התמכרות

פרק 14 - מישה

מישה:
היא הפתיעה אותי כשביקשה להצטרף אליי למשחק ביליארד.
אבל מי אני שאסרב? סך הכל אדם תמים.
חיכיתי ליד שולחן הביליאד כשדון נכנסה למתחם הביליאד.
פאק, היא מרהיבה.
השיער הכתום - נוטה יותר לאדום - שלה היה מפוזר סביב פניה בתלתלים פרועים, והגופייה שלבשה חבקה את השדיים שלה בצורה פנטסטית.
והעגיל ההוא? פאק. היא הרגה אותי.
כשהיא התקרבה בהיתי בשולחן כי לא רציתי שתדע שבהיתי בציצים הנהדרים שלה.
היא הושיטה יד למקל הביליארד אשר היה מונח על השולחן ואחזה בו, ובאותו רגע נפלה על הרצפה כוס זכוכית והמקל נשמט מידייה לרצפה.
היא קפאה ונראתה כאילו היא מזועזעת.
לא הבנתי מה גרם לה לכך.
המבט המיוסר שהיה על פניה, ולו לשבריר שנייה, עורר את חשדי.
היא מצמצה ואמרה שהיא נבלה מקול הזכוכית.
ידעתי שיש משהו נוסף מאחורי הרגע הזה, אבל הדחקתי את הדחף לשאול שאלות חודרניות.
היא כיוונה את המקל בזווית מחרידה, אז ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי:
''צריכה עזרה?"
כשהיא הנהנה לאישור נעמדתי מאחוריה ורכנתי.
שמרתי על מרחק קטן בין הגופים שלנו כדי לעורר את הציפייה שלה.
זיינתי בחורות בעבר וידעתי איך איזה כפתורים ללחוץ.
כשלחתי באוזנה היא הצטמררה ונשיפה יצאה מפיה.
היא מגורה.
כל שחשבתי עליו היה להצמיד את התחת היפה שלה אליי ולהתחכך בה.
אבל עדיין לא. סבלנות.
נעמדתי וחזרתי למקומי, אבל לא פספסתי את הסומק על צווארה.
ניהלנו שיחת חולין שבה היא סיפרה לי על עצמה.
לא יכולתי שלא להחמיץ את הפרצוף שלה כשהיא דיברה על אביה.
הכרתי את המבט הזה.
פחד
אני אצטרך לבדוק את זה.
אף אחד לא ייגרום לבחורה שלי לפחד.
הבחורה שלי?
לעזאזל, באמת נהייתי אובססיבי אליה.
הזמן עבר וכשהיא הושיטה את ידה לטלפון שלה הצצתי בשעון שעל מפרק כף ידי.
שתיים ועשרה. פאק. השעה מאוחרת ואני יודע שהערב עומד להיגמר.
לא רציתי שהוא ייגמר. עדיין לא.
''פאק כבר שתיים. אני חייבת ללכת.''
''יש לך תוכניות למחר?'' שאלתי.
''כן. קבעתי ללכת לקניון עם לוסי.'' היא ענתה.
היא משקרת לי.
לוסי עובדת מחר. ידעתי את זה כי ביקשתי מרוברטו לפרוץ למחשב של שון באופן שבועי ושלוח לי את זמני העבודה של דון.
שוב, אני לא סטוקר.
הייתי מגדיר את זה כאזרח מודאג.
אזרח שמודאג שהאיילה הקטנה שלו לא תהייה הטווח הראייה שלי.
''איך את חוזרת?" שאלתי
''אמ, הכל טוב, אני אקח מונית. לילה טוב, מישה.''
מונית?
אין מצב.
אינספור מטורפים מסתובבים בחוץ בשעה הזאת.
איזה מזל שאני תמיד שם להשגיח עליה.
היא נפרדה ממני לשלום ואיחלה לי לילה טוב.
''אני אקח אותך הביתה.'' אמרתי.
היא סירבה בנימוס וצעדה לכיוון היציאה.
הלכתי אחריה ואחזתי בעדינות בחלק האחורי של הזרוע שלה.
''אני אקח אותך הביתה.''
היא ניסתה להתווכח איתי אבל לא הקשבתי.
לבסוף היא הבינה שאני לא אתן לך לחזור לבד וצעדה לצידי לרכב.
פתחתי לה את הדלת, בכל זאת, למלכה שלי מגיע היחס הטוב ביותר.
היא מסרה לי את הכתובת שלה, כאילו שאני לא יודע איפה האיילה הקטנה גרה.
אבל היא לא צריכה לדעת את זה, כרגע.
הנסיעה עברה בדממה.
כשהגענו לכתובת היא הייתה נראת לחוצה מסיבה שעדיין לא הבנתי.
היא הודתה לי ומיהרה לצאת מהרכב, אז אמרתי:
''מה שקרה היום לא היה דייט.''
הבעת בלבול חלפה על פניה והמשכתי,
''תצאי איתי לדייט?"
הנחתי שלהציע לה לצאת איתי לדייט תהייה ההחלטה הנכונה, כי לגרור אותה למסעדה לא היה נראה סביר.
''כן.'' היא חייכה. החיוך שלה היה מהפנט. יכולתי להסתכל עליה מחייכת במשך שעות.
כשהיא נכנסה לביתה הבחנתי באור דולק במטבח.
אבא שלה ער?
נסעתי לביתי כשהשאלה מדוע ג'ון עדיין ער עדיין הטרידה אותי מעט.
התקלחתי בזריזות וכשסיימתי ניגשתי למחשב הנייד שהיה מונח על שולחן העבודה במשרדי.
הקלדתי מייל קצר וקולע לרוברטו, איש המחשבים שלי - שמקבל ממני משכורת שהייתה מכבדת כל שר בממשלה - שעושה את עבודת החקר המלוכלכת עבורי.
רוברטו אני צריך שתמצא מידע על בחור בשם ג'ון קנדי. הבחור סוחר בסמים אצל חלאה בשם יוג' ין - גם עליו תמצא לכלוך.
סגרתי את המחשב ושכבתי במיטה.
כנראה שהיום האהוב עליי מעכשיו, הוא רביעי.

אהובות! פרגנו בכוכב או בתגובה 3>>>