החלק שלי בך

פרק 34

כעבור שבועיים~
אסייה:
״אז את עוזבת..אה?״ לוסי אמרה וחיבקה אותי.
״אל תגזימי, זה לא שאני טסה או משהו. אני רק עוברת למקום אחר ולא רחוק. אני מבטיחה שעדיין ניפגש.״
״עדיין! את עוזבת אותי!״
״לוסי, את מתנהגת כאילו את לא הגדולה מבנינו.״
״זה שאני בת עשרים וחמש ואת בת עשרים זה לא אומר כלום אסייה.״
״טוב, טוב. אין לך מה לדאוג. אני לא אשכח אותך. תפסיקי להיות דרמטית בסדר?״
״טוב בסדר, רק שתדעי שנורא פגעת בי.״
״למה פגעת בה ככה אסייה?״ פתאום תיאו הגיע מאחורינו.
״לא יודעת. כי כנראה אני עוברת לגור במקום אחר עם מישהו אחר.״ עניתי והם צחקו.
״טוב, אז אנחנו חייבות להתעדכן מידי פעם ולהיפגש, אה וכמובן לרכל כן. אני מצפה לשמוע הכול. ככה לא ישעמם לי.״
״אני מבטיחה שלא ישעמם לך.״
״טוב, אסייה שנזוז?״ שאל.
״כן, יש לי גם כמה דברים לעשות. רק אה..שאנחנו צריכים לדבר.״
אם אנחנו הופכים להיות ביחד, מה שיש לי להגיד לו לא יכול לחכות.
על אימא שלו.
על דליילה, ובכללי עליו.
״טוב סופה, איך שתרצי. אבל אני בעד שנדבר בבית בנחת. מה את אומרת?״ אמר כשנכנסנו לאוטו.
״בסדר...״
״את בסדר?״
״כן..אני בסדר..״
אני יודעת שזה יכאיב לו. אני יודעת שהוא יפגע. אבל הוא חייב לדעת.
״אוקיי, בואי נדבר עכשיו. מה מפריע לך?״
״תיאו..זה קשור ל—״
״אימא שלי? מה היא עושה כאן?״ יצאנו מהאוטו כשהגענו אל האחוזה וצפינו בה נכנסת.
הנה זה הגיע.
הרגע שלא רציתי שיגיע.
תיאו:
״חזרת?״ הופתעתי כשראיתי פתאום את אימי באחוזה.
״בני, התגעגעתי—״ היא עצרה כשראתה את אסייה לידי.
״את. חתיכת נחש! מה את עושה כאן?!״ החלה לצרוח ולהתקרב לאסייה אך התקדמתי לפניה.
מה הולך כאן?
״תרגעי אימא. אנחנו צריכים לדבר.״
״אימא אה?.. אז אני רואה שאת ילדה טובה אחרי הכול אסייה..״ אימי צחקה והבטתי על אסייה בחוסר הבנה אך היא לא הסתכלה עליי.
״על מה את מדברת—״
״עופו מפה!״ צעקת בחורה קטעה את האווירה המתוחה.
אך האווירה חזרה כשראיתי מי הבחורה שפרצה את הדלת.
דליילה.
״מה את עושה כאן?!״ שאלתי בעצבים. שנה שלא ראיתי אותה.
״באתי לקחת את מה שמגיע לי. את הרכוש שלי. את אימא שלי.״ אמרה והצביעה על אימי.
״על מה את מדברת לעזאזל?!״ צעקתי לעבר דליילה והיא החלה לצחוק.
״אתה לא יודע תיאו? אימך היא בכלל אימא שלי. היא נטשה אותי ואת אבי בשביל אביך!! היא שיחקה בכולנו!״ הוציאה אקדח וכיוונה אותו כלפי אימא שלי.
״לאה היא בכלל לא אימא שלך תיאו. היא אימא שלי.״ חידדה את דבריה.
כאילו דקרו אותי עמוק בלב.
הסתכלתי על אסייה, והיא שלחה אליי מבט מתנצל.
היא ידעה.
״תיאו...אנחנו צריכים לדבר.״
״בסדר סופה, אנחנו נדבר.״
על זה היא רצתה לדבר איתי. היא רצתה לספר לי.
״כשהיית בן עשר תיאו..וכשנוויה רק נולדה, היא נתנה לך כדור שגרם לך לשכוח את הכול.״ אסייה הסבירה לי בלחש וליבי נשבר.
״את טועה אסייה. לא כל מה שאמרתי הוא נכון.״ לאה צחקה מהצד. אותה אישה שקראתי לה אימא.
הפעם אני הוצאתי אקדח וכיוונתי כלפיה.
כל העובדים יצאו והשומרים התערבו.
״תתרחקו מפה! פאקינג כולכם!״ צעקתי לעברם והם הלכו בחזרה לפינות שלהם.
״ואת,תספרי לי את הכול פאקינג עכשיו!!״ צרחתי על אותה לאה.
״רציתי את אבא שלך בשביל כסף תיאו. עזבתי את הבת שלי ואת בעלי בשביל זה אפילו. ורואים שטוב שעשיתי כך...״ צחקה לעבר דליילה הדומעת.
״לא משנה, בכל מקרה כן, אני נתתי לך כדור קטן והעלמתי את אימא שלך ושל נוויה וגרמתי לכם להאמין שהיא עזבה.״ היא צחקה לי בפנים.
״בואי.״ לקחתי את ידה של אסייה ויצאתי לפני שאהרוג שם את כולם.
״תזכרי אסייה! מה שאמרתי לך יקרה!״ צעקה לעברינו והוצאתי אקדח.
יריתי שלוש פעמים באוויר ונכנסתי לאוטו עם אסייה.
״תיאו..אני—״
״אני יודע. אני יודע אסייה, פשוט תני לי רגע.״ נשמתי והתחלתי לנסוע.
״כמה זמן את יודעת?״ שאלתי.
״זאת אחת הסיבות שעזבתי..בגלל זה תיאו. היא איימה עליי. בגלל זה גם התגרשנו.״
״על זה רצית לדבר איתי, נכון?״
״כן. בגלל זה זה היה דחוף כל כך.״
״לאן אנחנו נוסעים עכשיו?״ המשיכה.
״לאחוזה האחרת.״
״רגע, האחוזה ש..הכרנו בה?״
״כן. אותה אחת.״
״תיאו, אני באמת עשיתי את זה בשביל שלא תיפגע.״ החנתי את האוטו והחזקתי בפניה.
״אני יודע. אני יודע שאת לא אשמה בכלום. עכשיו אני מבין יותר. פשוט..קשה לי כרגע.״
״אני יודעת. ואני כאן איתך.״
אסייה:
״אז...איך הפשטידה?״ שאלתי כשהתיישבנו ואכלנו ביחד.
״טעימה מאוד. מאיפה למדת להכין אותה?״ שאל.
״טוב, צפיתי הרבה בלינה מכינה אותה..וגם ב..אה..מריה..״ הסברתי.
״איך לא ראיתי אותך כשבאת עם אימך ועם לינה לעבודה?״ שאל.
״הייתי ילדה קטנה, וחוץ מזה, היית נער מתבגר והיו לך את העניינים שלך, ככה שזה די הגיוני. וחוץ מזה, זה היה ממש מוזר אם היית מתעניין פתאום בילדה הקטנה של המשרתת.״
״אני מניח שזה—״ פתאום קול ניפוץ זכוכית קטע אותו והוא התנפל עליי והשכיב אותי על הריצפה בשניות.
יריות.
״אל תקומי. אל תקומי אסייה.״
״תיאו...״
המשיכו לראות מעלינו ללא הפסקה.
עד שקול של בד נקרע נשמע והתחלתי לראות לידי דם.
הרגשתי שתיאו מתחיל להישען עליי יותר ויותר.
העברתי את ידי על גבו וזה היה מראה מחריד.
כל ידי מלאה בדם.
הוא נורה.
תיאו נורה.
״תיאו..תיאו אתה איתי?״ התחלתי לדבר איתו ולהחזיק בפניו.
״חייבים...לצאת מכאן..״ גימגם.
״יש כאן יציאה אחורית לחניה?״ שאלתי.
״כ..כן.״
במזל היריות נפסקו ותיאו קם על רגליו לאט לאט והלכנו בזהירות לכיוון האוטו.
״אני מצטערת. אני יודעת שזה כואב..עוד רגע אנחנו מגיעים.״
המשכנו ללכת וכשהגענו פתחתי מהר את דלת המכונית והושבתי אותו מאחורה.
״לאיפה לנסוע?!״ שאלתי בלחץ כשראיתי את היורים מתקרבים לעברינו.
״לכל מבנה שתראי..רק תסעי..״ לחש בזמן שהתפתל מכאבים והתחלתי לנסוע במהירות.
פניתי והם עדיין היו מאחורינו.
לנסוע.
לנסוע.
לנסוע.
״אסייה...זה לא קליע רגיל..״ תיאו מלמל.
״למה אתה מתכוון?״
״זה..רעיל...אני יודע...נוריתי בעבר..״ ובדיוק הם ירו לנו בגלגל.
״תיאו מה לעשות?!״ יצאתי מהרכב ועזרתי לו לקום.
״בואי נלך לשם...מבנה נטוש..״ עשיתי כדבריו והתחלנו ללכת.
תיאו:
״אנחנו כבר נגיע למקום מבטחים...תחזיק מעמד תיאו..״
אני נלחם בשביל לא ליפול לעייפות הנוראית שנפלה עליי בשביל שזאת לא תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה.
״תשכב כאן...בסדר?..אני אוציא לך את הקליע..הם לא ימצאו אותנו כאן..״ אסייה אמרה בבכי בזמן שמצאנו בית נטוש באמצע שום מקום.
היא חתכה חתיכה גדולה מחולצתה בחלק הקדמי, ועטפה את הפצע שלי כדי לעצור את הדימום. אחר כך היא דחפה לי גם חתיכה גדולה של בד לפה.
״תנשך את זה כשיכאב. זה יעזור לכאב.״ אמרה והחלה לגעת בגבי.
״זה יכאב...״ אמרה בבכי ולחצה על המקום בשביל להוציא את הקליע.
נשכתי חזק את הבד בשביל להקל על הכאב הצורם, אך זה לא עוזר.
״אני מצטערת...זה בחוץ..הקליע בחוץ..״ מלמלה בבכי.
״תו...תודה..״ מלמלתי לה בחזרה.
״אתה תשרוד את הלילה? אני מתכוונת...אני יודעת שזה כואב אבל..—״
״אני..אשרוד. אין דבר...כזה שאני לא...אקום.״ אמרתי והיא שכבה לידי.
״אני אוהבת אותך..״ לחשה ונרדמה בבכי.
אני יודע שאני אקום.
כי אם אני אחיה, זה רק בשבילה.