החלק שלי בך

פרק 8

~טריגר: פגיעה מינית לא לקרוא אם רגישים~
אסייה:
קמתי שוב בחדרו של תיאו וראיתי אותו מסתכל עליי.
״כמה זמן אני כאן?״ שאלתי.
״3 שעות נחת..את התעלפת אסייה.״ הסביר.
בטח בגלל כל הלחץ.
״אה...אני מצטערת, אני אלך לחדרי-״
״בבקשה תישארי, אסייה.״ תיאו קטע אותי וביקש.
״טוב, אבל למה?״
״כלום, אנחנו. רק צריכים לדבר.״ אמר בפנים אדישות.
״אוקיי, על מה בדיוק?..״
״מי את אסייה יילמאז?״ שאל והביט בי במבט סקרני.
״אני רוצה לדעת עלייך הכול. אני לא רוצה שיהיה בנינו חומות שיפרידו בנינו, אסייה, אני רוצה לדעת מי את, מאיפה באת באמת, מה הסיפור שלך, הכול.״ המשיך ואני הופתעתי ופחדתי בו זמנית מהשאלה.
״ואל תשקרי לי שוב פעם כמו ששיקרת לי לגבי הגיל שלך.״ אמר לפני שהספקתי לדבר.
״טוב..האמת..אני לא מכאן, אני מעיר שכנה בכלל וחייתי חיים הפוכים לגמרי ממה שאתה חיית כנראה. זהו? זה מספיק?״
״אסייה..״ לחש.
״את יכולה לסמוך עליי.״ אמר.
״אל תדאגי אסייה, את יכולה לסמוך עליי שאטפל בך טוב״ אמר בצחוק המזעזע והשיכור שלו, בזמן שהוא מסתכל עליי בוכה ומדממת בגיל 8 בלבד. מהמכות, ממה שקרה, מה שהוא עשה לי.
חבר של אבא שלי.
הסיוט שלי.
הוא ואבא שלי, בגללם אין לי זיכרון אחד טוב מהילדות.
הפעם האחרונה ששמעתי את המשפט הזה מגבר הייתה נוראית, שמאז קשה לי לדבר, קשה לי להיפתח.
״אפשר להתחיל מלמה אימא שלך..הייתה בכלא?..ואיפה אבא שלך בכל זה?..״
אבא.
מילה אחת שיכולה להכניס אותי להתקף חרדה.
״אימא שלי..״ אמרתי בדמעות.
״הייתה בכלא כי כביכול רצחה את אבי המכה, שהתעלל בי ובה, אבל כנראה שהוא לא מת..״ הזיכרון כאב לי.
״מה..מה קרה עם אבא שלך?״ שאל בעדינות.
״הוא ובת דודה שלי, טליה שונאים אותי ביחד. לטענתו, הרסתי לו את החיים ולטענתה, בגללי ההורים שלה מתו.״
״איך?״ שאל.
״בתאונה, בגיל 7 הם נתנו לי חטיף בוטנים שלא ידעו שהייתי אלרגית אליו, אל בוטנים בכללי והם הסיעו אותי לבית חולים ועשו איתי תאונה,זאת הסיבה לצלקת במצח שלי גם..״ מיששתי אותה והתחרטתי על הרגע.
״היא מכוערת.״ מיהרתי להסתיר אותה עם שיערי אך תיאו עצר בעדי.
״לא, היא מיוחדת. והיא יפה. היא בונה אותך אסייה, היא עושה אותך. צלקות מספרות סיפור, ואילו זאת מספרת את שלך.״ אמר ונגע בזרועי ומייד משכתי את זרועי בחזרה ממנו אליי.
״אבל לי יש הרבה כאלו. ברמה מזעזעת ומכוערת.״ אמרתי.
״זה עדיין לא משנה אסייה, את עדיין יפה. מבפנים מבחוץ.״ ניסה להחזיק בידי כדי לנחם אבל שוב- אני מפחדת.
קשה לי.
קשה לי מאוד כרגע.
בחוץ לא יכולתי לעשות את זה, אבל עכשיו שזה רק שנינו, אני אעמוד על שלי.
תיאו:
מה ששמעתי עד עכשיו זיעזע אותי והעלה בי רצון לרצוח את אביה של אסייה, להכות אותו עד שלא יזכור את שמו כמו שגרם לאסייה.
״ומה גרם לך לא לאהוב מגע כזה?״ שאלתי בקול צרוד לאחר שאסייה התרחקה אפילו שניסיתי רק להראות לה תמיכה גם פיזית.
שאני כאן בשבילה, ניסיתי רק להניח את ידי על ידה.
״או אולי..מי גרם לך לא לאהוב מגע כזה? להתחמק ממנו כמו מאש?״ השאלה הייתה בעיקרון:
מי לימד אותך להתרחק ממני?
לא במובן האישי,אלא למה היא כל הזמן מצליחה איכשהו להתרחק ממני? היא סופה.
סופה זאת תופעת טבע, ואסייה היא תופעה שאני לא מצליח לפתור וכנראה גם לא אצליח לעולם.
״א..אני..״ גימגמה ובעינייה הצטברו דמעות.
״ל..אב..אבא שלי..אבא שלי אלכוהוליסט...ויש..יש לו חבר..שהוא כל הזמן בא אלינו הביתה בזמן שאימא שלי...עבדה והם היו..שותים ביחד.״ עצרה והחלה לגמגם.
ודמעות החלו לרדת מעינייה.
הייתי שם בשביל להקשיב לה.
״בפעם הראשונה שהוא בא...בת דודה שלי..טליה תמיד הלכה לחברות שלה..ו..דאגתי תמיד לנעול את הדלת בחדר שלי..אבל אז..בפעם הראשונה שחבר שלו בא ושמעתי את הצעדים שלהם מתקרבים לכיוון החדר שלי..ו..הם שברו אותה..ונכנסו..״ החלה לבכות חזק.
״חבר שלו..אנס אותי תיאו. חבר שלו אנס אותי מול העיניים שלו והוא לא עשה כלום!״ היא בכתה ועלה בי רצון עז לרצוח.
״צרחתי,בכיתי,ביקשתי,התחננתי שיפסיק! ואבי צחק לי בפנים! הוא אנס אותי ולא ריחם..״ דמעות הצטברו גם בעיניי.
״כמה זמן?״ שאלתי והשאלה עוררה בי חלחלה.
״בכל פעם שאימי יצאה לעבוד..כמעט על בסיס יום-יומי..״ הסבירה והתחלתי לראות אדום בעיניים.
״ממתי?״ שאלתי ולא הייתי בטוח אם אני רוצה בכלל לשמוע את התשובה.
רציתי כל כך לחבק אותה עכשיו,אבל אני מפחד שהיא לא תרצה את זה.
״מ..מגיל 8..״ לחשה בבכי.
״10 שנים?!״ דמיינתי כבר איך אני ארצח אותו בייסורים קשים.
״אוי אסייה..״ כבר ישר חיבקתי אותה. לא יכולתי להתאפק, ולמזלי, והיא לא דחתה אותי.
״אני כל כך מצטער.״ חיבקתי אותה חזק יותר והיא בכתה.
איך אני בכלל מספר לה שהיא צריכה להתחתן איתי? איך אני אסביר לה את זה?
״הוא פאקינג אנס אותי..ואבא שלי צחק לי בפנים..״ הוציאה את כל מה שהצטבר בתוכה.
״אני מבטיח לך,שלעולם לא אפגע בך ככה,שלעולם לא אעשה לך דבר כזה,אל תפחדי ממני אסייה,אל תתרחקי ממני,סופה.״
לחשתי באוזנה.
״תיאו...בבקשה..אני לא רוצה להיות כאן..רע לי..״ לחשה בבכי חנוק.
״אז אנחנו נלך מכאן,נעבור לבית אחר.״
״תיאו..אני לא רוצה להטריח אותך. רק בבקשה,תן לי ללכת.״
״אסייה,אחרי מה שסיפרת לי אני לא אוכל להשאיר אותך רגע ללא השגחה שלי.״ אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
״אבל מה גרם לך גם..להראות כאילו את אחת כזאת שלא עברה משהו כזה? מה גרם לך..-״
״מה גרם לי לא להתדרדר לפשע?״ השלימה את שאלתי ומחתה דמעה.
״כן. כן זה.״
״לא הייתי כזאת תיאו. לא הייתי אחת שקטה, שלא מדברת.
למרות מה שעברתי עם אבא שלי, הייתי מבחוץ הילדה הכי שמחה בעולם, ובפנים הכי דיכאונית בעולם. אבל כשזה התחיל, אני התחלתי להיות שקופה. אף אחד יותר לא ראה אותי כי לא רציתי שיראו אותי. רציתי רק שישמעו אבל אף אחד לא שמע.״
״איך..שרדת?״ המשכתי לשאול ואני מחיתי דמעה הפעם.
״האמנתי שהכול לא אמיתי. שזאת לא המציאות..וכשרציתי לסיים את חיי, חשבתי על זה שמחכה לי עתיד טוב יותר. שמחכה לי מישהו שיאהב אותי באמת. עם כל הצלקות והפגמים שבי. האמנתי שאני אחלים...אני מאמינה שאני אחלים..״
אני רק אפצע אותה יותר.
עם החתונה..היא רק תיפגע ממני.
״אסייה אני נשבע לך שאלו שפגעו בך ישלמו על זה. גם אביך וגם..זה שאפילו לא ראוי שנציין את שמו. אני מבטיח לך. אני-״
״תיאו..אני לא רוצה שאתה תיפגע איכשהו בגללי, אני לא רוצה שתסכן את עצמך בשבילי, אני לא רוצה את זה.״
״אני יכול להבטיח לך משהו?״
״כן, כל עוד זה לא קשור לרצח או משהו כזה.״
״לא אעשה שום דבר שיפגע בך. אבל בעניינים האלו, תני לי לטפל. את לא תיפגעי ולא תהיי מעורבת בשום דבר אסייה, את טהורה מידי בשביל זה. את-״ קטעה אותי.
״אני מוכנה לטבוע בדם שלך, ובחטאים שלך. אבל בתנאי שזה יהיה דם ישן.״ אמרה והחזיקה בידי.
״תהיי איתי אסייה, תהיי לצידי ושום דבר לא יפגע בך. תהיי כאן איתי, תגורי כאן איתי, תרגישי איתי חופשייה. אל תברחי ממני ואל תתרחקי, אני רוצה להיות שותף לבערה הפנימית שבך, סופה.״ הכינוי התגלגל בלשוני בטיבעיות.
״תודה..״ לחשה.
״ממחר..בואי נתחיל מחדש. אני ואת.״
״למה אתה מתכוון?״ שאלה ולא הבינה.
״אני מתכוון לזה..שאני אוהב אותך, אסייה.״