החלק שלי בך

פרק 21

תיאורים קשים~
תיאו:
כשהגענו אל המקום שאסייה אמורה להיות בו, הבנתי למה רוי היה סקפטי כל כך ומפוחד.
זה ליד הכביש של התאונה שאבא שלי מת בה לנגד עיניי.
מקומות נטושים..בלי חיים.
יריתי במנעול הבית החשוד וכשנכנסתי מייד צעקתי את שמה.
״אסייה!!״ צעקתי.
לא היה טעם לחפש באותו בית נטוש איפה היא, כי שביל של דם הוביל אותי לחדר ששהתה בו.
וכשנכנסתי-ליבי נשבר.
רציתי להיות עיוור.
אסייה, זרוקה בפינת החדר כמו גוש בשר עלוב והיא כולה מדממת.
הפנים שלה, לא הפנים שלה.
שמלתה הייתה קרועה ומגואלת בדם.
גופה היה חבול ברמה נוראית.
והיא דיממה מהפה.
אסייה שלי גוססת לנגד עיני.
״חתיכת בני זונות!!״ צעקתי ויריתי לעברם של אביה וחבר שלו.
השומרים שלי מייד החזיקו בהם ואני רצתי אל אסייה.
״אסייה?! את שומעת אותי?! אוי אלוהים..״ ניערתי את פניה, אך מפיה לא הפסיק לצאת דם.
כיסיתי את גופה בשמיכה שמצאתי אבל זה לא עזר.
היא גוססת כאן.
היא עומדת לעזוב אותי.
״אפילו ההיריון שלך לא עצר בעדי!״ צעק אדם ויריתי לו שוב ברגל.
בכיף הייתי יורה לו בראש אבל אני רוצה שהוא יתענה מכאבים.
״איזה היריון? אסייה?..״ הבטתי לעברה בפחד.
״נ...יס...יו..ן ה...ג....נה..״ אמרה בלחש ובקול חנוק.
״אסייה תישארי איתי, האמבולנס בדרך!!״ דמעות ירדו כבר מעיניי כשעצמה את עיניה והבטתי שוב על גופה החבול.
זה זמן ארוך של שיקום.
״לא, לא! אסייה..תישארי איתי. תישארי איתי סופה. אני צריך אותך.״
״א...אנ...י או....ה..ב..ת—״
״לא. תשמרי את זה לאחר כך. תמשיכי לנשום...אל תבזבזי כוחות..בבקשה..״
כל ידיי היו מלאות בדמה.
״זה מה שמגיע לך—״
״תסתום את הפה שלך לעזאזל!!״ יריתי בו שלושה פעמים עד שאיבד את ההכרה מרוב כאב.
לא יריתי בשביל להרוג.
לא מגיע לו למות בקלות כזאת.
הפרמדיקים הגיעו, והם התקרבו אל אסייה.
״לא! אתה אל תיגע בה..תקרא לפרמדיקית..״ צעקתי כשפרמדיק הגיע וניסה לטפל בה.
ממני היא נרתעה. אז ממנו?
ממש לא.
״בסדר, הנה הפרמדיקית כאן הגיעה—״
פתאום אסייה החלה לאבד את צבעה.
״אסייה! את לא הולכת לי עכשיו..את יותר חזקה מזה אסייה..אסייה קומי סופה אני צריך אותך!! אל תעזבי אותי!..״ הניחו אותה על אלונקה ורצו איתה לתוך האמבולנס.
הזמן נראה כמו נצח.
זה לא עבר.
זה היה איטי כל כך.
הגענו לבית החולים הקרוב ביותר שהיה והכניסו אותה ישירות לחדר ניתוח.
״סופה...״ התמוטטתי על הריצפה ורוי מייד ניגש אלי.
״הי,הי תיאו. קום.״ אמר ואז קמתי והעפתי מסמכים שהיו על שולחן המזכירות.
״תיאו! אתה חייב ל—״
״לא ראית אותה?! היא פאקינג גססה לי מול העיניים! הם פאקינג עשו לה את כל זה! עד שהיא הצליחה..קצת..להחלים הוא החזיר אותה לזה. הוא החזיר את הפחד המזורגג לעיניים שלה.
הם רוצחים!..אני ראיתי אותם עושים לה את זה..אני ראיתי אותם נוגעים בה מול העיניים שלי..אני..״ הדמעות חנקו אותי, והמראה של אסייה שרועה על הריצפה בפינת החדר מגואלת בדם...
מוטט אותי.
היא לא תמות.
אני חייב שהיא לא תמות.
״אסייה!״ דפקתי בחוזקה על הדלת שהפרידה ביני לבינה.
״קומי..״ לחשתי ורוי החזיק אותי.
״חכה כאן תיאו, אני אלך להביא לך מים.״
״תתקשר גם ללינה, תגיד לה שמצאנו אותה ושאין לה מה לדאוג.״
״אין בעיה תיאו.״
אסייה:
״אימא? את כאן?״ שאלתי כשהגעתי למקום מואר.
״אסייה?! מה את עושה פה?? את לא אמורה להיות כאן—״
״אנחנו שוב ביחד.״ אמרתי בפשטות.
״תחזרי אליו אסייה. תחזרי אל תיאו. זה עוד לא הזמן שלך.״ ראיתי מעברה רופאים שמבצעים החייאה.
״3..2..1 קליר!״ שמעתי אותם צועקים.
בום. בום. בום.
״שים לי על 400...3..2..1 קליר!״
בום. בום. בום.
פתאום, אימי נעלמה וראיתי את תיאו לידי.
״תיאו? מה אתה עושה פה?״
״באתי לקחת אותך אסייה.״ אמר בדמעות.
״למה אתה בוכה?..״ שאלתי והוא לא ענה. רק הסתכל עליי ברחמים.
״אל תרחם עליי, אני בסדר.״ אמרתי.
״את חייבת לחזור, אסייה.״
״אבל כאן לא כואב..כאן אני מרגישה..חופשיה..״
״אל תעזבי אותי. אני צריך אותך יותר ממה שאת חושבת.״
״רק אתה צריך אותי. אף אחד אחר לא.״ עניתי.
״תישארי בשבילי. אל תשברי לי את הלב אסייה. בואי איתי.״ אמר והושיט את ידו.
״קליר!..״ ראיתי אותם צועקים שוב.
ואז ראיתי..אותי.
״עברת את כל זה. את לא תמותי לחינם. יש לך הרבה מה להראות לעולם. לא עברת, ושרדת את כל זה בשביל כלום. עכשיו זה הזמן שלך לזרוח. כמו פירוש שמך. אסייה.״
תיאו:
פתאום הרופא יצא מהחדר ניתוח והרגשתי אבן בחזי.
״מה קורה איתה דוקטור?״ שאלתי.
״מר תיאו..שנעבור למשרד שלי?..״ אמר בקול עצוב.
״היא מתה?..״ שאלתי.
״כרגע לא. כרגע אישתך היא לוחמת חזקה במיוחד. אבל עדיין לא ניתן לדעת אם תשרוד.״
הרגשתי שאני עומד עוד רגע לקבל התקף לב.
הוא פתח דלת של חדר ליד ושנינו נכנסנו והתיישבנו.
״אז מה עוד אתה רוצה להגיד לי, דוקטור?״ שאלתי.
״מצאנו בגופה של אסייה פצעים ישנים ושברים ישנים שלא החלימו כראוי.״ הרופא אמר ונחנקתי.
״כמה ישנים?״ שאלתי בחשש.
״כנראה מגיל.. ינקות. מצאנו על העצמות שלה כל מיני סימנים של פגיעות שלא טופלו כראוי בעת הצילום.״
״אלוהים..״ מלמלתי.
״ובמקרים כאלו אני חייב לשאול. האם ידוע לך שגברת אסייה עברה התעללות או אלימות מצד קרוב משפחה או מישהו אחר?״
כאב לי בחזה.
״כן..מאביה ומקרוב שלו..״ אמרתי והכאב דקר אותי.
״הבנתי..״ אמר הרופא והכאב נשמע בקולו.
״היא נפגעה מינית ממישהו שקרוב אליה? ואם כן, ידוע לך כמה
זמן?״ שאל והשאלה דקרה את ליבי.
״כן..במשך עשר שנים..כמעט על בסיס יום-יומי..״ הכאב פילח בחזי.
״אני אגיד לך את האמת מר תיאו, זה ממש נס שהיא בכלל בחיים.
יצא לי להתקל בהמון מקרים כאלו אבל במקרה של אסייה...״
״היא יותר חזקה ממה שהיא נראית.״ השלמתי אותו.
״בהחלט. זה שהיא בחיים זה נדיר מר תיאו.״
זה שהיא בחיים זה נדיר..
אלוהים.
כמה היא עברה..
ולחשוב שהמנוולים האלו פאקינג הכו תינוקת קטנה..
אסייה היא הבן אדם הכי חזק שהכרתי. אפילו יותר ממני.
״ו..אני צריך להכין אותך מראש..מצאנו בראשה של גברת אסייה חבלה חמורה, כשכל הנראה תגרום לגברת אסייה לסבול מאובדן זיכרון. כמה זמן אתה מכיר אותה מר תיאו?״ שאל והדמעות יצאו.
״חצי שנה..״ לחשתי.
״אני מבין, אכין אותך מראש שאין סיכוי רב שהיא תזכור אותך בבירור. אולי היא אפילו תחזור ליום שבוא הכרתם.״
״מה? אז היא פשוט תשכח אותי? היא לא תדע מי אני? אבל איך חצי שנה יכולה להימחק ככה?..״ הדמעות זלגו על עורי.
״זה נזק יחסית קטן לאיך שמצאנו את מצב ראשה. יש מקרים שגם מידע של שנים נאבד בתאונה אחת.״
היא לא תדע מי אני.
הסופה שלי לא תדע מי אני ומי היא בכלל.
היא לא תדע שאנחנו נשואים, היא לא תדע מה קרה בנינו, היא לא תדע כלום.
״אני יודע שזה מידע שקשה לעכל מר תיאו, אז בגלל זה אני אתן לך כמה רגעים לבד.״ ואז הוא יצא מהחדר..והוצאתי הכול.