התמכרות

פרק 58 - דון

דון:

''היי מותק.''
הוא צועד ישר אליי כשהוא מקיף את האי במטבח, ועוטף אותי בזרועותיו החסונות.
אני מתמסרת לתחושה החמימה ושואפת את הריח שלו, מעין ריח גברי מיוחד ועץ.
אני מחבקת אותו בחזרה ומשעינה את הלחי על החזה שלו.
''התגעגעתי אלייך.'' הוא אומר ומלטף את שערי.
''עברו רק יומיים.'' אני מחייכת.
''אני יודע.''
''ממ.''
לעזאזל. לפעמים קשה להתמודד עם האמת שלך.
אני חייבת לספר לו.
דמעות צורבות את עיניי ואני מושכת באפי ונאנחת.
הוא מניח את ידיו על פניי ומערסל אותן, מוריד את ראשו כדי להביט בעיניי.
''מה קרה? דברי איתי.''
אני מניחה את ידי על ידו החמה, נותנת ללחי שלי לשקוע אל כף ידו, דמעות חמות זולגות במורד הלחי שלי, עד שהוא מנגב אותן בעדינות עם האגודל שלו.
''אל תבכי.''
התחינה שלו מזכירה לי ילדות.
אני רואה בעיניו שהוא מתכוון לזה, שאכפת לו. שהוא יעשה הכל למעני ולמען העובר, שאני הדבר החשוב ביותר בחייו, כמו שהוא הדבר החשוב בחיי.
למה כל כך קשה להגיד את האמת?
''דון.'' הקול שלו לא עולה על לחישה.
אני לוחצת את ידו, ובולעת את רוקי, בידיעה שמה שאני הולכת להגיד, הוא הדבר האנוכי ביותר שאומר.
''אני בהריון.''
הוא לא אומר דבר, רק בוהה בי וממצמץ.
הוא כועס?
הוא מלקק את שפתיו ושמץ של חיוך מופיע על שפתיו.
''את הולכת להיות אמא?''
אני מהנהנת.
''אני הולך להיות אבא?''
עוד הנהון.
הוא מחייך, חיוך רחב, חושף שיניים.
הוא לא כועס. עדיין לא.
הוא מנשק אותי בלהט, ואני מנשקת אותו בחזרה, למרות טעמן המלוח של הדמעות.
''הולך להיות לנו ילד!''
הוא נשמע שמח. אני שמחה.
''נכון.'' אני אומרת ביבבה.
''מותק, בגלל זה את עצובה? את לא רוצה אותו?'' הוא מביט בי, עיניו שואלות אלף שאלות.
''אני רוצה, אני פשוט..''
''מה? פשוט מה?'' הוא ממשיך.
''אני מפחדת.'' אני מודה, ואני לא מנסה להפסיק את זרם הדמעות שפורץ מעיניי.
''מפחדת ממה?''
''אני מפחדת שהוא יהרוס לי את החיים. אני מפחדת שאני אשנא אותו כי הוא ימנע ממני להתקדם בחיים. עוד לא הספקתי ללמוד, או לעשות תואר, או לחיות.''
קולי נשבר.
ההודאה שוחקת אותך מבפנים כשאתה יודע שאתה אדם אנוכי.
אני מתייפחת ועיניי צורבות, כי האשמה אוכלת אותי מבפנים.
''ואני לא יכולה שלא לחשוב על זה. כי אני יודעת שזה נשמע נוראי ואני מצטערת אם אני נשמעת כמו אדם אנוכי, אבל אני מפחדת. אני לא יכולה להכיל את המחשבה שאני.. לעזאזל.''
הבכי מתגבר.
''מותק.''
הוא מחבק אותי, ידו הגדולה מלטפת את גבי בעדינות, בזמן שאני בוכה ומושכת באפי.
''אני יודע שאת מפחדת. ואני מבין אותך. זה קרה גם לאמא שלי. היא התחתנה בגיל צעיר בשידוך וכשהיא נכנסה להיריון איתי היא הייתה צעירה ממך. אבל זה לא מנע ממנה לאהוב אותי ואת אלכס. היינו האושר שלה בחיים. גם אם הם היו קצרים.''
הוא אומר וממשיך ללטף את גבי.
''אני מבטיח שאני אעשה הכל כדי לגרום לך אושר. תרצי ללכת ללמוד, אני אדאג לזה. ואם תרצי שנעבור לבית בפרברים, אני אדאג לזה. ואם תרצי שנאמץ שלושה חתולים, אני אשקול את זה.
אני מבטיח שאני אהייה שם בשבילך, תמיד.''
אני עדיין בוכה, למרות ההקלה שבחזי.
''אני אוהבת אותך. מאוד.''
אני לא יכולה לתאר במילים את אהבתי אליו, אבל כרגע אני לא מסוגלת להגיד דבר מלבד האמירה הזאת.
''גם אני אוהב אותך. איילה קטנה.'' הוא אומר ומעביר את האצבע שלו על השפה התחתונה שלי.
אני מחייכת, למרות שעיניי צורבות.
''מתי גילית?'' הוא שואל.
''לפניי יומיים.''
הוא מחייך ומשעין את מצחו על שלי, ידו על עורפי והשנייה על המותן.
''רגע. מה התאריך?'' אני שואלת.
''בעוד שבע דקות, הארבעה במרס.''
''יש לך יום הולדת.'' אני מחייכת.
''יש לי עוד שבע דקות שלמות להיות בן עשרים ושבע.''
''קניתי לך מתנה.''
''באמת? מה קנית?'' הוא מחייך חצי חיוך.
אני לוקחת את ידו ומובילה אותנו במסדרון אל חדר השינה.
אני ניגשת למגירת ההלבשה התחתונה ומחפשת את השקית.
''קנית הלבשה תחתונה חדשה? כי אני מעדיף אותך בלעדיה.''
''מצחיק.'' אני נוחרת בבוז כשהוא צוחק.
אני מוצאת את השקית השחורה הקטנה וניגשת אליו, מושיטה לו אותה.
הוא מביט בשקית ואז בי, ומוציא ממנה קופסה קטנה מקטיפה.
''תפתח.'' אני אומרת בציפייה.
הוא פותח את הקופסה, ומוציא ממנה את הטבעת השחורה והמוזהבת.
''חשבתי שהיא תתאים לך. אתה אוהב אותה?''
''אני אוהב אותך.''
אני מסמיקה.
''אבל הטבעת, אהבת?"
''מאוד. למה בחרת אותה?''
''אני לא יודעת. משהו בצבע הרגיש לי מיוחד.''
הוא מחייך.
אני מביטה בשעון, השעה דקה לחצות.
הוא עונד את הטבעת ומביט בי.
''אבל זאת לא המתנה היחידה שהבאת לי.''
הוא מרים אותי בתנועה קלה, ואני מהדקת את הקרסוליים שלי סביבו, ידיי עוטפות את פניו.
''הולך להיות לנו ילד. אני מקווה שהוא ייראה כמוך.''
''ואם זאת ילדה?'' אני שואלת.
''אז היא תראה כמו מלאך. את יודעת את זה.''
אני בולעת את רוקי.
''התכוונתי לזה. אם תרצי ללכת ללמוד, אני אתמוך בך.''
''אני יודעת.''
הוא מחייך אליי, החדר חשוך, ואור הירח נכנס דרך החלון ומאיר את החדר באור זוהר.
''מזל טוב. סבא.'' אני צוחקת בקול רם.
אני מנשקת אותו, והוא מחזיר לי באותו המטבע.
הוא מנשק אותי בתשוקה ואני מתחככת בבטנו.
הוא מתנתק משפתיי, ומנשק את צווארי, ואני נותנת לו גישה כשאני מקשיתה את צווארי אחורה.
''התחתונים המזוינים האלה.'' הוא אומר ונושך את צווארי בעדינות.
אני מתחככת בו שוב, וגונחת בלחישה.
''את צריכה ללכת לרופא. באיזה שבוע את?'' הוא אומר וממשיך להמטיר נשיקות על צווארי ועל הלסת.
''בערך בשבוע השמיני או העשירי.''
''ממ.'' הוא מהמהם.
אני מרגישה את איברו דרך המכנסיים.
''אני מדמיין אותך עם בטן עגולה וגדולה, שוכבת על הגב באמצע המיטה, נוגעת בעצמך, מולי.'' הוא לוחש באוזני.
''אתה סוטה.'' אני צוחקת.
''ואת אוהבת את זה. כי את נוטפת.'' הוא מחזיר.
והוא צודק.
אני לא יכולה שלא להגיב לגבר הזה.
הוא הכל.
''אתה מעדיף שיהיה לנו ילד או שהיא תהיה ילדה?"
אני שואלת בזמן שהוא צועד למיטה ומניח אותי עליה כשאני על גבי, והוא בין רגליי.
''שניהם. אני אעשה איתך גם חמישה ילדים אם זה מה שתרצי.'' הוא מרים את החולצה שלי באיטיות.
''אתה רוצה הרבה ילדים?'' אני שואלת ומרימה את ידיי מעל ראשי כדי לעזור לו להוריד את החולצה מעליי.
''אני רוצה את מה שאת רוצה. ילד אחד או עשרה ילדים. מה שרק תרצי. תמיד רציתי ילדים.'' הוא ממטיר נשיקות על החזה שלי.
''מממ.'' אני מתנשפת כשהוא מוצץ ונושך את הפטמה בעדינות.
ידיו על גופי, ממששות ואוחזות בכל פיסת עור, הכל איטי יותר, חושני יותר.
''את כל כך יפה.'' הוא אומר וממטיר נשיקות במורד בטני ואגני.
הוא מנשק את בטני עשרות פעמים עד שהוא ממשיך למטה מקלף מעליי את התחתונים.
''ורוד מתאים לך.'' הוא מנשק את איברי ואני מפשקת את רגליי בתגובה.
אני שוקעת אל המזרן כשהוא מנשק את פנים הירכיים שלי ולש את השדיים שלי בעדינות.
הוא מתרומם, וצועד אל מתג האור.
האור מסנוור אותי, רק לרגע, לפני שאני מתרגלת אליו.
''אני רוצה לראות כל פיסה ממך.''
הוא אומר וקולו צרוד.
הוא לבוש לגמרי, בחליפה, בזמן שהוא עומד מעליי כשאני עירומה לחלוטין.
הוא פותח את כפתורי החולצה שלו, לאט, כפתור אחרי כפתור.
''תיגעי בעצמך.''
הוא אומר ואני מרימה אליו את מבטי.
אני משחילה את ידי בין רגליי, מלטפת בעדינות את הדגדגן.
אני צופה בו כשהוא פושט את החולצה שלו וחושף את החזה המקועקע שלו.
הוא פותח את אבזם החגורה שלו ושומט אותה על הרצפה, ואחריה הוא פושט את מכנסיו.
איברו כבר עומד איתן כשהוא מקלף מעליו את הבוקסר השחור.
אני מלקקת את שפתיי כהוא אוחז באיברו ומלטף.
אני מניעה את האצבעות שלי מהר יותר, מרגישה את העוררות.
עיניו נוצצות והוא מסתכל על כל גופי כשהוא מלטף את עצמו מהר יותר וחזק יותר.
''פאק. את מהממת.'' הוא מתנשף.
''אני אוהבת את הקעקועים שלך.'' אני בולעת את רוקי ובוהה באיילה על החזה שלו.
אני מרגישה את האורגזמה בשיפוליי בטני, אני כמעט שם.
''תני לי לראות את האצבעות שלך בתוכך.''
אני מתנשפת וגונחת כשאני מכניסה לתוכי שתי אצבעות, פנימה, החוצה.
''את מדמיינת את הזין שלי? כשאת מכניסה את האצבעות שלך לתוך הכוס שלך?''
''כן!''
הדיבור המלוכלך שלו מביא אותי לקצה תוך שניות.
מי ידע שכשאת נדלקת משטויות את נהנת יותר.
אני משפשפת את הדגדגן מהר יותר עד שרגליי רועדות, ואני גונחת כשהאורגזמה מכה בי כמו ברק.
''אהה! כן!''
אני מטה את ראשי לאחור ועוצמת את עיניי כשאני רוכבת על גלי האורגזמה, עד שהם נעלמים ואני שבר כלי.
הוא גונח, ולמרות שאני רואה שהוא רוצה לגמור, הוא יורד על ברכיו, אוחז בירכיים שלי וטומן את ראשו בינהן.
הוא מנשק את איברי ומוצץ את הדגדגן הנפוח, בזמן שהוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות ואני מתכווצת סביבו.
''לנשים בהיריון מותר לגמור יותר מפעם אחת ברצף?'' הוא שואל בהתרסה.
''תיזהר.''
הוא מחייך, וממשיך ללקק אותי עד שאני מגיעה אל הקצה בפעם השנייה.
''יש לך טעם כל כך טוב, פאק.''
הוא מתמקם מעליי, אוחז באיברו מול הפתח שלי.
כשהוא חודר אליי שנינו גונחים, ואני שורטת את גבו.
''אני אוהבת כשאנחנו עושים אהבה.''
אני מצמידה את מצחי למצחו.
''ואני אוהב אותך.'' הוא מנשק את צווארי.
אני אוהבת כשהוא עושה את זה.
אני אוהבת אותו.
קשה להכיל את הרגשות שלך, עד שבשלב מסויים זה מתפרץ כמו הר געש.
במקרה שלי התאהבתי בסטוקר.
לפחות הוא לא רוצח סדרתי.
בערך.
הוא משנה את הזווית כשהוא ממשיך לחדור אליי ופוגע בנקודה הקסומה שבתוכי, ואני מקמרת את גבי כשעוברת בי צמרמורת.
''אה, פאק.'' אני גונחת.
''פאק מותק, את כל כך צרה.'' הוא גונח.
אני הופכת אותנו, עכשיו הוא שוכב על הגב בזמן שאני רוכבת עליו.
אני מזיזה את האגן, מקשיתה את הגב כדי להגביר את החיכוך.
אני מניחה את ידיי על החזה שלו והוא מחזיק את המותניים שלי, מוריד ומשפד אותי על איברו, בזמן שהשדיים שלי קופצים באותו קצב.
''כן מותק, בדיוק ככה, תזייני אותי.''
הדיבור המלוכלך הזה. לעזאזל.
אני גונחת בפראות ושנינו מתנשפים.
''אני ממש קרוב.'' הוא שומט את ראשו לאחור וממשיך להוריד אותי על איברו.
הוא מושיט את ידו אל נקודת המפגש בין הגופים שלנו, ומשפשף את הדגדגן שלי.
אני צועקת.
אני מרגישה אותו נדרך ואת הזין שלו שתופח בתוכי, ואז הוא צובט את הדגדגן שלי, חזק, ואני גומרת.
''פאק! כן!! כן!! אני גומרת!" ראשי עף לאחור כשאני מאבדת את כל החושים, הוא גונח ואני מרגישה את הזרע שלו בתוכי כשהוא גומר ברעד.
''פאק כן, את לוקחת כל טיפה.'' הוא אומר כשאני מתכווצת סביב איברו ורועדת.
אני נשענת על החזה שלו והוא מחבק אותי, כשהוא עדיין בתוכי.
שנינו מתנשפים ומיוזעים ואנחנו מסדירים את הנשימה במשך כמה דקות והוא מלטף את עמוד השדרה שלי.
אני מתרוממת ויורדת ממנו, הזרע שלו נוטף בין יריכיי והוא מושיט את האצבע שלו, אוסף עליה זרע ומקרב אותה לפי.
אני פותחת את פי ומוצצת את האצבע שלו בגבות מורמות.
הוא מוציא את האצבע מפי ומעביר אותה על סנטרי.
''אתה חתיכת ילד מלוכלך.'' אני צוחקת.
''ואת חובבת זרע.'' הוא צוחק.
''ואתה זקן. ניצחתי.'' אני צוחקת גם.
הוא מצמיד אותי אליו, הלחי שלי על החזה שלו, ואני שומעת את פעימות הלב שלו.
''אתה יודע, שמעתי שלפעמים פעימות הלב של שני אנשים יכולות להסתנכרן.'' אני אומרת.
''שלנו לא יכולות להסתנכרן.'' הוא אומר.
''למה לא?"
''כי הלב שלי שייך לך. כבר המון זמן.'' הוא אומר ומלטף את שיערי.
אני מחייכת.
ואז אני מאזינה לפעימות הלב שלנו.
עד שהן מסתנכרנות.

🖤