החלק שלי בך

פרק 13

תיאו:
״היה לכם לילה מהנה אה תיאו?״ דליילה לעגה.
״ראיתי איך חיבקת אותה אתמול..משהו שבחיים לא עשית לי.״ אמרה בעצבים.
״דליילה, מה את עדיין עושה פה? אין לך בית?״
״בחייך תיאו, אחרי כל השנים ככה אתה רוצה להיפטר ממני?״
״מחר הגירושים שלנו. אני מחכה לזה בקוצר רוח.״
״נכון, ובעוד שבועיים החתונה שלך ושל אסייה. תגיד לי תיאו, היא בכלל מודעת לזה שהיא הולכת להתחתן?״ שאלה בקול הלעגני שלה.
״מאיפה את-״
״אני יודעת תיאו. אני יודעת טוב. מסכנה החיבוק שנתת לה אתמול לא יעזור לה כשתגלה את זה..אותי לא חיבקת ככה במהלך כל שנות הנישואים שלנו!״
״זה לא חשוב עכשיו, אבל את לא תעזי לספר לה את שומעת?״
״נסה אותי.״
״לא כדי לך לנסות אותי דליילה. לא כדי לך.״ הזהרתי אותה וככה הלכתי.
״אל תדאג תיאו, המאהבת שלך בידיים טובות מאוד כאן.״ דליילה אמרה מאחור ועצרתי במקומי והתקרבתי אליה.
״אם אני אדע ששיערה מראשה של אסייה תיפול בגללך זה הסוף שלך הבנת?״
״כן הבנתי, מיסטר מרגיע. שמעתי הכול בלילה. יש לה סיוטים נכון?״ אמרה וצחקה.
״דליילה. אני מזהיר אותך, לא כדי לך לפגוע בה. היא לא אשמה בכלום.״
״בסדר נחשוב עלייך תיאו. עכשיו אתה מוזמן ללכת.״ היא באה ללכת אך אחזתי בידה בחוזקה.
״תחשבי על אביך לפני שאת עושה לאסייה משהו. עכשיו את יכולה ללכת.״
אסייה:
קמתי בבוקר בזמן שאני לא זוכרת כלום, ולאט לאט זיכרונות הלילה חזרו אליי.
תיאו.
סיוט.
בכי.
פלסטר.
הוא, יושב ומביט בי.
הוא, שוכב לידי ומריח את שיערי.
אוי..עד כמה עוד אני אוכל להשפיל את עצמי כאן?
כנראה שכבר לא אוכל, כי אני מרגישה בכל צעד שאני הולכת שכולם שופטים אותי. שאף אחד לא רואה אותי כמו שצריך.
תכלס אין לי מה לעשות כאן במהלך היום. אני רק יכולה להעביר את הזמן עם לינה וגם זה בקושי כי היא עובדת.
אם אני אצא, סכנה עורכת לי בחוץ.
אחי, אבי, כולם..
״אסייה! את לא מבינה מה קרה! לינה..היא ממש חייבת את עזרתך..״ פתאום דליילה באה לכיווני.
״מה? מה קרה ללינה? היא פצועה?״ שאלתי בדאגה.
״אני חושבת שכן, אני יודעת שאת כועסת עליי כרגע אבל היא ממש צריכה אותך כרגע!״ זה לא אופייני.
״בסדר, אני באה.״ הלכנו ביחד לכיוון המטבח.
״איפה היא?״ שאלתי.
״שם, בחדר ההוא.״ הצביעה.
״במחסן הזה?״
״כן.״
נכנסתי לעבר המחסן וקראתי ללינה.
״לינה?..לינ-לא לא לא!״ צעקתי כשהדלת ננעלה מאחוריי.
״דליילה! תפתחי זה לא מצחיק!״ התחלתי לנסות לשבור את הדלת אך ללא הצלחה.
״מה קרה? פוחדת ותיאו לא כאן כדי להגן עלייך?..״ צחקה מעבר לדלת.
״דליילה. זה לא מצחיק תפתחי!! אני לא יכולה להיות כאן!!״
״ביי ביי, אסייה.״
״אל תשאירי אותי כאן!״ צעקתי אך אף אחד לא שמע.
לא. לא. לא.
הוא מתקרב אליי, שוב.
״לך ממני! תתרחק!! אני לא רוצה!!״
״אסייה את רק עושה מצווה לאיש נזקק..״
״אל תיגע בי!! תתרחק ממני!! תעזוב אותי!״
״תפסיקי לצרוח מטומטמת אחת!״
״תעזוב אותי!..״
תיאו:
איזה לקוח חשוב מאוד ביטל היום בסוף ככה שאני די עצבני ואני לא אוכל לספוג עוד היום מהרעל של דליילה.
באתי להיכנס לחדרה של אסייה אך הוא היה ריק.
״אסייה?״ קראתי וליבי החל לפעום במהרה.
״גברת לינה, איפה אסייה?״ אמרתי הכי ברוגע שיכולתי כשראיתי שלינה בדיוק נכנסה הביתה עם סלים בידיה.
״אני לא יודעת מר תיאו, עד עכשיו הייתי בקניות.״ הסבירה.
רצתי לכיוון המטבח כדי לבדוק אם היא שם ולינה רצה אחרי.
״איפה לעזאזל היא יכולה להיות?״ אמרתי כשראיתי גם את המטבח ריק.
״מר תיאו, אני לא רוצה להפחיד או משהו, אבל אני אף פעם לא משאירה את המחסן נעול..״ לעזאזל.
״אסייה! את שם?״ אין קול ואין עונה.
רציתי לירות כדי לפתוח את המנעול אבל אני לא יודע איפה אסייה נמצאת בשביל לא לפגוע בה. ככה גם אני לא יכול לשבור את הדלת בעצמי מבלי לפגוע באסייה פיזית.
״יש מפתח ספייר?״ שאלתי את לינה.
״אה..כן!״ אמרה והלכה לעציץ האהוב עליה והוציאה משם מפתח.
כשפתחתי את הדלת ראיתי את אסייה, מקופלת בתוך עצמה ורועדת.
״לך..תעזוב אותי..״ מלמלה.
״אסייה? אני כאן, זה תיאו-״
״לך!! תתרחק ממני!! אל תיגע בי!״ החלה להרחיק אותי ממנה ולהתרחק ממני.
״אסייה, זה אני! תסתכלי עליי!״
״תתרחק ממני אדם! תתרחק ממני!!״
רגע, אדם?
מי זה לעזאזל אדם-הבנתי.
היא חושבת שאני זה אותו אדם. החבר של אביה.
״אסיה זה אני תיאו! תסתכלי עליי, זה אני..תיאו.״ תפסתי את ידיה ועינייה התמקדו בי והעיניים הירוקות והשבירות שאני מכיר חזרו.
היא רק החלה לבכות שוב.
״אני מצטער, מצטער כל כך.״ חיבקתי אותה חזק.
״אני אלך להביא מים.״ לינה אמרה והלכה.
״שוב..עשיתי לך את זה..אני מצטערת..״ המשיכה לבכות.
״היי סופה, הכל בסדר..אני כאן איתך. אני מצטער.״ חיבקתי אותה חזק יותר.
״איך את ננעלת פה? מה עשית פה בכלל?״ שאלתי לאחר כמה רגעים בזמן שאני יודע את התשובה.
״ד..ד..דליילה..״ לחשה בבכי.
ידעתי.
לעזאזל.
״בסדר, בואי אני אקח אותך לחדר שלך, לינה תטפל בך בסדר?״
״תישאר איתי..תישאר איתי תיאו..שהוא לא יבוא שוב..״
״אני לא תכננתי אחרת אסייה, אני רוצה לעזור לך להעלים את הפחד שבעיניים שלך. לראות בהן את האור שאני בטוח שיש בהן.״ אמרתי והרמתי אותה בידיי והיא רעדה.
״זה אני. זה אני את זוכרת?״
״כן. כן אני זוכרת.״
לעזאזל איתך דליילה.
לא נורא, אביך הזקן ייאבד את כל ההון שלו במילה אחת שלי.
השכבתי את אסייה במיטתה ושכבתי לידה.
עינייה דומעות וכבר הפכו לאדומות ונפוחות.
״תשחרר אותי..בבקשה..זה יותר מידי..״
״בהקדם האפשרי אנחנו נעזוב את האחוזה הזאת ונעבור למקום אחר.״
״תיאו בבקשה—״
״אסייה, אני צריך אותך. אני צריך אותך יותר מכל דבר אחר כרגע. אני לא יכול לתת לך לעזוב אותי. אני לא יכול לתת לך ללכת ממני.״
היא באה להגיב אך צעקה קטעה אותה.
״אסייה!!״ שמענו מישהו צורח.
״חכי כאן.״ יצאתי מהחדר וירדתי מהר בגרם המדרגות.
״אסייה בואי לכאן!״ ראיתי בחור שנלחם השומרים להיכנס.
״מה קורה כאן? מי אתה לעזאזל?״ שאלתי.
״אתה תיאו?״ שאל בזעם.
״כן. אני אמור להכיר אותך?״ שאלתי בזעם ואז הוא התקרב אליי לתת לי אגרוף, אך העפתי אותו ממני.
״מי אתה לעזאזל?! מה אתה רוצה מאסייה?״ צרחתי עליו.
״היא-״
״לך מכאן!״ אסייה התקרבה וקטעה אותו.
״אסייה, ילדונת..״
״לך מכאן! תלך מכאן עמית! הסברתי לך כל כך הרבה פעמים! תעזוב אותי!״
״שמעת אותה. עוף מכאן.״ דחפתי אותו מאסייה כשהתקרב.
״אסייה אין לך מושג מי הוא. אין לך מושג איזה איש רע הוא.״
הצביע עליי.
״בינתיים אתה האיש הרע כאן.״ אסייה ענתה לו.
״באתי לקחת אותך אסייה. את לא נשארת כאן. זה לא המקום שלך, במיוחד לא איתו.״ לקח את ידה של אסייה והיא התחילה להילחם בו.
״מי אתה בכלל שפאקינג תירה בה?!״ דחפתי אותו על הריצפה.
״מי עשה לך את הצלקת הזאת שם ביד?״ עמית שאל את אסייה.
״זה אתה? אתה עשית לה את זה?!״ התחיל להתחרפן ולהאשים אותי.
״תיאו בחיים לא יעשה לי דבר כזה!!״
״אז מי? מי כן עשה?״
״זה שאתה רוצה שאחזור לבית שלו. זה שאתה אומר שאיתו זה המקום שלי. זה שהרס אותי. הוא. הוא אשם.״
״אני אחזור אסייה. אני אחזור.״ אמר והלך עם השומרים.
״תדאגו שהאוויר שלו לא יעז להתקרב לכאן.״ הזהרתי את השומרים והלכתי עם אסייה.