החלק שלי בך

פרק 2

אסייה:
״אוי אסייה..ילדתי את בסדר?..״ פתאום לינה נכנסה כעבור כמה שעות.
לינה תמיד הייתה דומה לאימי. גם בנראות, הן נראו כמעט אותו הדבר.
״לינה? מה את עושה פה?..״ שאלתי בקול שבור.
״דיברתי עם אימך...במעט הזמן שיכולנו..היא הסבירה לי פחות או יותר מה קרה..״ אמרה בעצב.
״תקשיבי מה נעשה..את תוכלי לעבוד בתור עוזרת בית?..כי אני יכולה להכניס אותך למקום העבודה שלי כי הבנתי שצריך עכשיו ערבות בשביל לשחרר את אימך-״ פתאום נכנסה גברת בעלת שיער חום מסודר בתסרוקת נאה.
תכשיטים עוטפים את כל גופה, וחליפת מעצבים מותאמת בדיוק לגופה.
״לינה? מה את עושה כאן? מי זאת?״ אותה גברת שאלה את לינה והצביעה עליי.
״זוכרת את מריה, גברתי?״ לינה שאלה אותה.
מריה זה השם של אימי.
״אה כן..רגע,את אסייה?״ שאלה אותי.
״כן..גברתי..״ עניתי בחשש.
״גברת לאה,האם זה בסדר מבחינתך ש..אסייה תתחיל לעבוד איתי?..״ לינה שאלה וגברת לאה הביטה בי במבט חשדני.
״תוך כמה זמן היא משתחררת?״ גברת לאה שאלה את לינה בזמן שהיא מביטה בי.
״אסייה, את יכולה תוך יומיים להשתחרר, זה הזמן הקצר ביותר שאנחנו יכולים לאפשר לך.״ פתאום האחות נכנסה לחדר.
״מעולה, אם כך..היא מוזמנת לעבוד אצלנו..ו..לינה? אני צריכה לדבר איתך לבד.״
״כן בטח״ לינה יצאה ודיברה איתה.
לא בדיוק מה שתיכננתי ליום הולדת 18 אבל בסדר..מפה אני יכולה רק לעלות..שום דבר לא יזיק.
״אסייה?״ לינה חזרה לחדר וקראה לי.
״כן?״ עניתי.
״אוקיי אז דיברתי איתה..היא אמרה שאין בעיה שתעבדי אצלה..והיא מוכנה לשלם את כל הסכום של הערבות..״
״אבל?..״ שאלתי והיא היססה.
״היא רוצה אותך בתור פונדקאית..לבנה ולאישתו..היא מוכנה לתת לך מעל הסכום של הערבות אפילו..״
״אני?..פונדקאית?..אנ..אני לא יודעת אם אני אוכל-״
״בבקשה אסייה,תחשבי על אימך המסכנה..״
״בסדר....אעשה את זה..מתי אקבל את הכסף?..״ שאלתי.
״היא אמרה שלאחר שתעברי את החודשים הראשונים..כדי לוודא..״
״אה הבנתי..״
״אז...ביום ראשון נבוא לכאן ותתחילי בתהליך בסדר?..היא אמרה שברגע שתשתחררי אז את תיפגשי עם אישתו של בנה,תיאו. ככה כדי שתכירו וכאלה..״
״איך קוראים לה?״ שאלתי מתוך סקרנות.
״גברת דליילה,היא ממש נחמדה.״
״בת כמה היא?..״ שאלתי. ואני ממש סקרנית. אם אני עושה משהו כזה, אני חייבת לפחות קצת להכיר את האנשים.
״היא בת 25, תיאו בן 28, הם התחתנו בשידוך מלפני עשר שנים.״
כשהיא הייתה בת 15..? וואו לא הייתי רוצה להיות במקומה.
״אוקיי..הבנתי..״
לא אני בהחלט לא הבנתי.
-כעבור יומיים-
״וואו. איזו אחוזה ענקית״ לחשתי לאחר שנכנסנו לאחוזה הענקית ׳אבן-חן׳.
״דליילה, תכירי. זאת אסייה. הפונדקאית שלך ושל תיאו.״ גברת לאה אמרה והושטתי את ידי כדי ללחוץ לגברת דליילה את היד.
אך היא לא לחצה והורדתי את ידי.
איזו מגעילה.
״כן, אז אסייה? את אחראית רק על לדאוג שהילד שלי יהיה בריא כל עוד הוא..בבטנך..״ אמרה בלעג לאחר שגברת לאה הלכה.
״כן בהחלט,אשמור עליו מכול משמר..אין לך סיבה לדאגה..״ אמרתי והתגברתי על הדחף בי לדפוק לה כאפה.
״דווקא נראה לי שיש לי סיבה לדאגה..״ אמרה וגיחכה בלעג בזמן שהסתכלה על בגדיי.
מה הבעיה בשמלה פרחונית גברת תכשיטים?!
והיא הלכה.
תיאו:
״אתה לא מבין, הפונדקאית ההיא פשוט חתיכת דוחה, רציתי ללחוץ לה את היד והיא התעלמה. בושה.״ דליילה חפרה לי במשך כל אחר הצהריים על כמה שהפונדקאית שלנו נוראית.
אבל ברצינות-מה אכפת לי? היא רק זאת שתסחוב את הילד שלי וזהו. שום דבר מעבר לזה.
״דליילה,מה זה משנה לך בכלל? היא תהיה כאן כמה חודשים והיא תעוף מפה.״ באמת שלא אכפת לי.
לפי מה שהבנתי מאימי, בגלל התפקיד שלה,היא תגור במגורי האורחים בתנאים משופרים יותר. נו טוב, נקווה שיעבור מהר.
כי לא נראה לי שאצליח לסבול את העקיצות של דליילה כל הזמן עליה והערות. זה נמאס כבר,ובקושי עבר יום.
״כן תיאו,אני יודעת פשוט..״ היא באה וחיבקה אותי מאחורה בזמן שסידרתי את עניבתי לאחר שסיימה לסדר את שיערה הג׳ינג׳י לקראת ארוחת הערב-שזה בעצם ערב שיחה כזה רק אנחנו ו..הפונדקאית.
״אולי לא נלך לארוחת ערב ההיא?״ דליילה הציעה.
״את יודעת שאי אפשר.״
״אבל-״
״דליילה, אם אני שומר על קור רוח בנוגע לכל העניין הזה, את גם יכולה. זה יעבור. את יודעת כמה אנשים מעצבנים פגשתי בחיים? אז זהו. לא צריך לעסוק בזה יותר מידי, וזה גם לא בריא.״
״אני מניחה שאתה צודק, אם כך..כדי שנצא. היא בטח מחכה לנו.״
אמרה ויצאנו לעבר האוטו.
הנסיעה עברה שקטה למזלי, כי לא הייתי מסוגל לשמוע עוד משהו רע להיום. גם לא עבר עליי יום טוב היום נגיד ככה, חברת היהלומים משגשגת אבל בעסק של אבי היה חיסול שנכשל. וזה נוראי.
״שלום..אני..אסייה..אסייה יילמאז.״ הבחנתי באישה,נערה יפייפיה בעלת שיער חום ועיניים ירוקות עמוקות בזמן שלחצה לי את היד.
בכלל לא הטיפוס שדליילה תיארה.
ועוד עם שמלתה הפרחונית בצבע צהוב,לא ילדותי. אלא מאוד מחמיאה.
לאחר כמה רגעים הבחנתי בצלקת על מצחה בצד.
מה קרה שם? ופתאום הרגשתי סקרנות מוגברת.
״אז אני ו..אסייה הכרנו מוקדם יותר,זה תיאו...בעלי...״ דליילה פנתה אליי ואז הציגה אותי בפנייה.
לאט הבחנתי גם בצלקות בידייה, שמכוסות בקונסילר אך ניתן לראות אותן אם ממש שמים לב.
״תרצי משהו?״ שאלתי את אסייה כשהמלצר בדיוק הגיע וסיים עם ההזמנה של דליילה.
״אני אשמח רק למים..״ אמרה והמלצר רשם כך באייפד שלו.
״טוב אז שניגש לעניין?״ אמרתי לאחר שהמלצר הלך.
״כן..בהחלט.״ אסייה ענתה.
״אז אסייה..הבאנו כאן חוזה בשביל..ליתר ביטחון.״ דליילה אמרה והוציאה מסמך מתוך תיק המעצבים שלה ועט.
אסייה לקחה אותו ועברה עליו בקפידה.
״כתוב כאן שאת מתחייבת למסור לנו את הילד לאחר הלידה ואז לשמור על סודיות מוחלטת במהלך כל התהליך. שאם את נשאלת-את לא עונה שאת פונדקאית, אלא האם האמיתית של התינוק.
את גם חותמת כאן שלא תנסי לברוח או להבריח את הילד שלנו.״ דליילה סיימה והחזיקה בידי כדי להראות רשמיות.
״טוב..בסדר..״ אסייה אמרה בקול עייף וחתמה לאחר שחקרה את כל דפי החוזה.
היא נראית צעירה מידי בשביל תפקיד כזה.
״בת כמה את?״ שאלתי.
היא נראתה לרגע מבולבלת ואז היא חזרה לעצמה.
״אה...אני..בת..22..״ דיברה בגימגום.
בכלל לא נערה אז.
בטח יש לה גנים ממש טובים, היא נראית כאילו היא עדיין בגילאי העשרה.
״אז אני מניחה שדי סיימנו כאן-״
״מאיפה את?״ קטעתי את דליילה.
אני רוצה להכיר את מי שתסחוב את הילד שלי בגופה.
״מה אתה עושה תיאו?״ דליילה לחשה לי.
״משהו.״ עניתי באדישות.
״אני..אני מכאן..גרה לא רחוק..״ ממ..כן, לא נראה לי.
״משפחה,בן זוג?..״ דליילה המשיכה את השאלות שלי בעצמה.
״אין.״ אסייה ענתה בפשטות והעבירה את ידה על מצחה.
בדיוק איפה שהצלקת שם.
היא חשודה,לא אשקר.
״טוב,אז סיימנו כאן..״ דליילה סיכמה והעבירה את ידה בשיערה הג׳ינג׳י.
״היה..נחמד לפגוש אתכם.״ אסייה קמה ואמרה בזמן שאנחנו קמנו.
החל מיום ראשון,הכול ישתנה.