחופשיים. רק אתה ידעת..סמכתי עלייך..היית יכול להגיד לי ולתת לי להכין את עצמי גם נפשית לזה! אני לא מוכנה..למה אני?..למה..״ קולה כבר היה חנוק וצרוד.
״אני יודע. אני יודע שהייתי צריך ממזמן לספר לך..אבל לא הייתה לי ברירה אחרת..את לא יכולה לעזוב..אני עושה את זה בשבילך..אני מבטיח שאת תביני בסוף רק..תני לי זמן..״ לחשתי והתקרבתי אליה.
״זה לטובתך..״
״אבל זה כואב לי.״
״אני יודע. ואני מצטער. תהיי קצת סבלנית..בבקשה.״
השתיקה בנינו הייתה ארוכה.
עד שדפיקה בדלת החדר קטעה אותה.
״מר תיאו, סליחה שאני מפריעה. אבל אמרת לי להודיע לך כשרוי יגיע.״ לינה אמרה בדלת.
״שימי עלייה עין טוב?״ הצבעתי עם ראשי לכיוון אסייה ולינה הנהנה, והלכה לכיוונה.
אסייה:
״מה כבר הולך לקרות לי לינה? תפסיקי להגיד לי את זה כי אני לא מרגישה בכלל שזה לטובתי.״
״אוי אסייה,ילדתי אני לא יודעת אם כדאי..-״
״בבקשה. תספרי לי. את אמרת בעצמך שזה יותר גרוע ממוות. נו? אז תגידי לי.״ שיכנעתי אותה.
״טוב, רק אל תספרי למר תיאו שסיפרתי לך, בסדר?״
״טוב.״ עניתי.
״אז בעצם..כשגברת דליילה ומר תיאו..עמדו להתחתן..תיאו ניסה לעזור לה לברוח. אך גברת לאה תפסה אותם. היא לקחה את דליילה ושמה אותה בחדר קטן ומבחיל. דליילה לא הייתה כזאת...רעה כמו שהיא היום. היא הייתה...היא הייתה בעצם..כמוך.״
נשימתי נעתקה.
״מה זאת אומרת כמוני?״ שאלתי.
״עדינה כזאת..מנומסת..אומנם לא היו לה לפני שהתחתנה עם מר תיאו חיים..מאתגרים כמוך. אבל היא בהחלט הייתה מאוד..נחמדה.״
״קשה לי לדמיין את דליילה ככה כזאת נחמדה.״
״אני יודעת, אבל מה שאני אומרת בעצם שאם זה מה שהיא עשתה לגברת דליילה, היא יכולה לעשות לך יותר גרוע.״
״כמו מה?״ שאלתי.
״אם היה לי את הראש של גברת לאה, הייתי אומרת לך. אבל היא משוגעת..פסיכית כזאת בדברים האלו ברמה מפחידה.
היא נראית גברת מכובדת מבחוץ, אבל מבפנים, היא יכולה להיות השטן.״
״אני לא מפחדת ממנה.״
״אני לא אומרת שתפחדתי ממנה ילדתי זאת לא המטרה..אני אומרת שפשוט כדי שתסמכי על מר תיאו כרגע. הוא אמין מאו-״ אמרה והפסיקה לדבר שהסתכלה על ידיי שהתחילו לדמם שוב מעבר לתחבושות.
״אני אלך להביא חומר מחטא שוב.״ אמרה והלכה.
תיאו:
״רוי, מה זאת אומרת לא מצליחים למצוא אותו? הבן אדם נבלע?״
כדי לו שהוא ימות.
״לא, אנחנו קרובים אבל לא מצליחים. אני חושד שהוא מתכנן משהו תיאו. הוא אחד האויבים הגדולים שלנו. וכנראה יש לו מוניטין לפגוע בך או בסביבה שלך.״ הסביר.
אחד האויבים הכי גדולים שלי, א.ד כמו שהוא קורא לעצמו באותיות לא נמצא. וזאת בעיה. כי יש לי עסק רציני עם הבן אדם הזה.
״אז מה אתה רוצה לעשות?״ שאל והוציא אותי ממחשבותיי.
״מה זאת אומרת רוי? אני רוצה למצוא אותו ולהראות לו מה זה.
לא משנה עכשיו, לעניין אחר. אבא של אסייה..נמצא?״
העצבים שלי התעצמו.
״הוא..תיאו הוא ברח-״
״איך נתת לזה פאקינג לקרות?!״ צעקתי עליו ואז ראיתי את אסייה יורדת במדרגות לכיוון המטבח עם לינה, כשעיניה הכחולות מביטות בי בדמעות ולינה מחזיקה את ידיה, שהתחילו לדמם שוב.
״אדם הזה נמצא?״ שאלתי את רוי שעמדתי כמעט לחנוק אותו.
״יש קצה חוט..הוא קשור ל-א.ד, אז אם נמצא אותו, נמצא את א.ד״ הסביר.
״אז למה אתם מחכים?״ אמרתי.
״אה תיאו, לפני שאני הולך..שכרתי שומרים חדשים ומיומנים. יש על הבית הזה עכשיו יותר אבטחה ועל אסייה במיוחד כמו שביקשת.״
לפחות רוגע אחד באיזה מקום.
״אם היא איכשהו תיחטף שוב כשהצוות אבטחה פעיל אני נשבע להם שהם ישלמו על זה.״
״הפעם הם טובים. אני מבטיח תיאו, הסר דאגה מליבך.״ אמר והלך.
*********
באמצע הלילה, שמעתי כל מיני רעשים מהחדר לידי. החדר של אסייה. ישנתי בחדר שאמור להיות המשותף שלנו, אבל אסייה ישנה בחדרה כמובן.
קמתי מייד. כי עם כל המצב אני כבר לא יודע מה לחשוב שקורה.
יצאתי מהחדר לכיוון המרפסת הגדולה שבמסדרון, וראיתי את אסייה שם עם תיק וכובע עליה. בדרך לעבור מהמרפסת לרחוב.
״אל תעשי את זה.״ אמרתי והיא עצרה.
״אל תלכי ממני...״ המשכתי.
״תיאו תעזוב אותי. זהו זה נגמר.״ לחשה.
״אם תעברי מכאן, השומרים יחזירו אותך לבפנים. זה לא באמת שווה את כל המאמץ שלך. עדיף שתלכי לישון עכשיו אסייה. בשביל שיהיו לך כוחות-״
״בשביל שיהיו לי כוחות להתמודד איתך? נראה לי שאני כבר מתמודדת טוב מאוד כרגע.״
״בבקשה, אסייה בואי לכאן רגע. את לא יודעת מה עלול לקרות לך-״
״אני יודעת על מה שאימא שלך עשתה לדליילה. אני לא מפחדת ממנה. היא מוזמנת לעשות לי מה שהיא רוצה.״ אמרה ובאה להמשיך ללכת.
״זה לא רק זה אסייה. אני לא יודע מה עובר בראש המטורף של אימי אבל זה לא טוב.״ עצרתי אותה.
״היי, מה זה כל הרעשים האלו?״ שמעתי את אחד השומרים מתקרבים לעברינו ואסייה נבהלה.
״מהר! בואי לכאן!״ אמרתי ובאתי לקחת ידה אבל היא לא זזה.
״אני לא מפחדת.״ אמרה בזעם.
״יש שם פולש? מהר תקרא לשאר החבר׳ה!״ השומרים המשיכו להתקרב ותפסתי בידה של אסייה ולקחתי אותה.
״זה לא קשור אם את מפחדת או לא אסייה, זה בגלל שאני מפחד.״
המשכנו ללכת.
״תעצור במקום שלך לעזאזל!!״ השומרים צעקו.
הם לא ראו אותנו מפני שהיה חשוך, והם התחילו לכוון אקדח לעברינו.
הוצאתי את אקדחי, ויריתי לעבר השמיים.
״שלא תעשו פאקינג להתקרב! אני אירה בכם בעצמי!״ ואז הם עצרו כששמעו את קולי, ולקחתי את אסייה והכנסתי אותה ואותי לחדר צדדי.
״אז ממה בדיוק אתה מפחד?״ שאלה ונעימת קולה הייתה רכה.
״עלייך. אני מפחד עלייך. אני לא רוצה שיקרה לך משהו.״ הודתי בלחש.
״אתה? מפחד?...עליי?..״ שאלה בהפתעה.
״כן, אסייה. אני מפחד לאבד אותך, סופה קטנה שלי, ואני מצטער כל כך שלא סיפרתי לך. פשוט לא ידעתי איך.״
״גם אני מפחדת...אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה להיות חייבת לאף אחד שום דבר..אני לא רוצה את זה..אני מפחדת..״
״אני מבין אותך, אבל תנסי להבין גם אותי..״
״אתה יודע שזה לא הולך להיות אותו הדבר עכשיו שאנחנו נשואים נכון? אנחנו...אה..נצטרך להתנהג כמו זוג אמיתי?..״
״כן, אבל לאט לאט. בקצב שלנו.״