החלק שלי בך

פרק 29

תיאו:
השכבתי את אסייה במיטתי הגדולה וחלצתי את נעליי העקב שלה וכיסיתי אותה בשמיכה.
בזמן שהיא ישנה, ישבתי על הכורסא שיש ליד המיטה והתענגתי על ריח הדובדבן המוכר והאהוב.
״אני לא אתן לאף אחד יותר לפגוע בך, סופה. אפילו לא לי.״ לחשתי ונישקתי את מצחה.
״את יודעת? ביום שעזבת ועלית למטוס?..ראיתי אותך. רציתי לעצור אותך אבל לא יכולתי. רציתי להתקשר אלייך אבל לא יכולתי. משהו עצר בעדי.״ המשכתי לדבר אליה כאילו היא באמת שומעת.
זה לא משחרר כמו שהיא הקשיבה לי כשהיא ערה.
״גם אם תגידי לי ללכת אני לא יכול ללכת.״ המשכתי.
״ואני שלך. רק שלך.״
פתאום שמעתי דפיקות בדלת החדר.
״מר תיאו, יש כאן מישהי שטוענת שהיא צריכה להיות—״
״כן. לוסי. תתני לה להיכנס.״ אמרתי לאודט ולוסי נכנסה עם תיק בגדים.
״אני אצא. תסדרי אותה שיהיה לה נוח בסדר?״ אמרתי ללוסי ויצאתי מהחדר.
ליבי חצוי.
לא שלם.
כאוב.
אם לא לוסי, הייתי נשאר איתה.
אבל אני לא יכול.
לא כשהיא ככה.
לא כשאנחנו ככה.
אסייה:
קמתי בחדר ענק, חדר שיכול להכיל את החדר שלי במלון ארבעה פעמים.
לא הבנתי איפה אני בהתחלה והכאב ראש הרס לי את חוט המחשבה.
עד ששמתי לב שאני לבושה בפיג׳מה שלי, ואני לבד.
איפה אני ?
קמתי מייד וחיפשתי את הדברים שלי.
את השמלה, הנעליים, התיק.. עד שראיתי שהם מסודרים על כיסא בצד.
מסתבר שגם הנעלי בית שלי פה.
מה שכן, החדר הזה חסר חיים. הוא רק שחור כזה. מדכא מידי.
רגע, אני נראה לי בחדר של גבר.
אוי אלוהים..
לא..לא קרה כלום..
את גם לבושה בפיג׳מה שלך ויש לך פה גם ערימת בגדים שהכינו לך ו—
״התעוררת, היפיפייה הנרדמת?״ לוסי נכנסה וצחקה.
״אל תצחקי! איפה אני? ומה את עושה כאן?״ שאלתי בלחץ.
איך היא...
איך אני..
״וואו. את ממש לא זוכרת כלום מאתמול אה?״ אמרה וצחקה.
״בלעת את מה שהיה בכוס הזאת?!״ תיאו רץ אליי והעיף את כוס השתייה שלי מידי.
״כן. עד שבאת ושברת לי אותה!״ צעקתי על תיאו שריסק את כוס המשקה שלי.
״מר תיאו מה נסגר—״ דבריו של רפאל נקטעו שוב כשתיאו המשיך לצעוק בהיסטריה.
״שלא תעז לדבר! הברמן שלך שם לה בכוס משהו שהיא לא אמורה לשתות! ראיתי את זה במו עיניי!״ תיאו צעק.
הראש שלי..
״אסייה?..את בסדר?!״
״אוי אלוהים! מה קרה לי אחר-כך?״ שאלתי בתקווה שלא עשיתי משהו מביך מידי.
״טוב תיאו הביא אותך לכאן, זה החדר שלו בעצם..ואז נסעתי למלון והבאתי לי ולך בגדים, החלפתי לך לפיג׳מה כי לא היה נראה שנוח לך במיוחד עם השמלה ההיא וזהו, ישנת עד עכשיו, פרינססה.״ לוסי הסבירה לי הכול והמשיכה לצחוק.
״עשיתי...משהו..מביך?..״ שאלתי בחשש.
״את? משהו מביך? מה פתאום..״
״לוסי!״
״בסדר, בסדר. תיאו אמר שבזמן הנסיעה שהוא הביא אותך לכאן את פתחת את הפה שלך על כולם.״ צחקה יותר חזק.
אוי לא.
מה אמרתי?
אני מקווה שלא..אמרתי כלום על האמת..
״אתה..פשוט לא עוזב אותי..גם כשהייתי בח״ול? אז ראיתי תמונות שלך עם החברת יהלומים..״ תיאו צחק בזמן שנסע.
הראש שלי מתפוצץ.
״כן יש לי קטע לא לעזוב אנשים מסויימים.״
״רפאל הזה מה זה חי בסרט, חושב הוא איזה דוגמן או משהו,
מי מספר לחי בסרט הזה? אתה תספר לו?..״ תיאו צחק.
״לא נראה לי. אני מעדיף שהוא יקבל את זה בבום.״
״לוסי גם חושבת על זה שרוי חתיך...היא חשבה שהוא אתה! איזה מצחיקה היא אבל היא גם ממש חופרת לי לפעמים.
הצילו! הצילו! סכנת חפירות של לוסי! תצילו אותי.״
הוא המשיך לצחוק.
״היא תכעס עליי בבוקר..״ המשכתי.
אוי אלוהים.
איזה פאדיחות.
״סכנת חפירות של לוסי אה? חתיכת בוגדת!״ לוסי המשיכה לצחוק.
״מה עוד אמרתי?״ שאלתי בלחץ.
״הרבה, אבל תיאו סיפר לי רק את זה.״
״אוי לא, איפה הוא עכשיו?״ שאלתי.
״במשרד שלו כאן. רגע, אסייה!! אסייה חכי רגע!״
רצתי מהר ונתקלתי בכמה עובדות.
מה אם אמרתי לו משהו על לאה בטעות?
תיאו:
״יש גם איזה בחור שקוראים לו תיאו, והוא ממש ממש עיצבן אותי. שיחת טלפון אחת לא הרים במשך שנה!״
״מה באמת? איזה מניאק.״
״ כן! גם נכנסתי לדיכאון בגלל שעזבתי אותו והוא לא ידע למה והוא הכאיב לי.״
״איזה מטומטם.״
״אז אם אתה מוצא אותו או רואה אותו, תגיד לו..״
״מה להגיד לו אסייה?״ שאלתי בזמן שהשכבתי אותה במיטתי.
״ש..אני עדיין אוהבת אותו.״ אמרה וליבי עצר.
עזבו את הלב, הנשימה שלי נעתקה.
״אה! ושאמא שלו שטן מהלך..״ אמרה ואז נרדמה.
הרגע שבו השכבתי את אסייה לישון והיא אמרה לי את אחד הדברים שהשתוקקתי להם, לא הפסיק להתנגן בראשי.
אה כן אני כל רגע משחזר את הקטעים האלו שוב ושוב ומתאפק לא לצחוק סתם ככה כמו משוגע באוויר.
אומנם היא הייתה שיכורה אבל מניסיון, כשלא שמים לב, האמת יוצאת במצב כזה.
״פתוח.״ צעקתי ששמעתי דפיקה בדלת.
הופתעתי לראות את אסייה שם בלחץ.
״אסייה? הכול בסדר?״ שאלתי והתקדמתי לעברה.
״כן..כן הכול טוב..אמ..לוסי סיפרה לי שאתמול אה..אמרתי כל מיני דברים? אז כן, רציתי לדעת על אילו שטויות דיברתי.״ אמרה והתאפקתי לא לצחוק לה בפרצוף.
״ותשתדל לא לחסוך ממני כלום. הבנתי כבר לבד שעשיתי פאדיחות.״ המשיכה.
״ממ..כן אז בהתחלה אמרת שגם שהיית בחו״ל רדפתי אותך ואז לכלכת על הבוס שלך ואז גם על לוסי ורוי ואז ביקשת ממש שיצילו אותך מהחפירות שלה. ולפני שתשאלי, כן היא יודעת את כל זה. לא חסכתי ממנה שום פרט. את יודעת, שמסתבר שיש לך חברה ממש ממש סקרנית?״
״אני יודעת. והיא אמרה שלא סיפרת לה מה היה אחר-כך. אמרתי משהו רציני מידי?״
״ממ..לא. רק המשכת לדבר שטויות. אה ולפני שנרדמת ממש דאגת לספר לי שאימא שלי שטן מהלך.״
את הפרט הקטן ההוא לא סיפרתי.
אני שומר אותו לעצמי.
אף אחד לא צריך לדעת את זה.
אפילו לא היא.
לא כרגע, לפחות.
״וואו. אני ממש מצטערת שככה אה..שיגעתי אותך אתמול—״
״זה בסדר, אין לך על מה להצטער.״ הרגעתי אותה.
״טוב, אז כדי שאלך ואגיד ללוסי שנלך כבר, אתה יודע יש לנו עבודה והכול ורפאל לא סובל את זה שלא מגיעים פתאום אז—״
״דיברתי איתו.״
״מה?״
״אמרתי לו שאת לא תגיעי בימים הבאים. אין בעד מה.״
״תיאו אני בסדר לגמרי למה אמרת לו דבר כזה?״
אולי כי אני לא רוצה שתעבדי עם נחש כמוהו שבנה קריירה על כסף של אחרים?
אולי כי אני לא רוצה שתעבדי עם בחור שרק מחפש תירוץ איך להיות בסביבתך כל הזמן ומנסה להתחיל איתך כל שנייה?
רציתי לענות לה. רציתי להבהיר לה את הדברים.
״טוב, חשבתי שתרצי להיות עם לינה קצת. את יודעת..״ עניתי לבסוף.
״כן, אבל חשבתי שאהיה איתה אחרי העבודה..הרי הוא מוריד לי מהמשכורת את הימים שאני לא מגיעה—״
״הוא לא יוריד. אני מבטיח לך.״
״אז טיפלת כבר בהכול אני רואה.״
״מה את לא מכירה אותי?״
״מכירה, אבל לא מספיק. למעשה, אני זאת שצריכה להכיר אותך יותר. אתה מכיר אותי יותר טוב מכולם.״
אין לך מושג.
״אם כך, נעים לי להכיר אותך, גברת אסייה.״ הושטתי את ידי.
״מרשים. חזרנו להתחלה אני רואה.״ לחצה לי את היד.
״הפעם, הבסיס יהיה טוב יותר.״
אנחנו נהיה טובים יותר.