החלק שלי בך

פרק 33

תיאו:
״את בסדר?״ שאלתי את אסייה לאחר שההלוויה נגמרה.
״כן..פשוט אתה יודע..מחשבות..״
״כן זה היה יום קשוח.״ לוסי הוסיפה לדברי אסייה.
״אבל תתעודדי בזה שנטל אחד ירד מהכתפיים שלך.״ המשיכה וחיוך קטן קרץ מאסייה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי והסתכלתי על לוסי.
״מישהי כאן היום התפטרה מהעבודה שלה ונתנה לבוס לשעבר שלה סטירה מול כל העובדים! שלא נדבר שהיא איימה עליו מול כולם עד שהוא שחרר אותה. היית צריך להיות שם תיאו, זה היה קורע.״
ידעתי שהיא מתכוונת להתפטר. אבל לא ככה מהר.
״באמת?״ הסתכלתי על אסייה בחיוך.
״כן. זה כבר לא התאים לי לעבוד שם. הרגשתי שלא מעריכים אותי מספיק.״
״בהחלט לא העריכו.״ לוסי הוסיפה לדבריה.
״אני בעד, אני הכרתי את רפאל ממזמן. כל הקריירה שלו וההצלחה של המקום והיוקרה בזכות הקריירה שלי. הוא ברח בלי לשלם לי. לכן, עשית טוב כשהתפטרת אסייה, הוא חתיכת חרא גדול.״
״וואו. מה אתה אומר? אז אני אתפטר גם. חכו רגע אני אשלח לו הודעה.״ לוסי אמרה והלכה הצידה.
״עשית משהו טוב בשביל עצמך. לא בשבילי. בשביל עצמך.״ אמרתי וחיבקתי אותה.
״אני יודעת. זה גם הרבה בזכותך.״
״ממש לא. זאת את בחרת מה נכון לך. אני רק עודדתי מהצד.״
״לא משנה, ככה או ככה אתה עזרת לי. בכל מקרה, כדי שאני ולוסי כבר נזוז. יש לנו לסדר עוד את הבית וזה..״
״אמרת לה שזה זמני?״
״כן. הסברתי לה. היא אמרה שהכול בסדר.״
״יופי. אתן צריכות עזרה במשהו לסדר בבית?״ שאלתי ושלושתינו נכנסנו לאוטו.
״לא נראה לי. בתכלס, יש לנו שם לסדר רק את הבגדים, את כל הרהיטים כבר שכרנו עם הבית ככה שאין יותר מידי מה לסדר.״
״הבנתי. את לא מעדיפה לנוח לפני אסייה?״
״האמת, לא יזיק לי.״
אסייה:
בוקר אחרי ההלוויה כבר קמתי והתחלתי לארגן את הבגדים שלי ושל לוסי במקום. לוסי לא נמצאת כאן איתי כי היא הלכה לקחת את הציוד שנשאר לה במשרד.
שמעתי דפיקה בדלת, ולפני שפתחתי אותה הסתכלתי בעינית.
ראיתי זר פרחים שמסתיר את האיש מאחוריו.
לא יכולתי לחשוב על אף אחד אחר מלבד תיאו, אז כשפתחתי, ישר התנפלתי עליו.
״תיאו, התבלבלת בסוג הפרחים?״ הופתעתי לראות שאלו לא הפרחים האהובים עליי, גיבסניות.
וכשהרגשתי שזה לא מבנה גופו של תיאו, נרתעתי ועפתי לאחור.
״נחמד לראות גם אותך, אסייה.״ אמר בקול מר.
״רפאל?..מה אתה עושה פה?..״ שאלתי בהפתעה.
״האמת, באתי להתנצל על ההתנהגות שלי אתמול, אהובתי. זה היה לגמרי לא הולם.״
״אהובתי?..״ לחשתי בתדהמה.
״אתה שיכור או משהו?״ חיפשתי סימנים בבגדיו שיעידו על כך, אבל הוא נראה רגיל לגמרי. מלבד ההתנהגות המוזרה שלו.
״תפסיקי אסייה, שנינו יודעים שאנחנו כאן זה בשביל זה אהובה, עכשיו באתי והשקעתי ואני מצטער.״ הוא רכן לנשק אותי אך העפתי אותו ממני.
״תתרחק ממני חתיכת אידיוט!״ חטפתי כרגע חתיכת התקף קרינג׳ רציני. כן הוא שתה. אין ספק. למרות שלא עלה ממנו ריח של אלכוהול או משהו שאני מכירה היטב.
בין רגע רפאל הוצמד לקיר.
תיאו.
לקח לי זמן לקלוט שהוא כאן ו כשהסתכלתי הצידה ראיתי זר פרחים שמוט על הריצפה, עם הפרחים האהובים עליי הפעם.
״הזהרתי אותך! אמרתי לך לא לגעת בה!״ תיאו התחיל לתת לו אגרופים.
״תיאו, תפסיק!״ צעקתי כי התחילו להיות לי פלאשבקים מהעבר.
״תיאו!״ צעקתי שוב אך הוא לא עצר.
״אמרתי לך כבר שהיא שלי, אמרתי לך שאין לך שום זכות לגעת בה ככה ושאם תיפול שיערה מראשה בגללך אתה מת!״
״תפסיק כבר!!״
״זהו! תגידי תודה שזה מה שאת מקבלת ושאני לא הורג אותך כאן ועכשיו! חתיכת כפוית טובה.״
״תפסיק..״ לחשתי כשהתקפלתי באמצע חדר המדרגות.
תיאו:
״תפסיק..״ שמעתי לחישה מהדהדת לי באוזן והפסקתי מייד.
לעזאזל.
אסייה.
מייד עזבתי את רפאל וירדתי על ברכיי בשביל להיות בגובה שלה כשישבה מקופלת בחדר מדרגות.
״אסייה?—״ רפאל בא לשבת לידה אך הרחקתי אותו ממנה.
״לך מכאן! ושאני לא אראה אותך שוב לידה.״ אמרתי והוא ברח.
״אסייה, מה קרה?״ שאלתי וליטפתי את זרועה אך היא התרחקה.
״זה בסדר, אני אהיה בסדר...פשוט...תן לי רגע..״ אמרה והמשיכה לרעוד.
״הזכרתי לך אותו נכון?״ הבטתי בה בשקט.
״אני מצטערת!״ היא החלה לבכות ולחבק אותי.
״אתה לא דומה לא. אתה לא מזכיר לי אותו בכלל. אתה שונה. אנחנו שונים. זה פשוט היה כל ה..—״ היא מיהרה להרגיע אותי כאילי אני זה שנפגע.
״אני יודע. אין לך סיבה להצטער, אני יודע. אני מצטער שלרגע נזכרת בו בגללי. שהחזרתי אותך לרגעים ההם.״
״אני..רגע...שנייה אני כבר אתאפס על עצמי..״
המראה שלה זרוקה בפינת החדר מייד חזר לי לראש.
לרגעים שכמעט מתה.
״תסתכלי עליי, אנחנו נעבור את זה. את תעברי את זה. את תחלימי, אני מבטיח לך שכל החרדות האלו ייעלמו. כל הכאב ייעלם. אני מצטער, אני מצטער כל כך.״ קירבתי אותה אליי וחיבקתי אותה כאילו זה חיבוק אחד אחרון.
אבל זה לא.
יהיו לנו עוד הרבה כאלה.