התמכרות

פרק 7 - מישה

מישה - יום למחרת:

תשע בערב.
אני עומד מול הבר 'לה ביין'.
אני לא באמת יודע למה אני כאן.
אבל אני צופה בה.
הבחורה ממעבר החצייה.
היא עדיין לא מודעת לעובדה שאני מסתכל עליה. אבל היא תדע כשאני אחליט שהיא צריכה לדעת. בינתיים אני רק מתבונן בה.
היא עוברת בין שולחנות, לוקחת הזמנות, מגישה בירות, מסרבת לגברים בנימוס.
אחד הגברים נועץ בה מבטי זימה ומפריח לה נשיקה.
אני מזכיר לעצמי לשבור לו את הלסת מאוחר יותר. אני מרגיש כמו זבל רכושני, כשאני מתעצבן על גברים אחרים שמתבוננים בה.
אבל לא אכפת לי.
אני מחכה ומתבונן חמש שעות עד שהיא יוצאת מהבר ומתחילה לצעוד.
אני אדם מלא סבלנות.
השעה שתיים לפנות בוקר ואני מקפיד להישאר בצללים, כי עכשיו אין את ההמון שיסתיר אותי.
אני עוקב אחריה עד לשכונה בברוקלין ומתבונן בה זזה לצלילי שיר שהיא מאזינה לו כשהיא מוציאה את המפתחות מהתיק שלה.
היא נכנסת לבית שלה ואני מבחין בחטף רק באדם שנראה בסביבות גיל הארבעים לחייו ומניח שזה אבא שלה.
היא נכנסת לביתה ואני חוזר הביתה.
גם ביום שלמחרת אני עומד ומתבונן בה מחוץ לבר.
ביום השביעי אני מחליט ללכת לביתה של הבחורה שאני עדיין לא יודע את שמה.
אני מחכה רק חצי שעה והיא יוצאת, בשעה שמונה וחצי בערב, והולכת לכיוון הבר.
הבחורה עובדת שישה ימים בשבוע.
גיליתי את זה כשעמדתי מחוץ לבר ביום ראשון, אבל היא לא הופיעה.
ביום שלמחרת אני משיג את השם שלה, ואת שמם של שאר העובדים והעובדות בבר.
אבל הם לא מעניניים אותי.
היא מעניינת אותי.
דון קנדי.
הבדיחה הראשונה שעולה למוחי היא 'מה הממתק האהוב עליה?'
ואני מחטיף לעצמי סטירה מטאפורית על זה.
ביום האחד עשר שאני צופה בה, אני כבר יודע את הכל המידע שאני צריך לדעת.
דון קנדי.
בת 19.
עובדת בבר.
לבחור הבלונדיני קוראים שון ולחברה הכי טובה שלה קוראים לוסי.
אמא שלה מתה כשהייתה בת 9.
הסיבה לא רשומה. אני לא מתעמק בזה.
לאבא שלה קוראים ג'ון והוא סוחר בסמים עבור בחור בשם יוג'ין - שגם בו צפיתי במשך כמה שעות - שנראה כמו פדופיל.
אני יודע את הכתובת שלה ואת שעות העבודה שלה.
אני לא סטוקר.
אני פשוט אוסף מידע.
אתם מוזמנים לדחוף את השיפוטיות שלכם לתחת.
אחרי שבועיים בהם אני מתבונן בשגרה של דון, מגיע יום חמישי והיא נפגשת עם לוסי.
הן אוכלות המבורגר ובמשך שעה וחצי מדברות.
על מה הן מדברות?
אני יושב על ספסל מחוץ למסעדה, למזלי הן יושבות בשולחן ליד החלון.
כבר ציינתי שאני אוהב זכוכית?
למרות שחם בחוץ ואני עם חליפת שלושה חלקים, כמו בכל יום, אני לא מוריד ממנה את המבט.
כשהן מבקשות חשבון אני קם וצועד לכיוון הבית שלי.
אני מתקשר לאלכס ומציע לו לבוא איתי לבר.
אני מתקלח ולובש חליפה שחורה שעולה כמו שכר דירה של אדם ממוצע.
היום היא הולכת לפגוש אותי.
כשאלכס מגיע אני לא משתף אותו שאני מכיר את דון, אבל היא לא מכירה אותי.
אני כבר אספר לו אחר כך.
אנחנו נוסעים לבר ואני מרגיש שהדופק שלי מהיר מבדרך כלל.
למה היא משפיעה עליי כל כך?
אני עדיין לא בטוח מה בה כל כך משך אותי, או למה נהייתי קצת אובססיבי אליה.
אנחנו נכנסים לבר ומקבלים מבטים מכמה אנשים. פחד.
אני אוהב את זה.
היא מסתכלת עליי.
אנחנו מתיישבים ואני מרים את המבט, מסתכל ישירות עליה.
למרות שחשבתי שהיא תסיט את המבט, היא בוהה בי, אבל אין על פניה הבעה של פחד, כמו שרוב האנשים חשים כשהם רואים אותי ואת אלכס. כשהיא ניגשת אלינו אני מרגיש כמו נמר בכלוב.

אהובות! פרגנו בכוכב או בתגובה 3>>>