התמכרות

פרק 17 - דון

דון:
קמתי ברביעי והשעה הייתה אחת בצהריים.
רק עוד שבע שעות.
אני יכולה לחכות שבע שעות, נכון?
אכלתי ארוחת בוקר למרות שצהריים, צפיתי בטלוויזיה, קראתי ואפילו יצאתי לריצה בשעה חמש.
כשחזרתי השעה הייתה שש.
התקלחתי ומרחתי על גופי קרם גוף בריח קוקוס כשסיימתי ועטפתי את גופי במגבת.
ייבשתי את שיערי וגללתי במחשב הנייד שלי.
כשנכנסתי לאינסטגרם חשבתי לחפש את מישה אבל לא ידעתי מה שם המשפחה שלו.
ויתרתי על הרעיון ובשעה שבע זינקתי מהמיטה לחדר האמבטיה.
השיער שלי היה מתולתל אבל היום בחרתי לעשות בייביליס כדי לעצב אותו וכדי לתת לו צורה קבועה ונפח.
כשהתאפרתי ניסיתי לעשות איפור עדין, אבל בסוף עשיתי איפור מעושן באזור העיניים.
לא מרחתי אודם.
לבשתי את השמלה האדומה שקניתי עם לוסי.
היא ישבה עלי כמו כפפה ליד.
היא הייתה קצרה ובעלת צווארון גולף והשרוולים שלה היו ארוכים.
למרות השרוולים הארוכים והמחסור במחשוף באזור החזה, היא הייתה סקסית.
הצבע שלה היה אדום כדם והיא הדגישה את גזרת שעון החול שלי, ומחצית מהגב שלי היה חשוף.
החבורות היו נמוכות יותר ולכן לא היו חשופות לעין.
אחרי שהגעתי הביתה ביום שני, התקשרתי ללוסי בהיסטריה, כי נזכרתי שלא אוכל ללבוש את החזייה האדומה עם השמלה, כי הגב שלה פתוח.
לוסי הרגיעה אותי ואמרה לי ללכת בלי החזייה ואמרה שלא יראו שום דבר דרך הצבע של השמלה.
סמכתי עליה בנושא.
לבשתי את תחתוני התחרה האדומים שהיו קטנים במיוחד.
ניגשתי לארון ונעלתי נעליים שהיו לי בארון וידעתי מראש שאנעל.
נעלי עקב אדומות שנקשרות בשרוך עד למתחת לברך.
הן העניקו לרגליים שלי מראה אלגנטי וארוך כמו דוגמנית בשילוב עם השמלה הקצרה, שהייתה צנועה אך סקסית באותו הזמן.
עמדתי מול המראה והסתכלתי.
נראתי מדהים.
הצבע האדום השתלב עם שיערי המתולתל ועם האיפור המעושן שנתן לעיניי מראה חתולי אך לא מוגזם.
התיק הקטן שאחזתי היה בצבע לבן כי לא רציתי תיק אדום.
השעה שבע וחמישים ושבע דקות.
הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות וכפות ידיי הזיעו מעט.
פאק, דון. תירגעי.
לקחתי את הטלפון שלי ואת כרטיס האשראי שלי ואת המפתח לבית ודחפתי אותם לתיק.
ירדתי במדרגות הבית, שהיה שקט.
לרגע תהיתי איפה אבא. כנראה עם יוג'ין.
רגשתי הקלה שהוא לא בבית ושאני לא צריכה לראות אותו.
בשעה שמונה בדיוק מכונית שחור עצרה בשביל הגישה לביתי.
צעדתי אליה וחשבתי שהלב שלי הולך לקפוץ לי מהחזה בכל רגע מעכשיו.
כשנכנסתי למכונית הסתכלתי עליו.
הוא בהה בי והמבט בעיניו לא היה מובן.
''פאק, דון. את מדהימה.'' הוא אמר לי.
''תודה.'' חייכתי חיוך מבויש והסטתי את מבטי מעיניו החודרות.
בחנתי אותו.
גופו היה עטוף בחליפה שחורה שהייתה ללא ספק, תפורה למידותיו.
על מפרק כף ידיו היה שעון רולקס כסוף, והעניבה שלו הייתה אדומה.
לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו: ''אני מצטערת, אבל תצטרך להיפטר מהעניבה שלך, היא בצבע שלי.''
שתינו צחקנו והוא אמר: ''בהחלט צירוף מקרים מעניין. שיערתי לעצמי שתלבשי אדום.''
''למה?'' שאלתי אותו.
''כי אדום זה צבע הדם. צבע נועז וסקסי. צבע שמשדר עוצמה ונשיות. צבע השליטה.''
לא עניתי לו כי לא ידעתי מה להגיב, אז בחרתי לשאולה במקום ''לאן אנחנו הולכים?''
הוא חייך ויצא משביל הגישה.
הסקרנות שלי היתה בשמיים אבל בחרתי לשחק את המשחק ולא לשאול שוב.
הנסיעה הייתה נעימה ואחרי עשרים דקות הגענו למסעדה שלא הייתה בה אף פעם.
ניו יורק היא עיר גדולה והייתי בטוחה שיש עוד עשרות מקומות שכף רגלי עדיין לא דרכה בהם.
מישה פתח לי את הדלת והושיט לי את ידו.
אחזתי בה ויצאתי מהרכב. כשהוא הוביל אותי לכניסת המסעדה הוא לא נגע בי מפורשות.
היד שלו עברה ברפרוף על גבי אך לא נגעה.
הוא שמר על מרחק קטן מגבי וצמרמורת קלה חלפה בי.
המסעדה הייתה נראת יקרה ונוטפת מכסף.
המארחת הנהנה לכיווננו והיבילה אותנו לשולחן שהיה ממוקם באמצע המסעדה.
אנשים הביטו בנו, בעיקר במישה.
חלקם התלחששו וחלקם הסיטו את מבטם.
לא ידעתי למה, אבל שיערתי שהסיבה לכך היא העוצמה שמישה משדר כשהוא נכנס לחלל עם אנשים.
מישה היה גבוה מאוד והשרירים שלו העניקו לו מראה גדול ומכובד.
על רצפת המסעדה היו מרצפות שחורות מבריקות והיא הוארה בתאורה עדינה והמקום היה מעט מוחשך ונתן אווירה סקסית.
מישה אחז בגב הכסא ומשך לאחור כדי שאתיישב. הודתי לו והוא התיישב מולי כשמלצר הניח על שולחננו תפריטים.
כשהושטתי יד לתפריט ראיתי שהוא באנגלית ובנוסף לכך גם סינית.
''אנחנו במסעדה סינית?'' שאלתי אותו.
''כן. אני חבר של הבעלים ויש כאן אוכל מצויין. את לא אוהבת אוכל סיני?'' הוא שאל ונראה מסוקרן.
הוא לא היה נראה נבוך מהמבוכה שלי.
''לא, אני אוהבת. אבל אף פעם לא הייתי במסעדה סינית. למען האמת המקום לא נראה כמו איך שדמיינתי מסעדה סינית.''
''כן, הבעלים לא רצה להיות עוד מסעדה סינית סטריאוטיפית, אז הוא בחר בעיצוב שונה.''
מישה אמר לי וחייך.
לעזאזל עם החיוך הזה.
בחנתי את התפריט אבל לא הבנתי שום דבר כי למנות היו שמות שלא ידעתי לבטא.
כשהמלצר הגיע לקחת הזמנה, מישה הזמין וכשהמלצר פנה אליי כל מה שיצא מפי היה ''אמממ, אני, אהה..'' הסתכלתי בחוסר אונים על מישה והרגשתי את הסומק מטפס במעלה צווארי.
מישה פנה למלצר והזמין כמה מנות ובקבוק יין. כשהמלצר הלך הרגשתי מעט נמוכה ופניתי אליו כשאמרתי: ''אני מצטערת, לא הכרתי את המנות בתפריט.''
מישה הסתכל עליי ואמר ''הכל בסדר. הזמנתי כמה מנות שאני חושב שתאהבי. את אלרגית למשהו?'' הנדתי בראשי לשלילה.
כשלא אמרתי דבר, מישה אמר:
''דון, את האישה הכי יפה שפגשתי, את נראת מדהים בשמלה הזאת. את האישה הכי יפה במסעדה הערב.''
חייכיתי אליו.
המחמאות שלו אליי היו שונות ממחמאות שקיבלתי מגברים אחרים.
מישה הסתכל עליי כאילו הייתי כל עולמו. המשכנו לדבר על השבוע שהיה וסיפרתי לו על הבחור מהעבודה.
''הוא נגע בך?''
המבט בעיניו היה אפל ומשהו נוסף היה שם.
''כן. אבל סטרתי לו חזק, ברמה שכאבה לי היד.''
הוא חייך.
דיברנו על הילדות שלי בטמפה ועל התחביבים שלנו. סיפרתי לו שאמא מתה לפני עשור.
לא העמקתי בנושא והוא לא לחץ עליי לספר מעבר. נהנתי לדבר איתו.
כשהמלצר הגיע לשולחן שלנו הוא הניח בקבוק יין, אדום, ושתי כוסות זכוכית. מישה מזג לשתינו.
''אתה לא מעדיף ויסקי?''
הוא הביט בי וחייך.
''מרשים שאת זוכרת. וכן. אני מעדיף שתייה חריפה יותר מיין, אבל אני נוהג ולא אקח את הסיכון כשאת איתי.'' הרגשתי חשובה איתו.
אף פעם לאבא לא היה אכפת ממני.
בעיניו אני סחורה פגומה.
גרסה לא מוצלחת של אמא.
מישה גרם לי להרגיש מיוחדת.
מישה גרם לי להרגיש נאהבת.
כשהאוכל הגיע היו על השולחן מספר מנות שלא טעמתי קודם לכן, אבל ראיתי אותן בסרטים ובסדרות. על השולחן היו אגרולים ודאמפלינגס, וכמה סוגים של מוקפץ.
''הזמנתי דברים בסיסיים שחשבתי שתאכלי. את רוצה להזמין משהו אחר?''
''לא, זה מעולה, הכל נראה נפלא.''
אכלנו והשיח היה שקט וכשטעמתי את הכיסונים הממולאים, גנחתי בקול.
''ממ, וואו, זה מעולה.''
מישה הסתכל עליי וחייך ''אף פעם לא טעמת כיסונים?'' הוא שאל ונראה משועשע ומסוקרן, הוא לא שפט אותי צחק עליי והערכתי את זה.
הנדתי בראשי לשלילה.
המשכנו לאכול ולדבר וטעמתי מהכל.
האוכל היה טעים.
כשסיימנו לאכול והמשכנו לדבר, איש מבוגר עם מקל הליכה ניגש אלינו ובידו צלחת עם שתי עוגיות מזל. האיש חייך אלינו ולחץ את ידו של מישה והניח את עוגיות המזל על השולחן.
הם החליפו כמה משפטים בסינית והופתעתי שמישה יודע סינית.
האיש הסתכל עליי ואמר משהו למישה.
הוא חייך אליי חיוך נעים והלך.
''אתה יודע סינית?''
''מנדרינית, וכן.''
''וואו, כמה שפות אתה דובר?''
''חמש. אנגלית, רוסית, מנדרינית, איטלקית וצרפתית. אבא שלי התעקש שאני ואחי נלמד כמה שפות. העסקיים המשפחתיים שלנו עוסקים בנדלן בכמה מקומות בעולם. הוא טען שחשוב שנדע איך לתקשר עם לקוחות פוטנציאלים.''
הוא אמר והתרשמתי מאוד, אבל לא פספסתי את המבט הרדוף בעיניו כשדיבר על אבא שלו.
''מה הוא אמר? האיש שדיבר איתך, אני מתכוונת.'' שאלתי אותו.
''הוא אמר לי פתגם סיני ישן. אני אספר לך בהזדמנות.''
הבטתי על הצלחת ואמרתי ''שנפתח את העוגיות?"
''את מאמינה בדברים האלה?"
''מה? בגורל וכאלה? כן. אני חושבת שהחיים הם בשליטתנו עד גבול מסויים, כל השאר כבר לא בידיים שלנו.'' עניתי
הוא לא הגיב ושתינו פתחנו את העוגיות שלנו.
''מה רשום בפתק שלך?" שאלתי אותו בזמן שלעסתי את העוגיה המתוקה.
''הברמן מחביא אלכוהול איכותי במדף מתחת לבר.'' הוא הקריא ושתינו צחקנו בקול רם.
''ושלך?"
פתחתי את הפתק המקופל וקראתי אותו בקול רם:
''Happily ever after starts here''
בהינו זה בזה וחייכתי אליו.
הוא חייך אליי בחזרה ונראה כאילו רצה להגיד משהו, אבל בסוף לא אמר כלום.

אהובות! פרגנו בכוכב או בתגובה 3>>>