החלק שלי בך

פרק 16

אסייה:
״סוף סוף סיימנו עם הקניות האלו.״ לינה אמרה בזמן שיצאנו מהסופר.
״הו! לינה! מה שלומך?״ פתאום מישהי מבוגרת עברה ליד לינה והתחילה לדבר איתה.
״אני בסדר, איך את סברינה? מה שלומך?״ לינה המשיכה לדבר איתה.
״מעולה, ראיתי מאפייה טובה באזור שנפתחה היום. רוצה ללכת לבדוק?״
״כן, רק- הו אסייה, את רוצה להצטרף אלינו?״ לינה שאלה בחיוך.
״לא זה בסדר לינה, לכי איתה אני אחזור בינתיים עם הקניות לכיוון האחוזה.״ אמרתי לה.
אין לי עכשיו כוח ליותר מידי דיבורים.
״לא אני לא רוצה שתחזרי לבד עם כל הקניות האלו. את יודעת מה? את רוצה אולי לחכות לי כאן? אולי עדיף שפשוט תבואי איתנו-״
״זה באמת בסדר לינה. לכי איתה.״
״אבל רק היום חזרת אסייה-״
״לינה אני בסדר, אני יכולה לדאוג לעצמי. אני מבטיחה שלא יקרה לי כלום.״
״אוקיי אם את אומרת..תודה על ההבנה ילדתי.״ אמרה בחיוך.
״זה באמת בסדר. קדימה לכו כדי שזה לא ייסגר.״ אמרתי והן הלכו.
התיישבתי עם כל הקניות על הספסל הקרוב שמצאתי.
וואו. קצת שקט במקום פתוח.
קצת מקום לחשוב בשקט ולבד.
בלי אף אחד.
מעולה לי.
״תהני כל עוד את יכולה אסייה.״ פתאום ראש ג׳ינג׳י הופיע לידי.
ועד שחשבתי שהיום הזה עוד יכול להשתפר.
״מה את רוצה דליילה?״ שאלתי.
״כלום. רק לאחל לך בהצלחה. הרי את מתחתנת בקרוב.״ אמרה בלעג.
מה?
״דליילה, אני לא יודעת מה את רוצה ממני, אבל-״
״אהה אז תיאו לא סיפר לך..״ היא קטעה אותי.
״מה הוא אמור לספר לי?״
״שאתם מתחתנים בשבוע הבא. בסך הכול עברתי כאן ורציתי לאחל לך מזל טוב-״
״אנחנו לא דליילה, המשחק שלך לא עובד עליי הפעם.״
״אה באמת? אז מה זה?״ היא הפעילה הקלטה בטלפון שלה.
״מחר אני אתגרש מדליילה, ואתחתן עם אסייה במקום.״ שמעו את תיאו אומר.
״תבדקי את זה עם בעלך לעתיד אסייה, החתונה שלכם בשבוע הבא. בהצלחה לך והמון המון מזל טוב!״ אמרה והלכה ובעיניי הצטברו דמעות.
מה חתונה?
אני לא מוכנה..החיים שלי יקברו סופית..
אני רוצה להיות חופשייה. לא מחוייבת, לא סגורה.
״אסייה, הבאתי לך כמה בורקסים-״
״אני אוכל אותם אחר כך..״ אמרתי ולקחתי כמה שקיות והתקדמתי לכיוון האחוזה בדמעות, בזמן שלינה לא מבינה מה קרה.
רוצי
רוצי
רוצי
זאת קארמה על כך שאת מכחישה ומדחיקה דברים בקלות מידי, רק היום כמעט מצאת את מותך.
נכנסתי אל החדר ׳החדש׳ שלי והסתכלתי על כמות הגיבסניות.
לרגע רציתי לזרוק אותם אך אמרתי חבל על הפרחים. הם לא שווים אותו. אז פשוט לקחתי את הכריות והשמיכות ופיזרתי אותם לכל מקום.
הוא שיקר לי.
תיאו שיקר לי והוא האדם היחידי שידע עליי את הכול.
לקחתי כוס זכוכית שהייתה שם וזרקתי אותה על המראה ומלא זכוכיות עפו לעברי.
ידיי היו פצועות ומלאות בדם אך זה לא עניין אותי.
כואב לי יותר בלב.
תיאו:
״אסייה הכול בסד-״ שאלתי ופתחתי את דלת חדרנו בזמן שראיתי את כל החדר הפוך ואת אסייה יושבת על הריצפה וידיה מדממות בזמן שבכתה.
״אסייה? מה קרה?!״ התקרבתי אליה והנחתי את ידי על כתפה אך היא העיפה את ידי ממנה.
״אל תיגע בי! אל תיגע בי!..״ אמרה בבכי.
מה קרה לה לעזאזל?
״אסייה, הידיים שלך לא נראות טוב, צריך לטפל בזה. מה קרה?״ שאלתי שוב והסתכלתי על החדר.
״זה נכון? אנחנו באמת הולכים להתחתן בשבוע הבא?״ שאלה ובעיניה הייתה תקווה שאגיד שלא.
אבל לא יכולתי להמשיך.
״כן...״ לחשתי בהיסוס.
״כמה זמן אתה יודע את זה?״ המשיכה לשאול.
״חודש..״ לחשתי שוב.
״וכל הזמן הזה לא סיפרת לי?! איך יכולת?!״ צעקה בבכי חנוק.
״אסייה אני מצטער-״
״לא! אני לא הולכת להתחתן איתך כרגע זה ברור? אני לא הולכת להישאר כאן!״
״את לא יכולה ללכת אסייה. אני צריך אותך.״
״אתה צריך אותי בשביל המוניטין שלך! אתה בכלל לא אוהב אותי תיאו. שיקרת לי. שיקרת לי ואני כמו טיפשה סמכתי עלייך! ודווקא שהתחלתי..״
אל תגידי את זה.
אל תגידי את זה.
אל תגידי שהתחלת לאהוב אותי כי לא מגיע לי.
״אהבתי אותך! התחלתי לאהוב אותך כמו טיפשה! החיים שלי עכשיו יהרסו עם החתונה הזאת...אני רציתי להיות חופשייה.
בסך הכול קצת שקט! עד שחשבתי שמצאתי אותו..״ היא התמוטטה על הריצפה וידיה דיממו.
״תני לי לטפל בך, הידיים שלך פצועות לגמרי-״
״תתרחק ממני!! אל תיגע בי!.. אל תיגע בי! אתה שברת לי את הלב! איך יכולת? ידעת כמה אני רוצה להיות חופשיה, להיתפטר מהכול ולחיות חיים שקטים. דווקא אתה, מבין כולם הכי פגעת בי..סמכתי עליך..סמכתי עליך..״ המשיכה בבכי ועמדתי מולה כמו מטומטם.
חסר אונים.
הפעם אני אחראי לכאב שלה.
״לא הייתה לי ברירה..״ שמעתי את עצמי לוחש.
״אמרת לי שאתה אוהב אותי..אבל מסתבר שאתה לא מסוגל לאהוב אף אחד מלבד עצמך. אני לא הולכת להישאר פה תיאו. הפעם אני באמת מתכוונת לזה, אני הולכת.״ הכאב בקולה נשמע.
״את לא יכולה ללכת אסייה. את לא יודעת מה יקרה לך-״
״מה יקרה לי? יהרגו אותי? זה בסדר תיאו אני גם ככה מתה נפשית כבר.״
יותר גרוע.
״את לא יודעת אסייה, תני לי הזדמנות להראות לך שהכל יהיה בסדר-״
״מבחינתך הכל יהיה בסדר! עד שהשתחררתי לחופשי..״ אמרה והתיישבה על המיטה.
הבאתי תחבושת וחומר לחיטוי, אך אסייה הרחיקה את ידיה ממני.
״תני לי לטפל בך אסייה, תני לי לעזור לך, סופה.״ ביקשתי ממנה שוב שתיתן לי לחבוש את ידיה אך שוב, היא התרחקה ממני.
היא קמה והלכה לעבר הדלת, לקחה איתה זר גיבסניות אחד ויצאה.
רציתי ללכת אחריה ולעצור אותה כדי שלא תלך ממני, אך ללא טעם. ידעתי את זה מראש. ידעתי שאסייה לא תישאר איתי לעד.
שבסוף היא תגלה ותיפגע. שבסוף היא תשנא אותי כל כך.
אסייה:
״באמת נחתכת מזכוכית ילדתי?״ לינה שאלה בזמן שבאה לחדרי וחבשה את ידיי.
״כן, נפל והתפוצץ עליי אגרטל אחד וזה מה שקרה.״ שיקרתי והתאפקתי לא להמשיך לבכות.
״טוב שזה רק זה.״ לחשה.
״מה קרה ממקודם? למה בכית?״ שאלה.
״פגשתי את דליילה, היא אמרה לי משהו..על תיאו ומסתבר שזה לא נכון.״
״אה-אה. ועכשיו מה קרה באמת?״ בסופו של דבר סיפרתי ללינה הכול. על זה שגיליתי שאני עומדת להתחתן, על איך נפצעתי ככה בידיי, על הכול.
״אוי אסייה ילדתי, אני מצטערת..חשבתי שאת כבר יודעת.״
״ידעת מזה ולא אמרת לי?״
״אני מצטערת, מר תיאו השביע אותי שלא אגיד לך כלום עד שהוא יגיד לך. חשבתי שאת כבר יודעת.״ אמרה בעצב.
״מה אני הולכת לעשות?..״ אמרתי בתסכול.
״אסייה, את ותיאו רק תתחתנו, החיים שלכם ימשיכו אותו הדבר.״
״את לא מבינה לינה? אני לא רציתי להיות קשורה למישהו. לא רציתי להיות מוגבלת רציתי רק להיות חופשייה. לא רציתי בכלל את זה לינה. אני לא רוצה להתחתן איתו, אני לא מוכנה.״
״אסייה..ילדתי..לצערי את חייבת. יש דברים שאת לא יודעת-״
״אז תגידו לי. אם אני אמות אני מוכנה למות. גם ככה כבר לא אכפת לי. לא אכפת לי ממזמן.״ קטעתי אותה.
״לא,אסייה..גברת לאה-״
״היא לא מעניינת אותי. אני לא הולכת להתחתן איתו.״
״אסייה, בבקשה אין לך מושג. אני פשוט אתן לך קצת רגע לבד בסדר? תחשבי על זה קצת לבד..״ אמרה ויצאה מחדרי. ורק המשכתי לבכות.