התמכרות

פרק 3 - דון

דון:

קמתי בצהריים.
אחד היתרונות בלעבוד בשעות הלילה הוא שאפשר לקום מאוחר.
אהבתי לקום, לא משנה מה הייתה השעה. אהבתי לחיות. פשוט וקל. למרות שלפעמים נקלעתי למצבים שהשאירו בי חשק למות, רציתי לחיות.
בלי קשר, תמיד הייתי טיפוס של לילה. פעם אהבתי את תחושת השמש עליי, עם הזמן זה השתנה.
הושטתי יד לטלפון. 14:26. יש לי עוד חמש שעות עד הפגישה עם לוסי.
מה, לעזאזל, עושים בחמש שעות.
צחצחתי שיניים ובדרכי למטבח שמתי לב שהבית שקט. אבא לא פה.
הכנתי טוסט כי לא רציתי להתמלא עד לערב, התיישבתי בסלון וצפיתי בסדרה משחקי הכס.
לא חיבבתי אלימות אבל משהו בה משך אותי.
אחרי שהזמן לא זז השעה הייתה 17:43 והתחלתי להתארגן. אחרי 20 דקות שהעברתי במחשבה על מה ללבוש לעבודה, נדרשו לי עוד 17 דקות להחליף שמונה פרטי לבוש שונים.
החלטתי ללבוש ג'ינס קצר וגופייה אדומה, כהרגלי בלי חזייה. יש סיבה שיש לי עגיל בפטמה ולכן אם הוא כבר שם, אני אוהבת להשוויץ בו.
בדרך כלל אני קולעת את השיער הכתום שלי לצמה. היום החלטתי להשאיר אותו פזור ולא מרוסן.
אהבתי את השיער שלי.
כן? אהבת אותו גם כשאבא משך בו וגרר אותך במדרגות בפעם ההיא?
הקול בראשי הדהד. התעלמתי ממנו.
בשעה שש וחצי צעדתי לכיוון המסעדה שלוסי ואני קבענו בה. חם בחוץ. המסעדה ממוקמת במקום מרכזי בעיר, בדיוק כמו הבר.
היא במרחק של 10 דקות מהבר ובמרחק של 25 דקות מהבית שלי. כשנכנסתי למסעדה, התחושה הקרירה הוטחה לי ישר בפרצוף.
כנראה שחם בחוץ יותר ממה שחשבתי. סרקתי את המקום וחיפשתי את לוסי.
לוסי תמיד מקדימה. אני משתדלת להופיע בזמן.
אני רואה אותה יושבת ומדברת בטלפון ליד שולחן שממוקם ליד החלון. היא מנופפת לי לבוא לכיוונה. כשאני צועדת לעברה היא קמה, מנתקת את השיחה וצועקת ''כלבה אחת! איזו שווה את.''
כמה גברים הסתובבו ובחנו אותי. הרגשתי שאני מסמיקה.
לוסי תמיד מחמיאה לי. ''את שווה.'' אני אומרת לה כי לוסי באמת שווה. היא ברונטית וגבוהה והעור שלה שזוף במידה מעוררת תאבון.
אנחנו מתיישבות ומחכות למלצרית, ובו בזמן היא בוחנת אותי עם עיניי השועל שלה. ''מה את רוצה''. אני אומרת לה, כי אני מכירה את המבט הזה. ''נו, יש חדש עם שון?" היא שואלת, מידי שבוע.
לוסי מכירה את העבר המיני הלא-קיים שלי. היא בדרך כלל מעודדת אותי ליזום שיחות עם גברים במטרה למצוא 'חטיף', חצי מהזמן היא מנסה לשדך לי את שון. שון מושך. אני אוהבת אותו, לא בצורה שהיא חושבת עליה.
''שתקי. פשוט שתקי. לא נמאס לך לשאול את אותה שאלה כל שבוע מחדש? קרצייה. אני משערת שאצלך יש מישהו?"
''אין מישהו. זה היה סתם סטוץ. לבחור קוראים ג'וש. חטיף אמיתי. הוא בקטע של אזיקים במיטה. הבחור מטורף. שלשום הוא ביקש ממני לדקור בפינצטה את ה-''
''לא. אל תמשיכי את המשפט הזה. אני לא רוצה לדעת. יצורה שובבה שכמוך.'' אני צוחקת.
''בסדר, בסדר. לא נדבר עם בנים. אם את לסבית, את יכולה פשוט לומר לי, את יודעת.'' היא אומרת.
''אני לא לסבית. אני פשוט לא מחפשת זוגיות כרגע?" אני צוחקת בקול ומנסה לחרטט תשובה שתספק את לוסי.
''לא מחפשת זוגיות? ככה את קוראת לזה? תמשיכי לשקר לעצמך סאנשיין.'' אנחנו צוחקות ומזמינות המבורגר.
ליידי אמיתית אוכלת מכל הלב. ליידי אמיתית גם לא שמה זין.
אחרי שאנחנו יושבות במשך שעה וחצי ואוכלות המבורגר, צ'יפס, טבעות בצל ומילקשייק.
אנחנו משלמות את החשבון וצועדות לכיוון העבודה. היום יום חמישי וכל חסרי החיים יוצאים לבלות. המשמרת הולך טוב ואני מדברת עם שון ושאר העובדות בין לבין.
הוא נכנס לבר.
זוכרות שאמרתי שלוסי קוראת לבחור שהיא מחבבת 'חטיף'? הבחור הזה הוא ארוחה שלמה.
הוא לבוש בחליפה שחורה כפחם, למרות ש30 מעלות בחוץ, והשיער שלו קצוץ.
הבחור הזה ענק. הוא שרירי וגבוה ונראה שמתחת לצווארון שלו מבצבץ קעקוע.
מעניין אם יש לו קעקועים גם במקום אחר.
אני תוהה בלב. ממתי אני חושבת על איברי גוף?
בעקבות חוסר הניסיון שלי בעולם הדייטים, לא באמת ידעתי מה הטעם שלי בגברים. אבל הבחור הזה היה משהו מעניין.
הוא היה נראה עוצמתי. הוא שאב את האוויר מהחדר עם המבט שלו.
הוא ועוד בחור התיישבו ליד אחד השולחנות וכשבאתי להסיט את המבט, הוא הסתכל יישירות עליי.
ניסיתי שלא לבהות בחזרה, אבל הוא היה מהפנט. הנחתי שהוא מעוניין להזמין, אז ניגשתי לשולחן של שניי הבחורים ושאלתי בחיוך:
''היי, ערב טוב, תרצו להזמין?''

מקווה שאהבתן את הפרק 3>