התמכרות

פרק 44 - דון

דון:

תוכן מיני🖤

אני מרוקנת מדמעות ועיניי אדומות וצורבות.
כמו שמחשב קורס, ככה גם אני קרסתי.
לא עשיתי דבר מלבד לתת לדמעות לזרום, ולהאזין לקול הנשימות שלי, ולדבריו.
לא יכולתי להתמודד עם כל המידע כרגע.
הגבר שאת אוהבת הוא מטורף, דון.
ניסו למכור אותך!
הוא מלטף את שיערי עד שאני דוממת ושקטה.
הוא נושא אותי אל הרכב ומתיישב לצידי במושב האחורי.
אחיו, שראיתי רק פעם אחת, נוהג.
אנחנו נוסעים והדרך נראת מוכרת.
כשאנחנו מגיעים אל הדירה שלי, אני לא מבינה.
''בואי, תחליפי בגדים ותאספי את החפצים שלך.''
הוא מוביל אותי את הדלת כשאחיו נוסע.
הוא מזיז את גמד הגינה ומוציא את המפתח הנוסף.
כשהוא פותח את הדלת, אני שואלת,
''כמה פעמים כבר היית כאן?''
''פעם או פעמיים.'' הוא מהמהם.
אנחנו נכנסים אל הדירה שלי.
לא הייתי בה רק כמה ימים, אבל תקופת הזמן הרגישה כמו כמה חודשים.
הכל נראה אותו דבר, כאילו כלום לא השתנה.
הוא מוביל אותי אל המרפסת וכשאני עומדת עם פניי אל הים, הוא נעמד מאחוריי ומחבק את מותניי.
ראשו נח בשקע צווארי, בחיבור שבין הכתף לצוואר.
''את רואה את הבית שממול?'' הוא אומר.
''הבית עם הגג הצהוב?'' אני מצביעה.
''כן.''
''מה איתו?''
''זה הבית שלי. אני גר שם כבר יותר מחודש.'' הוא אומר.
הוא המשיך לצפות בי?
''למה?'' אני אומרת.
''כי אני לא יכול לשחרר אותך, מותק. אני לא יכול לשחרר ממך.''
אני מסתובבת, כך שפניי פונות אליו, ואני עוטפת את פניו בשתי ידיי.
הוא ממשיך לאחוז את מותניי כשאני מקרבת את שפתיי אל שלו.
גשר אפי מתחכך בשלו.
''כמה זמן?'' אני שואלת.
הוא מבין למה אני מתכוונת.
כמה זמן אתה עוקב אחריי?
''שמונה חודשים.'' הוא אומר.
''מתי הייתה הפעם הראשונה?''
''יצאתי מהמשרד, וראיתי אותך ברחוב, חוצה במעבר חצייה. אני לא יודע למה המשכתי להסתכל עלייך. הלכתי אחרייך לבר שעבדת בו.''
אני לא יודעת איך להגיב, או מה לומר, אז אני מנשקת אותו.
נשיקה כנה ונזקקת.
הוא בוהה בעיניי ואני בוהה בשלו, עד שהוא מזדקף ואוחז בידי.
הוא מוביל אותנו אל המקלחת וכשאני עומדת מול המראה הוא עומד מאחוריי.
החזה החסון שלו משמש לי מעין מגן.
הוא מעביר את ידו על הזרוע שלי בזמן שאני בוחנת את עצמי במראה.
פציעות שטחיות אבל אין נזק חריף.
הוא מוריד את השמלה מכתפיי באיטיות מייסרת.
אני לא לובשת חזייה, וכשכתפיות מחליקות מכתפיי והשמלה נופלת אל הרצפה, סביב רגליי, שדיי נחשפים.
אנחנו בוהים זה בזה דרך המראה, כשהוא מעביר את האצבע המורה שלו על הפטמה שלי שמזדקרת.
אצבעו משוטטת בעדינות על החזה שלי, ויורדת אל תחתוניי התחרה שאני לובשת.
הוא ממטיר נשיקות על צווארי ועל גבי העליון ומוריד ממני בעדינות את התחתונים.
אני מסתובבת אליו וממששת את החזה שלו.
אני מתחילה לפרום את הכפתורים שבחולצתו המכופתרת.
''תספר לי על עצמך.'' אני אומרת.
אני לא יודעת עליו הרבה, אבל בכל זאת, הוא האדם שאני הכי זקוקה לו.
כמו אוויר לנשימה.
הוא מחייך קלות בזמן שאני פורמת את הכפתורים ובוהה בחזה המקועקע שלו, מעבירה את האצבע שלי על שרטוטים וצלקות.
סערה מתחוללת בעיניו כשהוא שותק.
''כשהייתי ילד, גדלתי ברוסיה. אלכס, אחי הקטן, ואני, גדלנו עם אמא שלנו ועם אבא.
אני יודע שראית את המכתבים ואת התמונות ואת המייל של אלכס.
אבא שלנו היה המנהיג של הבראטווה, של המאפייה הרוסית. אני הייתי אמור לרשת אותה.''
''אבל ירשת אותה, לא?" אני אומרת ומשחילה את האצבעות שלי אל חגורת המכנסיים שלו.
''ירשתי, אבל לא כמו שהייתי אמור לרשת אותה.
כשהייתי בן שבע עשרה חזרתי באחד הלילות וראיתי את אמא שלי, כשהיא כבר לא בחיים. אבא שלי רצח אותה. הוא תמיד היה סדיסט. הוא התעלל בה בכל יום מאז שאני זוכר את עצמי. הוא היה מכה אותה ואונס אותה, והיה הולך לעשות את זה גם לנשים אחרות. אמא שלי גידלה אותי ואת אלכס. כשהוא רצח אותה, הרגשתי שאני מאבד פיסה מעצמי. הכתי אותו, עד שלא יכלו לזהות אותו, דון. כשאמרתי לך שאנחנו שונים, התכוונתי לזה.
את הגנת על עצמך, לא הייתה לך ברירה. אני לעומך, רצחתי את אבא שלי. ואני לא מתחרט על זה.
אחרי שנשארתי יתום בגיל שבע עשרה עם אח קטן שתפקידי לדאוג לו, ירשתי אימפרייה.
אחרי שנה עברתי לניו יורק.
ופגשתי אותך אחרי תשע שנים מייסרות.''
הוא חופן את הלחי שלי כשידיי נחות על החזה שלו.
''מישה, אני,''
אני לא יודעת מה לומר. אין מילים בפי.
''אני מצטערת.''
''את לא צריכה להצטער. רק אל תחשבי שאני לא אמצא אותך אם תעזבי שוב.''
הוא מלטף את שיערי בידיו השמאלית ובידו הימנית, הוא מכוון את אגודלו אל השפה שלי.
אני מתכווצת קלות כשהוא נוגע בחתך הקל שבשפתי.
''הוא נגע בך? אני צריך שתגידי לי, מותק.''
אני מנענעת את ראשי לשלילה.
''אף אחד לא נגע בי, לא במובן הזה. רק אתה.''
הוא מחייך ועינייו בוערות.
הוא מסתער על שפתיי ומנשק אותי עד ששנינו חסרי אוויר.
ידיי נשלחות אל החגורה שלו, שפתוחה חלקית, ומורידות ממנו את המכנסיים ואת הבוקסר השחור.
שנינו עומדים בעירום, חסרי נשימה, כשהיריכיים שלי צמודות את הכיור.
הוא נכנס אל המקלחת ופותח את ברז המים.
שיערו הקצוץ נרטב וטיפות רבות של מים זולגות במורד גופו.
אני נכנסת אל המקלחת וסוגרת את דלת הזכוכית.
אנחנו עומדים מתחת לזרם המים החמים והזכוכית הופכת לאטומה מאדיי החום.
הוא חופף את שיערי ואת שערו, ומעסה את שיערי ואת ראשי.
הוא מסבן אותי ומעביר את ידו בעדינות על מקומות חבולים ורגישים.
הוא מעסה את כתפיי ואת צווארי.
אני מעבירה את ידיי על החזה שלו, מתפעלת מהקעקועים שמכסים כל חלק בחזה.
ידיי מחליקות על כתפיו ועל הבטן.
קו שיער שחור וקטן, יורד מבטנו התחתונה אל אגן המותניים.
אני מרימה אליו את מבטי והוא מסתכל אל עיניי.
אני מעבירה את ידי על איברו הזקור באיטיות.
שנינו מתנשמים.
''אני לא..'' אני מסמיקה עוד יותר ומחייכת קלות.
''תזיזי את היד למעלה ולמטה, ותלחצי.'' הוא מסביר.
אני מזיזה את ידי באיטיות, והמים שוטפים את הסבון מגופינו הצמודים.
אני לוחצת מעט חזק יותר על איברו ושריר נקפץ בלסתו.
''פאק, דון.''
''זה בסדר? אתה אוהב את זה?" אני שואלת בבלבול.
הוא מנשק אותי בפראות ומרים אותי, כך שאני יושבת על בטנו וידיו תומכות מלמטה.
''מת על זה.''
איברו נח בסמוך אל הפתח שלי.
אני מנמיכה את עצמי מעט, מחככת את הדגדגן בבטנו.
הוא מצמיד את גבי אל הקיר וראשו בשקע הכתף שלי.
''אני רוצה אותך בתוכי, מישה, בבקשה.''
אני אומרת וקולי נזקק.
אני כבר נוטפת מעוררות כשהוא מכוון את איברו אל הפתח שלי.
הוא חודר לתוכי באיטיות מייסרת ואני מרגישה כל סנטימטר ממנו.
''פאק.'' אני לוחשת.
''את רוצה שאפסיק?'' הוא שואל.
''לא, לא. אל תפסיק, אני פשוט, צריכה להתרגל מחדש.''
עברו כמה חודשים מאז ששכבנו, ומאז לא ביצעתי שום אקט מיני.
איברו מותח אותי עד כאב, עד שכולו בתוכי.
''כן מותק. פאק.'' הוא מביט בי.
אני מייבבת כשהוא יוצא עד הסוף, וחודר אליי שוב, הפעם במהירות.
ראשי עף לאחור, אל אריחי הקיר, והוא מנשק את צווארי.
הוא ממשיך לחדור אליי, ואני שורטת את גבו.
הוא נושך ומלקק את הפטמה שלי, וכשהוא מעביר את לשונו על העגיל, עיניי מתגלגלות לאחור.
''כן! כן!'' אני צועקת.
אני מתנשפת בפראות, בדומה אליו.
הוא חודר אליי מהר יותר, וכשאיברו נוגע בנקודה המסויימת בתוכי, אני זועקת.
הוא מעסה את הדגדגן שלי במהירות ומסתכל עליי.
קולות יוצאים ממני, וציפורניי שורטות.
''פאק מותק, תגמרי לי על הזין. כן.'' הוא מתנשף.
אני מתכווצת סביבו, וזועקת את פורקני. הראייה שלי מטושטשת למספר שניות.
איברו תופח בתוכי, כשהוא מרוקן את פורקנו בתוכי.
כשהוא עדיין בתוכי, הוא מציד את מצחו לשלי.
שנינו מחפשים אוויר שיימלא את ריאותינו.
הוא מרים אותי ולאחר מכן מוריד אותי על הרצפה.
רגליי רועדות וקשה לי לעמוד בצורה יציבה.
הוא אוחז במותניים שלי וסוגר את זרם המים.
הוא פותח את דלת המקלחת וגורר אותי אחריו.
הוא מעביר את ידיו על המראה, ומנגב את האדים עד שההשתקפות שלנו מופיעה.
הוא מעמיד אותי מול המראה ומכופף אותי מעט כלפי מטה, אל הכיור.
''מה אתה עושה?'' אני שואלת ומתנשפת.
''אוכל לך את הכוס.'' הוא קורץ.
הוא יורד על ברכיו מאחוריי, אוחז בירכיים שלי, ומושך אליו.
הוא מעביר את האצבע שלו על הפתח שלי.
''הזרע שלי נוטף ממך. שובבה.''
הוא אומר ומכניס את האצבע לתוכי באיטיות.
הוא מוסיף אצבע נוספת ומזיז אותן בתוכי.
הוא מפמפם את האצבעות שלו, נכנסות ויוצאות.
ולשונו החמה מעבירה בי זרמים כשהיא על הדגדגן שלי.
הוא מלקק אותי ומזיין אותי עם האצבעות שלו ואני גונחת בקול.
''תסתכלי על עצמך במראה, מותק. אני רוצה שתראי כמה את יפה כשאת גומרת.''
הוא אומר ורגליי רועדות.
אני בוהה במראה, שיערי רטוב, ואדים מופיעים על המראה מחום פי.
''מישה. אני קרובה. כן!'' אני אומרת ומתנשפת.
אני לא חושבת בהיגיון כשהוא נושך את הדגדגן שלי ומוצץ אותו.
הוא מכופף את האצבעות שלו כשהן בתוכי.
ואני מתפוצצת.
אני זועקת את שמו, רגליי רועדות, ואני מתנשפת בפראות.
הוא נעמד מאחוריי בזמן שאני פרוסה על הכיור, מותשת.
הוא מכוון את איברו אל פתחי.
אני מביטה בו דרך המראה.
''אתה לא מתעייף?'' אני מתריסה.
''אני אזיין אותך עד שהקול שלך יהיה צרוד.''
הוא אומר כשהוא חודר אליי.
אני רטובה והחיכוך פשוט.
הוא אוחז במותניים שלי ומזיין אותי. חזק.
ידיי אוחזות בקצה הכיור וכמעט מלבינות מהחוזקה.
''פאק! פאק! כן!'' אני צועקת כשהוא מגביר מהירות.
הוא לוקח את ידו הימנית ואוחז בצווארי, בעדינות.
הוא מושך אותי לאחור, גבי מוקשת, ונשען על חזו.
ידו כרוכה סביב צווארי, לא לוחצת, רק מאלצת אותי להסתכל על ההשתקפות שלנו במראה.
ידיו השנייה צובטת את הפטמה שלי, ויורדת אל הדגדגן הנפוח שלי.
הוא מעסה אותי במהירות וממשיך לחדור אליי.
''תסתכלי.'' הוא אומר.
הוא מביט בעיניי דרך המראה.
''אני לעולם לא אשחרר אותך מרצוני. אם תרצי ללכת, אני אתן לך, אבל אם זה תלוי בי, אני מוכן להישאר איתך עד שהלב שלי ייפסיק לפעום, דון.''
אני מייבבת כמו חתולה מיוחמת כשהוא צובט את הדגדגן שלי, ואני קרובה.
''אני אוהב אותך, דון. את האיילה שלי. ואני תמיד אצוד אותך, מותק.'' הוא אומר.
''גם אני אוהבת אותך! אה! כן! כן!''
אני צועקת, אני צווחת אליו, כשאני מתפרקת לגורמים בפעם השלישית ברצף.
הוא גומר שוב, הוא נוהם כשמפשעתו מוטח בישבן שלי ויוצר צלילים מטונפים וחושניים ביותר.
אחרי כמה דקות שבהן אנחנו מתנשפים, הוא יוצא ממני, ועוטף אותי במגבת.
הוא מסרק את שיערי בזמן שאני יושבת על המיטה.
כי רגליי כבר לא מתפקדות.
הוא מנשק אותי בעדינות כשאנחנו שוכבים במיטה, ואני נשענת על החזה שלו.
איברו הזקור מתחכך בבטני.
''מה לעזאזל? שוב??" אני לא מבינה כמה כוח יש לו.
הוא צוחק.
''תמיד כשאני איתך. אבל אני לא מתכוון לזיין אותך עכשיו. לכי לישון, מותק.''
אני עוצמת את עיניי, ומחליטה לפתור את המשברים הקיומיים שלי בבוקר.
ואני נרדמת.

חם לי, גם לכן?