החלק שלי בך

פרק 4

תיאו:
״למה אתה עושה את זה?״ שאלה והסתכלה על רגלה,שהרגע סיימה להתעטף בתחבושת.
״מה? מרפא לך את הרגל?״ שאלתי בגיחוך.
״כן..למה אתה כל כך..מכבד אותי וקורא לי ׳גברת אסייה׳ כל הזמן? אני רק עובדת כאן..זה הכול.״
״כי מגיע לך כבוד,וחוץ מזה, את זאת שסוחבת את הילד שלי. את היורש שלי.״ אמרתי והבטתי בעיניה.
״כדי שאלך,תודה על העזרה מר תיאו אני מאוד מעריכה את זה-״
״תיאו.״ אמרתי.
״מה?״ שאלה. היא לא הבינה.
״תיאו. תקראי לי תיאו. אין צורך במר.״ הבטתי בה והיא נראתה בהלם.
״אבל אתה קורא לי גברת אסייה. אתה אומר בעצם שלא מגיע לך את הכבוד שדיברת עליו ממקודם?״
״אין לך מושג כמה.״ אמרתי את מחשבותי בקול רם והיא הביטה בי בפליאה.
״זה פשוט לא משנה, אני מעדיף שתקראי לי רק בשמי.״
״בסדר..תיאו..״ אמרה בחשש.
״אבל אז אתה צריך להפסיק לקרוא לי גברת אסייה.״
״אני לא אעשה את זה.״
״למה?״ שאלה.
״כי זה מתאים לך.״ אמרתי והיא הסמיקה.
חיוכה עלה והיא גיחכה קצת.
עד שחייכה התחיל לרדת ומבטה הפך למפוחד.
היא לא הסתכלה עליי, היא הסתכלה מעבר לכתפי.
איפה שהדלת. יש שם מישהו. סובבתי את ראשי,
וראיתי את אימי מביטה בה.
״כדי שאלך, מר תיאו. אני מרגישה הרבה יותר טוב,תודה על העזרה.״ אמרה וקמה מהר ממיטתי ושוב, חמקה ממני כמו מאש לפני שהספקתי אפילו להגיב.
הלכתי לדבר עם אימי אך לא מצאתי אותה.
כאילו האדמה בלעה אותה.
אסייה:
״כן,גברת לאה?״ ניגשתי אליה לאחר שיצאתי מחדרו של תיאו.
זה היה יותר מידי, הכול היה יותר מידי.
פתאום הרגשתי את לחי בוערת.
״מי את חושבת שאת?!״ צעקה לאחר שנתנה לי סטירה.
על מה בדיוק?
״גברת לאה..זה לא כמו שזה נראה..״
״מתחילה עם הבן שלי בידיעה שהוא נשוי אה?
נעלמת לשלוש שעות בלי להודיע?! מי את חושבת שאת בכלל?״
״ילדה מטומטמת!״
״תעזוב אותה!״
״שתקי אישה, בואי הנה ילדה סתומה. עוד לא למדת את הלקח שלך.״
גברת לאה הפכה לאבא שלי בעיניי בין רגע.
וזה רק שתי סטירות..
״אוח! אחרי שאת תלדי את הנכד שלי..אני אדאג שתיעלמי מכאן.
למעשה,אני אדאג שאף אחד לא יכיר בך אסייה,הפרת את הכללים שלי. והתחלת עם גבר נשוי שהוא האבא של הילד שאת סוחבת! מה את חושבת בכלל?״
״לא התחלתי איתו, הייתי בביקור אצל-״
״זה לא מעניין אותי!״ צעקה ויצאה מהחדר.
אז ככה זה עובד כאן מעכשיו.
החוקים שלהם הם שאסור לי להתעסק ברשתות החברתיות ולפרסם את העובדה שאני בהריון ואני הפונדקאית של תיאו ודליילה, מין הסתם.
ורק שעה ביום מותר לי להתעדכן מה קורה.
אחרי הלידה, יעיפו אותי לעזאזל ושאסור לי לדבר על זה.
אחרת..יענישו אותי.
איך?
להעלים אותי.
את זה גברת לאה הצהירה בעצמה.
ומותר לי רק חצי שעה לצאת מהבית. רק! חצי שעה.
וזה בליווי שומרים.
אם לא אחזור בזמן אשלם על כך בבריאותי הנפשית.
אוי,אני כבר משלמת על זה.
הרגל שלי כואבת ומדממת. אני לא יכולה לצאת ככה מהחדר הזה.
אני אדאיג את לינה.
הלכתי מהר לשירותים וסידרתי את שיערי.
הוא התבלגן מאוד, אחר כך חיפשתי משהו שאוכל להסתיר איתו את הסימנים האדומים בלחי שלי.
קונסילר היה בהחלט עוזר עכשיו.
מרחתי איזה קרם שמצאתי וזה קירר קצת את עורי בפנים,ככה שהאדמומיות נרגעה.
יצאתי מהחדר,ואני מתנהגת כאילו הכול כרגיל.
והבנתי משהו.
הבנתי דבר אחד.
אני צריכה להתרחק מתיאו לא משנה מה.
אחרת אשלם על כך בחיי.
-חודש לאחר מכן-
תיאו:
״גברת לינה איפה גברת אסייה?״ שאלתי את לינה בזמן ארוחת הבוקר כשהגישה.
״אוכלת בחדרה,אדוני.״
״תגידי לה שהיא צריכה לשבת כאן ולאכול איתנו. בכל זאת,היורש בבטנה.״
״לינה תוכלי להשאיר אותנו לבד כאן?״ אימי אמרה פתאום ולינה הלכה.
״בני,אריה שלי,אסייה לא צריכה לשבת כאן איתנו בשולחן. זה לא המקום שלה. היא אוכלת במגורי העובדים והיא אוכלת טוב, אל תדאג.״ התעצבנתי.
״אימא,האישה הזאת סוחבת את הנכד שלך. מין הראוי שהיא תשב כאן איתנו.״
״תיאו אני באמת הפעם מסכימה עם אימא-״ דליילה ניסתה להתערב.
״דליילה,זה גם הילד שלך בבטנה,לא רק שלי.״ אמרתי והיא שתקה.
״ועכשיו, אני אומר לגברת לינה שתקרא לה ואתן תתנהגו נורמלי לגמרי. בסדר?״ אמרתי ואימי קמה בעצבים.
״אימא חכי רגע-״ דליילה קמה אחריה.
״גברת לינה.״
״כן מר תיאו?״
״תקראי לגברת אסייה בבקשה.״ אמרתי בפשטות ונוויה,אחותי תפסה את אחד המקומות לידי.
״וואו,איך אימא התעצבנה. האמת לא יצא לי לפגוש את אסייה, הייתי ממש עסוקה.״
״טוב, עכשיו תכירי אותה.״ אמרתי ובדיוק אסייה הגיעה.
״גברת אסייה,נוויה אחותי.״
״נעים להכיר אותך נוויה״ אסייה אמרה לה בחיוך.
״גם אותך אסייה. הו תיאו,אני כבר אוהבת אותה. רק בזכותה הילד שלך ושל דליילה יצא כזה מתוק. בטוח שזה יהיה ממנה ולא מדליילה.״
החנקתי גיחוך. לא יכולתי שלא להסכים עם אחותי.
אסייה גם באה לצחוק אך עצרה את עצמה.
היא מתחמקת ממני. כל החודש הזה היא התחמקה ממני.
מאז מה שקרה לה ברגל.
״אז,אסייה, בת כמה את?״ נוויה שאלה בסקרנות.
״אה..אני..אני..בת 22״ אסייה ענתה.
״ממ..מוזר. שמעתי את אימא שלי ודליילה מדברות על זה שאת בת 18 או משהו.״
אסייה השתעלה.
רגע, מה 18? זה הגיל של נוויה בכלל.
״טוב,אני אלך לראות אם אימא נרגעה. היה נעים להכיר אותך אסייה.״ נוויה אמרה והלכה.
״הייתה ארוחה נחמדה ותודה-״
״לא. את לא מתחמקת ממני הפעם,גברת אסייה.״ אמרתי והחזקתי בזרועה לפני שהספיקה ללכת.
״בת כמה את?״ שאלתי.
״אמרתי לך, 22״ ניסתה להתחמק.
״את הגיל האמיתי.״ דרשתי.
״22..״ המשיכה בלחש.
״ועכשיו את הגיל האמיתי שלך.״
״א..אני בת 18..״ לחשה.
אלוהים
״את רק בת 18?..למה לא אמרת לי?..למה הסכמת לזה?..את צעירה מאוד בשביל זה-״
״כי אני צריכה את זה טוב? אני צריכה את הכסף הזה בסדר? זה מה שאתה רוצה לשמוע? אני צריכה את זה כדי לחיות את החיים שלי. אני צריכה את זה ברמות שאתה לא תבין!״ אמרה בזעם ובקול כאוב.
מה קרה לה? מה היא עוברת? מיליון שאלות התחילו להתרוצץ לי בראש.
״מה זאת הצלקת הזאת?״ שאלתי והצבעתי על מצחה והיא מייד הסתירה אותה עם ידה.
״אם אתה תדע ממה זה, אחשוף אותך לעולם שאתה לא מכיר.״ אמרה והלכה.
מה את מסתירה ממני,אסייה יילמאז?
ולמה, למה נכנסת לחיי כמו סערה?
כמו סופה פתאומית?