התמכרות

פרק 41 - מישה

מישה:

''מה לעזאזל?''
אלכס אומר כשהוא יושב על הספה שבדירה הזמנית שלי.
אני יושב על הכסא ליד שולחן עגול ומחכה למייל.
האצבע שלי מרפרפת על המקלדת והדחף להשתולל הולך וגובר.
''אז אתה אומר לי שהיא ברחה ממך, המשכת לעקוב אחריה, שכרת את הדירה שמול הדירה שלה, ושחטפו אותה?"
הוא אומר ונשמע מבולבל.
''כן, אלכס. ועכשיו אני צריך שתעזור לי להחזיר אותה.''
''אתה אוהב אותה?" הוא שואל.
''כן.''
אני אומר בלי להסס בזמן שהוא בוהה בי.
''אוקיי.''
הוא מתנשף וקם מהספה הלבנה שעליה יישב.
הוא מתהלך הלוך וחזור בחדר ומצמיד את כפות ידיו אל לסתו.
''יש לנו מידע על האיש? על מספר הרכב?''
''אני מחכה למייל ממיכאל. שלחתי לו גם תמונה שלו.''
בזמן שאנחנו מחכים לתשובתו של מיכאל, אחד מההאקרים שנמצאים ברשותנו, אלכס מתיישב על הכסא שלצידי.
''זאת הבחורה מהבר נכון? אמנם הייתי שיכור גם ביום שלמחרת-''
''וביום שאחרי גם.'' אני מוסיף.
''כן. תשתוק. אמנם הייתי שיכור אבל ראיתי איך אתה מסתכל עליה, מישה.''
אני מחייך.
אני סומך על אלכס. הוא האדם שהכי חשוב לי.
אני אמות למענו והוא למעני.
מאז שהיינו ילדים תמיד הייתי שם בשבילו, וכשהתבגרנו הוא גם היה שם בשבילי. תמיד דיברנו על הכל ולמרות שהוא כבר גבר, הוא תמיד יהיה אחי הקטן.
''אבל הכרת אותה גם קודם. נכון?'' הוא אומר.
''תמיד היית חכם.'' אני אומר לו.
''איפה פגשת אותה?''
אני מביט בו והשקט אופף אותנו.
הוא נשען לאחור בכסאו ומשלב את ידיו על החזה.
''מישה.''
אני מגחך. ''זה באמת משנה?"
הוא מביט בי, מחכה לתשובה.
''זוכר את היום שהשתעשתנו עם ג'ייס?"
''הבוגד?''
''כן.''
''נו.''
''אז כשיצאתי מהמרתף לרחוב ראיתי אותה חולפת על פניי במעבר החצייה.'' אני מודה.
''אתה חתיכת חולה נפש. ואני אומר את זה בתור אחיך. מה דפוק אצלך לעזאזל.''
הרבה דברים דפוקים אצלי.
והוא יודע את זה כי הוא דפוק, כמעט כמוני.
הוא משתתק כי אני יודע שהוא לא התכוון להגיד את זה.
החדר שקט והאווירה כבדה, כשנשמעת התראה.
אני מביט במסך ורואה שהתקבל מייל חדש.
אלכס מביט במחשב גם כן.
אני נכנס אל המייל וקורא אותו.
הוא מכיל כמה קישורים.
בקישור הראשון הסרטון מצלמת האבטחה, בקישור השני מידע על סוג הרכב, בקישור השלישי יש פרטים על האיש.
אני לוחץ על הקישור השלישי בחוסר סבלנות ומחכה שהקובץ ייטען.
יוג'ין פארקר, בן ארבעים ושלוש, סוחר ב-
מה לעזאזל?
אני מכיר את הבחור הזה.
''פאק!'' אני צועק ומטיח את אגרופי על השולחן.
''מה יש?" אלכס שואל.
''אני מכיר אותו. אבא שלה דון עבד בשבילה עד לפני חצי שנה.''
''ומה השתנה?" הוא מהסס.
''הוא מת.'' אני מתיז.
''אז למה הוא חזר?''
''אני לא יודע, אלכס.''
אני נאנח בקול ומקליק על הקישור הרביעי והאחרון.
האתר נטען, הוא חלק מהרשת האפלה, וכשהתמונה עולה במלואה על המסך, אני רועד מזעם.
אני קם במהירות שגורמת לכסא לעוף לאחור.
אלכס מושיט את ידו אל מסך המחשב ומקריא את התוכן.
''דון קנדי, בת תשעה עשרה, מטר שישים ותשעה סנטימטרים, מידת חזייה, B?''
הוא מבולבל ולא מבין מה הוא קורא, כשאני אומר לו בזעם,
''תקרא את שם האתר, אלכס.''
''נשים ל-'' הוא קוטע את דבריו ומסתכל עליי.
''תמשיך.'' אני מפציר.
''למכירה. נשים למכירה.'' הוא אומר בזעזוע.
אלכס ואני עשינו דברים נוראיים, קנינו את כרטיס הכניסה שלנו לגיהינום, אבל סחר בנשים?
מדובר בגבול האדום שלנו.
אנחנו לא הוא.
''הבן זונה מוכר אותה. אני אתלוש לו את העור מהעצמות. פאק!'' אני זועם.
אני משליך חפצים על הקיר בעיוורון.
אלכס עומד ומביט בי, נותן לי לפרוק את הזעם האגור.
''תשלח בקשה.''
''לעשות מה?'' הוא אומר.
''תשלח בקשה לקנייה. אני הולך לקנות אותה ממנו ולהחזיר אותה הביתה.''

פורים שמח 💙