התמכרות

פרק 29 - מישה

מישה:

אני מתפרץ בדלת הכניסה לביתה ורץ במדרגות.
אני רץ עד שאני מגיע לחדר שלה ונכנס לחדר האמבטיה.
היא חיה.
אני מרגיש אבן יורדת מהחזה.
''דון. מותק.''
בחדר שוררת דממת מוות.
בלי קשר לגופה שעל הרצפה.
היא לא עונה לי.
היא רק יושבת שם, בוהה בחלל.
היא חבולה בצורה מחרידה. מכוסה בדם.
המון ממנו.
אני רוכן על ברכיי מולה, מערסל את פנייה.
''דון, את בסדר? מה קרה?"
המבט שלה מזוגג והיא מכוסה בדם.
''הדם, הוא שלך? נפצעת?"
דממה.
אני מושיט יד למגבת קטנה וסופג אותה במים חמים.
אני מנקה את הדם מפניה בעדינות, כשרק קול הנשימות שלנו נשמע.
היא מתרוממת בקושי, כשאני מרים אותה מהרצפה.
היא זזה על טייס אוטומטי, אבל אני יודע, שהיא לא פה.
גם אני הרגשתי ככה אחרי שהרגתי את אבא.
אני מחזיק אותה ממש כמו כלה, עד לרכב, ונוסע הביתה.
אני אדאג לטפל בגופה של המניאק המזויין ההוא.
הייתי עושה הכל בשביל להרוג אותו בעצמי.
אבל זה לא חשוב עכשיו.
אנחנו מגיעים ואני שוב מערסל אותה לחזי, כשאנחנו במעלית.
אני נכנס הביתה ומייק מרים את ראשו ואוזניו מזדקפות.
הוא מדדה אלינו באיטיות כשהוא רואה את דון.
היא לא אומרת דבר, רק בוהה ומשרטטת צורות על החולצה שלי.
אני צועד לחדר האמבטיה.
אני מושיב אותה על האסלה, וממלא מים חמים באמבט.
אני כורע על ברכיי מולה, מחזיק בקצוות של חולצתה.
''אני יכול להוריד אותה מותק?" אני שואל.
היא מהנהנת.
אני פושט ממנה את הגופייה ואת המכנסיים, ומוריד ממנה בעדינות גם את התחתונים.
היא לא פוצה פה, רק מביטה על הרצפה.
אני פושט את חולצתי ואת המכנסיים, וגם את הבוקסר.
אני ניגש אליה ומרים אותה בעדינות, מושיב אותה בתוך האמבט החם, בין רגליי.
המים נצבעים באדום בהיר.
היא גוררת את הברכיים שלה לחזה וטומנת את סנטרה בינהן.
אני מוריד בעדינות את הניילון מהקעקוע החדש שלה ומעביר עליו את האגודל בעדינות.
''מותק, ספרי לי מה קרה.''
אני מבקש ממנה בזמן שאני מרטיב את שערה וחופף אותן בעדינות.
אחרי כמה דקות של שתיקה, היא אומרת לבסוף:
''כשהגעתי הביתה, חשבתי שהוא לא בבית. הוא תמיד חוזר מאוחר. כשנכנסתי לחדר הוא פשוט, ישב שם, בוהה בי.''
אני לוקח ספוג עם מעט סבון ומעביר אותו על זרועותיה ועל צווארה, מוריד את שאריות הדם ממנה.
''הוא רדף אחרי. משך לי בשיער וגרר אותי, למטבח.''
האגרוף שלי מתכווץ סביב הספוג אבל אני מעביר אותו בעדינות על הקעקוע שלה.
''ממ. תמשיכי, אני מקשיב.''
היא מושכת באפה.
''הוא העיף אותי על השולחן. זרקתי עליו עציץ מפלסטיק.''
''זאת הבחורה שלי.''
''רצתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת. ואז התקשרתי אליך. לא ידעתי מה עוד לעשות, או למי להתקשר. אבל אני מבטיחה לך שהפחד ששמעת בקול שלי - היה אמיתי.''
''כשהוא שבר את דלץ חדר האמבטיה, חשבתי שזה הסוף. הוא צעק עליי. דברים נוראיים. הוא ניסה לחנוק אותי-''
היא עוצרת ואני יודעת שקשה לה לדבר על זה.
שמעתי מה הוא אמר לה.
''זה בסדר מותק, אני אגן עלייך. תמיד.''
היא ממשיכה,
''הוא ניסה לחנוק אותי. הרגשתי שאני עומדת למות. הייתי בטוחה שהוא הולך להרוג אותי. דקרתי אותו והדבר הבא שאני זוכרת הוא שהטחתי את מכסה השירותים בפנים שלו ושהראש שלו נחבט בכיור. הצליל היה מזעזע. הוא נפל לרצפה. היה המון דם.''
עיסיתי את הכתפיים שלה בזמן שהתייפחה.
קולה נשבר וזעקות יצאו ממנה.
גופה היה מכוסה חבורות, הצוואר שלה היה במצב מזעזע. הפנים שלה היו נפוחות.
בן זונה.
ישבנו באמבט עד שהמים התקררו.
כשיצאנו ממנו, עטפתי אותה במגבת לבנה וגדולה.
הלבשתי אותה בחולצה לבנה שלי, ולבשתי בוקסר.
ישבנו על המיטה וסיקרתי את שערה.
ידעתי עם מה היא מתמודדת. ונתתי לה את הזמן שלה.
נשכבנו במיטה כשהלחי שלה מונחת על חזי.
היא יכולה לשמוע את הלב שלי דופק בשבילה?
רק בשבילה.
''כשהייתי ילדה, לא ידעתי מה אבא שלי באמת עושה. אתה יודע, חשבתי שהוא האבא הכי טוב בעולם. אבל אז אמא שלי מתה. רק אחרי כמה שנים הבנתי שהיא לקחה מנת יתר. בכוונה. היא ברחה ממנו והשאירה אותי לבד. אבל לא יכולתי להאשים אותה. ידעתי ממה היא בורחת. עם השנים למדתי להתחמק ממנו. אני מניחה שהפעם זה לא עבד.''
היא אומרת.
''זאת לא אשמתך שאבא שלך הוא זין מטורף.''
אני נאנח ומעביר את האצבעות שלנו על הצלקת שעל כתפי.
''זוכרת ששאלת אותי איך קיבלתי אותה? את הצלקת?''
''כן.''
אני מביט בתקרה.
''כשהייתי ילד, גדלתי ברוסיה. יחד עם אחי אלכס, וההורים שלנו. יום אחד חזרתי מאוחר, ראיתי את הגופה של אמא שלי על הרצפה. ידעתי שאבא שלי עשה את זה. הוא היה מכה אותה כל הזמן. הרגתי אותו וביימתי את המוות שלו. העוזר שלו שרצח אותו וירה לי בכתף הואשם במוות שלו. אחרי שנשארו רק אני ואלכס, עברנו לכאן.''
לא סיפרתי לה את כל האמת.
אני אספר לה. בשלב מסויים.
''אז אני מניחה שיש לנו גורם משותף. שנינו הרגנו את אבא שלנו.''
היא אומרת ומגחחת.
''ההבדל בינינו הוא שאת פעלת מהצורך לשרוד. אני פעלתי מתוך נקמה.''
''זה לא משנה. לחלאות כמו אבא שלי, וכנראה גם שלך, מגיע למות.''
אני מלטף את גבה עם אגודלי בזמן שאני מאזין לקול הנשימות שלה כשהיא נרדמת.
אני שולח הודעה לכמה מהעובדים כדי שייטפלו בגופה של ג'ון.
אני לא זוכר בדיוק מתי אני נרדם.
אבל כשאני קם, היא כבר לא לידי.