החלק שלי בך

פרק 11

אסייה:
״אסייה יש מישהו שמחפש אותך בדלת. ידיד שלך או משהו?״ לינה באה ואמרה לי.
״לינה, אין לי ידידים.״ אמרתי בפירוש.
״אה טוב, קוראים לו עמית.״ לינה אמרה בחיוך.
״עמית?..״ זה לא יכול להיות הוא.
אין מצב.
״אה..טוב אני אלך לבדוק..״ אמרתי והלכתי לעבר הדלת.
״אסייה?״ אותו עמית אמר כשניגשתי אליו.
״מה אתה עושה פה? לך מכאן!״ אמרתי ובאתי לסגור את הדלת.
״לא, אסייה, אחותי, חיפשתי אותך מלא זמן. אני לא אלך עד שלפחות לא נדבר.״
״אל תקרא לי אחותי! מגיל 8 אתה כבר לא אחי! לך מכאן!״
״טוב אסייה, בסדר אחותי, אני אלך עכשיו..בשביל שלא תגרמי למהומה. אבל אני אחזור אסייה. כי את לא יכולה להמשיך לגור באחוזה הגדולה הזאת. זה לא מתאים לך, זה לא ראוי לך.״
״אה כן? אז מה ראוי לי בית מטונף? להישאר עם אבא מכה? מי אתה בכלל שתגיד לי דבר כזה?״
״אני אחיך הגדול אסייה! מין הסתם שאדאג לך!״
״אמרתי לך, אתה כבר לא אחי הגדול מהיום שבוא עזבת אותי והשארת אותי עם כל הבלאגן.״
״שמעתי שאת עובדת כאן בתור פונדקאית. זה נכון אסייה?״
שאל והתעלם מדבריי.
״פעם. וזה לא עניינך.״
״למה הרסת לעצמך ככה את החיים?״
״לך מפה עמית. אני לא רוצה לראות אותך.״
״אני עוד אחזור אסייה. אני עוד אחזור.״ אמר והלך.
אני מאוד דומה לו, רק שהוא עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות כמוני, ואני עם שיער חום.
תיאו:
״אז אתה אבא של אסייה, נכון?״ אמרתי וקיפלתי שרוולים.
״האבא של הילדת בושה הזאת. ה-״
״אתה אפילו לא ראוי לתואר הזה.״ דפקתי לו אגרוף.
״עכשיו, תדבר! איפה החבר שלך? איפה מי שהעז לגעת בה?!״
״דיי...תעצור..״ ריח האלכוהול הורגש באוויר לאחר שפתח את הפה שלו.
״אתה גם אחראי להרס שלה. אתה מודע לזה שהיא לא יכולה לתפקד רגיל בגללך?״ המשכתי בעוצמה.
״בבקשה דיי...״
״בידיים האלו נגעת בה? בידיים האלו הרסת אותה?״ החזקתי בידיו ושברתי אותן והוא התפתל מכאבים.
״איפה מי שהרס לילדה קטנה את הנפש?! איפה החבר שלך?!״ המשכתי להכות אותו ואז הוצאתי את האקדח שלי וכיוונתי לראשו.
״פעם אחרונה אני אשאל. איפה החבר שלך?״
״הוא...הוא..בבית שלי..מחכה..אסייה...״ אמר בגימגום ואז יריתי ברגלו ועזבתי אותו בזמן שהתפתל מכאבים.
״תעזבו אותו ככה, עדיין לא סיימתי איתו.״ אמרתי לכל הצוות שלי והלכתי.
״תיאו הכתובת היא-״
״אני יודע רוי. אני יודע לאן ללכת.״ באתי ללכת אך שיחת טלפון קטעה אותי.
״מה יש לינה?״
״מר תיאו, ביקשת ממני להודיע לך כל פעם שקורה לאסייה משהו.״
״מה קרה?״
״היא בסדר פיזית אתה יודע, רק ש..אח שלה הופיע פתאום.״
״מה?״ אמרתי בפליאה.
״כן, הוא בא לכאן כנראה לקחת אותה או משהו..״
״הוא לא יעז.״ אמרתי בעצבים.
״לינה, תמשיכי לשים עין על אסייה. ואני רוצה לדעת הכול.״
״בסדר מר תיאו.״
זה מסוג הדברים שאני עדיין לא יודע עליה.
ובגלל זה היא הסופה האישית שלי.
אסייה:
״אסייה, אסייה, אסייה, בוגדת בתיאו?״ דליילה עברה לידי וגיחכה.
״דליילה, יש דברים שאת לא יודעת.״
״ויש דברים שאת לא יודעת אסייה. כל כך תמימה, חבל.״
תתעלמי.
תתעלמי.
תתעלמי.
המשכתי להתקדם אך היא עדיין המשיכה לעקוב אחרי.
״מה קרה? ידעת לענות יפה מאוד.״ המשיכה להתגרות בי.
״מה את רוצה ממני? מה אני כבר עשיתי לך?״
״אני רוצה שתעזבי. את לקחת לי את בעלי אז בגלל זה אני רוצה שתעזבי. וחוץ מזה הבטחתי שאמרר לך את החיים. הנה אני עומדת במילתי. אז תגידי מי זה היה? המאהב שלך? איך אפשר בכלל לאהוב אותך?״ אמרה וצחקה.
״דליילה תעזבי אותי. אין לך מושג מי הוא.״ המשכתי ברוגע.
״תמיד אסייה המסכנה...כמה חבל..את לא יודעת מה אלו חיים ילדה, את לא יודעת..״ המשיכה לצחוק וכבר לא יכולתי לשתוק.
משכתי בחולצתה והתחלתי לחנוק אותה.
״מי את שבכלל תגידי לי דבר כזה?! מאיפה את יודעת מי אני? מאיפה?!״ צעקתי וגברת לאה יצאה והתקרבה אלינו והחלה לצעוק.
״אסייה! תעזבי אותה!״ גברת לאה צעקה ואז לינה גם יצאה והן ניסו למשוך אותי מדליילה, אבל לא ראיתי כלום. ראיתי רק אותי.
״זה מה שאת יודעת לעשות?..״ דליילה המשיכה ללעוג.
״מאיפה את יודעת מה קרה לי? מי את שבכלל תשפטי אותי?״ המשכתי לצעוק ולחנוק אותה עד שידיים חזקות וחמות משכו אותי ממנה.
היא באה להחזיר לי, אך גברת לאה ולינה החזיקו כך שלא תוכל לזוז.
״את לא יודעת מה עברתי, את לא יודעת עם מה אני מתמודדת! מי את בכלל שתדברי אלי ככה ותשפטי אותי?! מאיפה לך?״ צעקתי בבכי.
״אסייה תסתכלי אליי..״ תיאו תפס בפניי בידיו אך לא הסתכלתי אליו.
״את זאת שלא יודעת קושי בחייה! את זאת שלא יודעת מה זה לחיות בלי חיים!! אני זאת שכל יום שחיה היה כמו סכין לנשמה!! אני..״ אמרתי בבכי ותיאו חיבק אותי בחוזקה.
״את משוגעת! לא נורמלית! תיאו תיקח את המשוגעת הזאת!״
דליילה צרחה.
״דליילה,אני מציע לך להירגע!״ צעק.
״מה תיאו? היא זאת שבאה וחנקה את דליילה!״ גברת לאה צעקה עליו.
״את תמיד תהיי לצד דליילה. אין לך מושג מה דליילה עשתה לה שגרם לאסייה להגיב כך!״ תיאו בא להגנתי.
״זאת עדות לכך שהיא לא צריכה להיות כאן!! יש לה אפילו מאהב!!״ דליילה צעקה.
״זה לא מאהב, דליילה.״ תיאו ענה בחדות ופיה של דליילה היה פעור.
״אני בכלל לא רוצה להיות כאן!״ צעקתי.
״קחי את דליילה.״ תיאו אמר לאימו ואז הוא לקח אותי.
תיאו:
לקחתי את אסייה לכיוון חדרה ולפני שהיא באה להיכנס תפסתי בידה.
״תראה אם אתה הולך לכעוס עליי אז שתדע-״
קטעתי את אסייה ונישקתי אותה. טעם הדובדבן הכה בי בחוזקה והרגיע אותי מיד.
״אני יודע מה את עברת, אני יודע. אני יודע למה כואב לך ככה. אבל אני מבטיח לך שזה לא יקרה שוב. אל תתני לזיכרונות העבר למוטט אותך ככה. אל תתני לקולות הרקע האלו להוריד אותך.״
״אני לא יכולה יותר. דיי תיאו. אני לא יכולה להישאר כאן..בבקשה תן לי ללכת..״
״אסייה, תני לי קצת זמן ואני אסדר את הכול. אנחנו נעבור לבית משלנו..ונפתח דף חדש. אני מבטיח לך סופה. אני מבטיח לך שהכול יהיה בסדר.״
״אבל הכול לא בסדר! אני לא בסדר!..היום..היום פגשתי בפעם הראשונה את אח שלי מזה 10 שנים..אני מפחדת לנסות אפילו לאהוב אותך כי אני מפחדת שאז תנטוש אותי או תפגע בי כי זה מה שכולם עשו. אני מפחדת שהלב שלי יישבר שוב, אבל אני רואה את עצמי רק הולכת ונחלשת עם הזמן..ואף אחד לא מבין..״ אמרה בדמעות.
״אני יודע שהוא חזר. ואני מבטיח לך שאני לא אפגע בך. תני לי הזדמנות..״
״מה? איך?״ שאלה בפליאה.
״זה לא משנה עכשיו, אני רוצה שתספרי לי. מי זה ומה קרה עם אח שלך?״