התמכרות

פרק 27 - מישה

מישה:

פקחתי עיניים.
עדיין היה חשוך בחוץ וכשהבטתי בשעוו השעה הייתה חמש בבוקר.
ישנתי ארבע שעות וזה היה פי שתיים מהכמות הממוצעת שלי.
שמעתי את הנשימות שלה.
התרוממתי בשקט והתיישבתי על קצה המיטה.
ידעתי שגם אם אנסה לחזור לישון, לא אצליח.
נעמדתי והבטתי בה.
האיילה השובבה שלי.
הגוף העירום שלה היה מכוסה חלקית בשמיכה ושערה היה מפוזר סביב פניה שהיו שעונות ברכות על הכרית.
פאק. הרגשתי שהחזה שלי מתפוצץ כשאני מסתכל עליה.
צעדתי אל המסדרון וסגרתי את הדלת בשקט, כדי לא להעיר אותה אחרי הלילה.
כששחזרתי במוחי את הרגעים שבהם סגדתי לה ונישקתי כל סנטימטר בגופה, עמד לי בטירוף.
בעודי הולך למטבח, אני חושב.
שכבתי בעבר עם נשים. עשרות, אולי מאות. אבל אף אחת לא גרמה לי להרגיש כמו שדון גורמת לי להרגיש.
אני אעשה הכל בשבילה.
אני פותח את המקרר ונזכר במגירת שולחן העבודה שלי, שמלאה בתמונות שלה שצילמתי, בדומה לתיקייה במחשב שלי שתייקתי בשם 'האיילה'.
אני לא אובססיבי, אני בסך הכל עוזר לגורל לעשות את שלו.
אני שותה כוס של מיץ תפוזים ונזכר שלא צחצחתי שיניים.
לעזאזל, הטעם שלה על הלשון שלי כל כך טוב שלא בא לי להיפטר ממנו.
אני מצחצח שיניים במרמור.
אני צועד חזרה לחדר, בבוקסר, ומתלבש, מנסה שלא להרעיש כדי לא להעיר אותה.
אני לובש טרנינג שחור וגופייה שחורה.
נעליי הספורט שלי - גם הן בצבע שחור - נעולות על רגליי.
כשאני עומד ליד הדלת בשעה חמש ועשרים, מייק כבר עומד לידי ואני מחבר את הרצועה לקולר שלו.
אני עושה למייק סיבוב בשכונה ואז מתחיל לרוץ.
ואני רץ. קילומטרים. ובכל צעד אני מרגיש שהלב שלי עדיין בדירה. איתה. אצלה.
אני רץ עד שהשמש זורחת והרחובות קמים לתחייה אחרי דממת המוות של הלילה.
אני נוטף מזיעה כשאני נכנס חזרה לדירה בשעה שבע וחצי.
מייק, מותש כמעט כמוני, לוגם ארוכות מקערת המים שלו ונשכב על גבו על הרצפה הקרה.
אני צועד למקלחת ופושט את בגדיי.
כשאני מסיים אני כורך מגבת סביב מותניי. אני צועד לחדר ומסתכל עליה.
מתבונן בה.
כמה שהיא יפה.
אני לא מסוגל להפסיק להסתכל עליה.
השמש המציצה מאחוריי הוילון, מאירה אותה באור רך.
אני לובש בוקסר וטרנינג וצועד אל מחוץ לחדר, אל חדר העבודה.
השעה שמונה בבוקר ואני מודיע לאלכס שאני לוקח יום חופש והוא מודיע לי שהוא ילשין עליי לבוס.
אני מנתק לו בפרצוף, כי אני הבוס.
אני עובר על דואר אלקטרוני בזמן שהעיניים שלי זזות מעט עד שהן מסתכלות על השידה התחתונה בשולחן.
תיקיות. קלסרים. תמונות.
ערימות של תמונות.
שלה.
תמונות שצילמתי במשך כמעט חודש, כשעקבתי אחריה.
מהפגישה הראשונה שלנו במעבר החצייה.
תמונות שצולמו גם ברגעים פרטיים בחייה.
אני מזכיר לעצמי להיפטר מהתמונות ולמחוק את התיקייה מהמחשב.
אני לא צריך תמונות כשהדבר האמיתי נמצא בזרועותיי.
אני ממשיך לעבוד וכעבור כמה שעות, השעה עשר בבוקר, ונשמעים צעדים המטופפים על רצפת המסדרון.
אני מאזין בשקט לצעדים.
מטבח, סלון, חדר האורחים, דלת נפתחת.
ראשה של דון מציץ פנימה מעבר לדלת חדר העבודה ואני נמס ממבטה.
הכמיהה. פאק. אני מאוהב.
היא נכנסת אל חדר העבודה בחולצה לבנה גדולה.
''בוקר טוב. אתה ער כבר הרבה זמן?" היא שואלת.
''בערך, כן. השינה שלי טרופה מאז שהייתי נער, אני ישן כמה שעות בלילה ומתעורר בדרך כלל מוקדם. לא רציתי להעיר אותך.''
''ממ.''
''את בסדר? כואב לך?" אני שואל.
סומק עולה בלחייה כשהיא מנידה בראשה לשלילה.
עם כמה שהייתי רוצה לזיין אותה על שולחן העבודה שלי, אני קם מהכסא המשרדי וצועד אליה.
''בואי, אני אכין לנו משהו לאכול.''
אני חופן את ישבנה וקורץ לה כשאני עוקף אותה וצועד למטבח.
כשאנחנו עומדים במטבח אני מוציא ביצים מהמקרר ומניח אותן על השיש.
ממ. היא לובשת תחתונים?
אני חושב לעצמי אבל שומר על פנים חתומות.
אני מוציא ירקות מהמקרר ומתחיל לחתוך אותם לסלט.
היא נעמדת מאחוריי ומחבקת אותי.
ידייה נחות ברכות על החזה שלי והלחי שלה צמודה לגבי.
אני מניח את הסכין ומסתובב אליה.
אני מביט בה והיא בי.
היא נושכת את שפתה התחתונה והאצבע המורה שלה מרפרפת מעל צלקת בכתף שלי.
''איך זה קרה?'' היא שואלת בשקט.
''זה סיפור ארוך. אבל אני מבטיח לספר לך אותו בקרוב. כרגע יש לי דברים חשובים יותר לעשות.''
אני אומר לה ותופס במותנייה כשאני מושיב אותה על השיש.
''ממ, בלי תחתונים. שובבה.''
''מישה..'' היא צוחקת.
האצבעות שלי מרפרפות על פנים הירך שלה והיא מתנשפת.
''עדיין קצת כואב לי.'' היא מסמיקה.
''אני יודע. אל תדאגי, אני לא אכאיב לך.''
אני דוחף אותה למטה בעדינות עד שהגב שלה שוכב על השיש ורגליה מפוסקות כשהעקבים שלה עד קצה השיש.
אני מכור.
אני מנשק בעדינות את הדגדגן שלה.
הנשיפות השקטות שלה מדליקות אותי.
אני מלקק את הכוס שלה, מהפתח עד לדגדגן והיא גונחת.
''זה נעים, נכון?'' אני מחכה לאישור שלה כדי שתדע שאני לא אכאיב לה.
אני אמות לפניי שזה ייקרה.
''כן, זה נעים, אל תפסיק.'' היא אומרת בתחינה.
''אני לא מתכוון להפסיק עד שתגמרי לי על הלשון.''
''לא אמרת שנאכל ארוחת בוקר?'' היא מגחחת.
''וזה בדיוק מה שאני עושה. ואני גווע.''
אני מניח את ידי על השד שלה ומוצץ את הדגדגן שלה, חזק.
היא גונחת.
והצליל הוא כמו מוזיקה לאוזניי.
אני גומע את הרטיבות שלה כי אני לא יודע שובע.
''אני יכולה להחדיר אצבע? רק אחת, אני מבטיח שתאהבי את זה.'' אני שואל אותה וכשהיא מאשרת אני מחדיר את האצבע המורה שלי בעדינות אל הפתח ההדוק שלה.
אני מזיז אותה בעדינות וממשיך ללקק כל פינה בכוס היפה שלה.
אני מזיז את האצבע מהר יותר והגניחות שלה מתגברות.
אני מכופף את האצבע שלי עד שהיא נוגעת בנקודה הקסומה ההיא ודון גונחת, צועקת.
אני ממשיך לענג את הדגדגו שלה כשאני מרגיש שהיא מתכווצת ומהדקת את הקירות הפנימיים שלה סביב האצבע שלה.
''כן, מותק, בדיוק ככה, תגמרי לי על האצבעות והלשון, את יודעת שאני מת על זה, אני מכור לטעם שלך דון.''
האצבעות שלי צובטות את העגיל שלה בעדינות והאצבע שלי מתחככת בה מבפנים.
''כן פאק! כן! אני גומרת!''
היד שלה מפילה בטעות את אחת הביצים מהשיש, והביצה נופלת לרצפה ונשברת.
היא גונחת ורועדת ואני מפסיק רק כשהיא מתנשפת במהירות.
אני מרים אותה באיטיות והיא יושבת על השיש. אני מנשק אותה בחושניות, נותן לה לטעום את הטעם שלה על הלשון שלי.
היא יודעת כמה היא טעימה?
היא מסדירה נשימה כשאני עומד בין רגלייה ואוחז בפנייה.
''אני אכלתי, תני לי להאכיל אותך לשם שינוי.''
אני מנקה את שברי הביצה מהרצפה ומכין לנו חביתה, סלט ושפע של גבינות.
היא גומעת את האוכל מהצלחת ואני לא יכול שלא להסתכל על כמה שהיא יפה.
''את עדיין רוצה לעשות קעקוע?'' אני אומר לה.
היא מביטה בי.
''כן. תמיד רציתי לעשות וכמו שאמרת, אין שום דבר שעוצר אותי, תבוא איתי?"
''בוודאי. תתלבשי ונלך. אני מכיר מקעקעת נהדרת לא רחוק.''
''מקעקעת? חשבתי שעשית את הקעקועים שלך אצל גבר.''
''עשיתי. אבל אף גבר לא ייגע בך חוץ ממני.''
היא מגלגלת עיניים וצוחקת.
''רכושני.''
''מסמיקה מבדיחות גסות.'' אני מחזיר לה.
היא צוחקת והולכת לחדר כשאני מפנה את הצלחות לכיור.
היא חוזרת למטבח, לבושה בגופייה ורודה ובג'ינס, בגדים שביקשתי בבוקר מלוסי להביא לה.
אני מלווה אותה לדלת וכשאנחנו מחוץ לדירה אני נועל אותה מאחורינו.

פרקים חדשים בקרוב! אם אהבתן, תשאירו כוכב או תגובה 3>