התמכרות

פרק 43 - מישה

מישה:

אלכס נוהג.
אני מתוח מידי וכועס מידי בשביל לנהוג.
היעד במרחק של עשר דקות.
אחרי שאלכס ואני שלחנו בקשת קנייה, בתור 'אלכסיי מירוסלב', יוג'ין הגיב.
המחיר ההתחלתי היה מאה עשרים אלף דולר.
הצעתי לו חמש מאות אלף.
והייתי מוכן להציע יותר.
אחרי שאישרנו את הקנייה, ביקשתי ממנו לשלוח לי תמונה עדכנית של הסחורה.
שנאתי שהוא התייחס אליה כאל סחורה.
המוות שלו יהיה איטי, כואב ומייסר.
הוא שלח לנו סרטון של דון, בחדר ריק, קשורה לתקרה בשלשלאות.
היא עדיין לבושה בשמלה האדומה ובנעליי העקב מהמסיבה.
כמה זמן היא כבר בתנוחה הזאת?
הכאב ברור על פנייה והיא נאבקת כדי להזיז את ידייה.
שברתי כמה כוסות.
שברתי גם את המראה.
סיכמנו על נקודת מפגש.
החלטתי ללכת עם אלכס, בלי לצרף עוד חיליים.
הזעם שאגור בתוכי מסוגל להרוג שמונה שוורים זועמים.
''אחי, אנחנו נחזיר אותה. אל תדאג.'' אלכס אומר.
''אני לא מודאג. אבל אני נטרף.'' אני לא מוסיף במילים.
אני זועם ומתנשף בכבדות כשאנחנו מגיעים אל נקודת המפגש.
אלכס ואני יוצאים מהרכב ועומדים במרחק של עשרה מטרים מהרכב השני.
אני בוחן את הסביבה במהירות.
ליד יוג'ין עומד בחור צעיר ומתולתל, שאוחז בזרוע של האישה שלי.
פאק.
אני מפסיק לנשום, רק לרגע.
יוג'ין מדבר, אך אני לא מקשיב.
אני בוחן אותה.
כל סנטימטרים בגופה.
מפרקיי הידיים שלה חבולים, והשפה שלה שסועה, אך כמעט החלימה.
פנייה חבולות במעט, אך אני לא מבחין בדברים נוספים.
בפיה יש מטלית לבנה והיא רועדת מקור.
אני מרגיש את דמי גועש.
כשיוג'ין מתקרב, אני לא מבזבז את זמני ומקשיב לו, ומטיח את אגרופי באפו כל כך חזק, עד שהוא נשבר, ויוג'ין נופל על ברכיו.
הבחור השני שולף אקדח ומכוון אותו אל דון.
אני שואף עמוק כדי להירגע, ונושף בחוזקה.
אדיי הקור יוצאים מפי כמו ענן עשן.
אני צועד אליהם בזמן שאלכס נעלם בחשאיות כמו שהוריתי לו.
''שחרר את הבחורה, ילד.'' אני אומר בקול עמוק ושקט.
היא עומדת מולי, במרחק של כמה מטרים.
עינייה פעורות כמו צלחות.
היא בוהה בי.
דמעות עולות בעינייה והיא לא עושה דבר מלבד לבהות בי.
הלב שלי כמהה אליה. לעזאזל.
''אין מצב.'' הבחור אומר.
הוא מתרחק לאחור, אוחז בדון בחוזקה וממשיך לכוון את אקדחו אל הרקה שלה.
כשהוא פותח את דלת האוטו, אני מסמן לה בראשי.
היא מעיפה את ראשה אחורה, נוגחת בבחור הכי חזק שהיא יכולה, עד שהוא מועד אחורה.
והמעידה הזאת משחקת לטובת אלכס, כשהוא צץ מאחוריו ומעקם את ידיו.
האקדח נופל אל האדמה, ואלכס סוגר את ידיו על צווארו של הבחור.
הוא נאבק, אבל אלכס חזק ממנו, וחכם ממנו.
הוא חוסם את אספקת החמצן של הבחור עד שהוא מתעלף.
אלכס שומט את הבחור אל הרצפה וצועד אל יוג'ין.
אני לעומתו צועד אליה.
אני כמעט רץ כשאני מצמצם את המרחק ביננו.
אני עוטף אותה בזרועותיי ומחבק אותה.
אני מוציא את המטלית מפייה וזורק אותה לרצפה.
היא נשענת על חזי ומתייפחת.
אני מחבק אותה. חופן את פניה וממטיר נשיקות על מצחה ועל הלחיים שלה.
בזמן שאני נשענת עליי, אני משחרר את ידייה הכבולות.
היא מחבקת אותי בחזרה, ונאחזת בי.
דמעותייה מרטיבות לי את החולצה, והיא נופלת אל הרצפה.
אני יושב איתה על האדמה.
אני אשב איתה כאן כמה זמן שרק תצטרך.
''מותק שלי, הכל בסדר. אני איתך. אני אלך אחרייך לאן שתלכי. כל מה שתרצי, שלך. אני לעולם לא אוכל לשחרר אותך, איילה.''
אני אומר לה את מה שרציתי לומר לה במשך שישה חודשים.
במשך שישה חודשים, הייתי בלי בלב שלי.
הרגשתי כל דקה ודקה כשלא הייתי איתה.
כל דקה שהרגישה כמו גיהינום.
היא לא אומרת דבר, רק בוכה אל חולצתי, ונאחזת בחזי כמו כעוגן.
אלכס מכניס את שני הבחורים מחוסרי ההכרה אל תא המטען של הרכב שלנו, בזמן שאני יושב איתה.
אני מלטף את שיערה. 
הוא נעים למגע.
''התגעגעתי אלייך מאוד.'' היא מושכת באפה.
אני מחייך.
''גם אני התגעגעתי אלייך, מותק.''