התמכרות

פרק 39

ריו:

אני נכנס לחדר המעופש - אחד מהם - שבבניין ההרוס ופוגש במבטו.
''מה אתה מתכוון לעשות איתה? אתה לא יכול להשאיר אותה כבולה לנצח.''
אני אומר כשאני מתיישב על הכסא שמאחורי השולחן.
הוא יושב מול השולחן, הדבר היחיד שמפריד בינינו.
''אני אמכור אותה.'' יוג'ין אומר.
מה לכל הרוחות.
''תסביר.'' אני אומר.
''הכלבה חייבת לי ארבע מאות אלף. אני אמכור אותה לרוסים. החברה ההם מציעים הרבה כסף לחתיכת כוס. והכלבה נראת לא רע.''
הוא מתיז.
''אתה יודע שלא לזה הסכמתי.'' אני אומר.
אני אמנם חתיכת אשפה, אבל אני לא סוחר בנשים.
''אתה עובד אצלי כמעט שבע שנים ואני מעריך אותך, אבל אני לא שואל אותך.''
הוא אומר ואני לא טורח להסתכל עליו.
אני בוחן את החדר המרוהט בחיפזון שהצבע בו דהויי מידי.
''למי אתה מתכוון למכור אותה?'' אני שואל.
''לאיזה שייח רוסי מטומטם שמוכן לשלם חצי מיליון על כוס.''
''ושמו הוא?'' אני שואל.
''אלכסיי מירוסלב.''

לא יכולתי להתאפק;