התמכרות

פרק 47 - דון

דון:

השעה חמש ארבעים ושלוש בבוקר.
נרדמתי אחרי שמישה הלך כי הטיסה הייתה מעייפת.
אני מביטה במיטה, הצד הריק לידי מבשר שלא ישנו בו.
אני קמה וצועדת את המטבח.
אני מוזגת לעצמי כוס מים קרים ולוגמת אותה בישנוניות כשאני צופה בשמש הזורחת, שמאירה את העיר ומבשרת על תחילתו של יום חדש.
דלתות המעלית נפתחות מאחוריי, ואני מסתובבת.
אני נרתעת לאחור כשהוא עומד שם, דם מכסה את כולו.
הוא עוצר ומביט בי.
אחרי שההלם מכה בי, אני מנסה להישאר מפוקסת.
''אתה בסדר?'' אני אומרת.
הוא מחייך חיוך קטן, הקלה על פניו, ''אני בסדר.''
אני שותקת כשהוא עומד ללא ניע.
''ישנת?'' הוא שואל ומרים גבה.
אני מהנהנת.
למה הסיטואציה מרגישה כל כך רגילה?
זאת שגרה?
''את מפחדת? אני מפחיד אותך? פאק.''
הוא שואל ועצב נשמע בקולו.
''אני לא מפחדת ממך. אני פשוט, לא רגילה לסיטואציה. תנסה להבין אותי, מותק.''
אני אומרת לו בזמן שרגליי היחפות צועדות אליו.
אני נעמדת מולו, אור השמש מאיר את הסלון.
אני מניחה את כף ידי על הלחי שלו כשהוא מזיז את ראשו.
''אני לא רוצה ללכלך אותך.''
''זה בסדר.'' אני אומרת.
''אני יודע שאת לא רגילה לאורך החיים הזה. ואני מבטיח שאני אשתדל שלא לחשוף בפנייך את הצד הזה, אני לא אחשוף אותך למוות ולנקמה. אני אשמור עלייך.''
הוא אומר כשהוא מניח את ידיו על פניי ומערסל אותן.
אני מהנהנת בראשי.
אני עדיין מנסה לעכל את המצב החדש.
קשה לי להביט בו כשהוא מכוסה בדם.
אבל אני אוהבת אותו.
אני רואה מעבר לדם ולאלימות, אני רואה בעיניו את האהבה שהוא כמהה אליה, בדיוק כמוני.
''תצטרפי אליי למקלחת?'' הוא שואל.
כשאני מהנהנת, הוא מרים אותי על ידיו.
אני יושבת על בטנו, מערסלת את פניו האדומות.
ריח הנחושת לא מרתיע אותנו.
הוא צועד אל חדר המקלחת, ומוריד אותי אל הרצפה.
הוא פושט את בגדיו בערימה אל הרצפה, ולאחר מכן פושט ממני את חולצתו הגדולה.
כשאנחנו עומדים במקלחת תחת הזרם, הוא מעביר את ידיו על פניו, שוטף את הדם.
המים נצבעים הצבע אדום ונשטפים אל הניקוז.
אני מושיטה את ידי אל השמפו ויוצקת מעט ממנו אל כף ידי.
אני חופפת את שיערו בעדינות, מעסה את ראשו.
ידיי מעסות את כתפיו החסונות ואת החזה שלו.
הוא מעסה את שיערי, ממש כמו שעיסיתי את שלו.
כשאין זכר לדם כשאנחנו יוצאים מהמקלחת.
הוא עוטף אותי במגבת גדולה ואת עצמו גם כן.
טיפות של מים זולגות במורד החזה שלו, אל הבטן.
בא לי ללקק את טיפות המים האלה.
''בא לך מה?'' הוא מפנה אליי את ראשו בגבות מורמות.
''אוי שיט. אמרתי את זה בקול?'' פי נפער.
סומק עולה בפניי ואני מכסה את פניי בשתיי ידיי.
הוא צוחק. צחוק מתגלגל וכנה.
הוא צועד אליי ומוריד את ידיי מפניי.
''את לא צריכה לבקש. את תמיד מוזמנת ללקק ממני דברים, כל דבר, מה שתרצי.''
הוא אומר וצוחק.
הוא נושק לשפתיי ונושא אותי אל המסדרון, ומשם אל הסלון.
ממטיר נשיקות על צווארי.
כשהוא פותח את דלת המרפסת, אני שואלת ''לאן הולכים?''
אני מניחה את ראשי בשקע צווארו, כשהאוויר הקריר מעט נוגע בעורי.
''שחית פעם בעירום?'' הוא שואל אותי, מקפיץ את הגבות.
אני מביטה בו כשאני מנענעת את ראשי לשלילה.
הוא מוריד אותי אל הרצפה, על שפת הבריכה הגדולה.
המים הכחולים נעימים כשהם נוגעים בקצות האצבעות שלי.
''אבל, לא ייראו אותנו?'' אני שואלת בחשש.
''אנחנו בקומה ארבעים ושלוש. שאר הביניינים סביבנו נמוכים בהרבה. אף אחד לא ייראה.'' הוא אומר ופושט את המגבת שלו אל הרצפה.
הוא עומד בעירום מלא, כביום היוולדו.
''וחוץ מזה. אם מישהו ייראה, אני אירה בו. בסדר?'' הוא צוחק כשהוא נכנס למים.
אני עומדת על שפת הבריכה, אוחזת במגבת שלי ומהדקת אותה אל גופי.
הוא מביט בי כשמים נוטפים משיערו אל פניו והחזה המקועקע שלו.
''את לא חייבת, מותק. את יכולה לשבת על הספה או ללבוש בגד ים. אני אהייה מרוצה מכל בחירה שלך.''
הוא אומר לי בזמן שהוא מחייך אליי חיוך ללא שיניים.
אני רוצה. מאוד.
מה שהגבר הזה גורם לי לעשות.
אני לוקחת נשימה עמוקה ומורידה ממני את המגבת, הוא מסתכל על עיניי בלבד בכל רגע נתון, עד שכל גופי מתחת לצוואר נמצא בתוך המים.
המים נעימים והשמש עוד לא זרחה במלואה.
אני שוחה לעברו והוא עוטף אותי בזרועותיו, מחבק את מותניי, ידיי על צווארו.
הוא מנשק את צווארי ואת שקע כתפי, וידיו מרפרפת על עורפי.
האצבע שלו גורמת לי לצמרמורת כשהיא יורדת באיטיות במורד גבי, חולפת על פניי הקעקוע ועמוד השדרה.
הוא נוגע בצלקת שעל גבי התחתון באצבעו.
''איך זה קרה?'' הוא שואל אותי וקולו שקט ועדין.
ברוב הזמן הוא מזכיר לי יותר דב פנדה, ולא אריה שממנו כולם מאויימים. אני מניחה שהוא מתנהג ככה רק כשהוא איתי.
אני מניחה את הלחי שלי על כתפו ונאנחת.
''אבא שלי הלקה אותי עם מקל ביליארד. זה כאב בטירוף.'' אני אומרת לו את האמת.
''בדרך כלל אני משקרת וממציאה פציעה אחרת. אתה היחיד שסיפרתי לו איך קיבלתי אותה באמת.''
אני אומרת לו ומעבירה אצבע על הקעקוע של האיילה שמקועקע לו על החזה, בין עשרות הקעקועים.
''למה הוא עשה את זה?'' הוא שואל ומלטף את שיערי.
קולו באמת מתעניין.
''אחד העובדים של יוג'ין הטריד אותי, אז דקרתי אותו בירך בעזרת מברג. כשברחתי אל אבא שלי, מבועתת, הוא העניש אותי.''
דמעות עולות בעיניי כשאני נזכרת במקרה המחליא, והעלבון, הבוז, וההשפלה נמצאים במלוא כובדם על גבי.
אני מושכת באפי כשהוא חופן את הלחיים שלי ומביט לעיניי.
אני רואה אותו מעט מטושטש כשאני מנסה להחזיק את הדמעות שצורבות לי את ארובת העין.
''זה בסדר מותק. אני מבין אותך. רואה את זה?''
הוא מצביע על צלקת ארוכה לאורך המותן שלו.
היא מחוספסת ונראה כאילו העור בה מעט מעוות.
אני מכווצת את הגבות כשאני מעבירה עליה אצבע.
''אבא שלי הכה אותי עם ברזל מלובן. הייתי בן תשע. אנחנו תאומים.''
הוא אומר לי ומנסה להקל עליי בעזרת בדיחה.
הדמעות בעיניי זולגות בכל זאת.
''אני נורא מצטערת שזה קרה לך.''
אני בוכה ואני אפילו לא יודעת למה.
אני מניחה את כף ידי על פי ומנסה למנוע מהיבבות שלי לצאת.
''מותק. דברי איתי. מה קורה?" הוא אומר וממשיך לחפון את הלחי שלי וללטף את צווארי.
''אני לא יודעת למה אני בוכה. באמת.'' אני נאנחת ומוחה את הדמעות מלחיי.
אני נושמת נשימה עמוקה ואומרת, ''המחזור שלי אמור להתחיל בעוד כמה ימים. אני מוצפת ברגשות כרגע. יש לי שינויים קיצוניים במצבי הרוח.''
אני מגלגלת את עיניי במחאה והוא עומד מולי ומחייך.
''אני יכול לקנות לך טמפונים. אני לא נרתע. רק תבקשי.'' הוא מחייך.
אני מחבקת אותו ואוחזת בו, מניחה את הלחי שלי על החזה שלו.
ציוץ הציפורים וזריחת השמש הם קולות מעומעמים ברקע בזמן שאני מאזינה לקול הנשימות שלנו יחד.
הוא מלטף את שיערי ללא הפסקה בזמן שאנחנו נעים במים באיטיות, רוקדים מעין ריקוד צמוד.
''זוכרת שסיפרת לי על המבנה שבו יוג'ין החזיק אותך?''
הוא מפר את השקט שעוטף אותנו.
אני מרימה אליו את מבטי ומהנהנת.
''זאת רשת לסחר בבני אדם.''
אני נרתעת מהמילים.
''אלוהים. היו שם נשים. ילדים.'' אני אומרת וצמרמורת חולפת בגבי.
''אני אטפל בזה. אני מבטיח.'' הוא אומר ושוחה לאחור כשפניו מופנות אליי.
''באמת?''
''כן. כל מה שתרצי.''
''אם כבר מדברים על זה,'' אני אומרת.
הוא מביט בי במעין סימו שאלה.
''אני צריכה להעביר לכאן את החפצים שלי. איחסנתי אותם במחסן לא רחוק מכאן.'' אני אומרת וסומק עולה בלחיי.
''את חמודה כשאת מסמיקה, מותק. אני אעזור לך להעביר את החפצים.'' הוא אומר ושוחה אליי.
הוא מאחוריי, נצמד אל גבי. ידיו סביב מותניי ופיו נושק לצווארי בעדינות.
גב כף היד שלו מלטפת את הירך שלי, עולה באיטיות אל האגן שלי, ומשם אל השד שלי.
הוא מלטף אותו וחופן אותו.
''את האישה הכי סקסית שאני מכיר.'' הוא אומר וממטיר נשיקה על כתפי.
''אתה מכיר עוד נשים?!'' אני אומרת בהגזמה וצוחקת.
''את היחידה.''
אני מניחה את ידי על ידו שחופנת את השד שלי.
אני נאנחת כשהוא צובט את הפטמה הזקורה שלי.
''אני אוהבת כשאת לבושה באדום. זה הולם אותך.'' הוא לוחש.
אני מחייכת ומביטה לשמיים.
''את הרבה יותר יפה כשאת לא לובשת שום דבר. וכשהתלתלים שלך מבולגנים.''
''ממ. רומנטיקן.'' אני צוחקת.
''אני אוהב את המחשבה שנגור יחד.'' הוא אומר ואני מרגישה את הכמיהה שלי כלפיו.
הוא מסובב אותי אליו, ואוחז באחוריי יריכיי ומרים אותי, כך שאני יושבת על בטנו.
העטרה שלו מתחכחת באיברי.
אני מושכת את שיערו הקצר לאחור ומנשקת אותו בפראות.
אני זזה למעלה ולמטה, מגבירה את החיכוך בין איברו לדגדגן שלי.
אני גונחת והוא מתנשף.
''פאק. מותק.'' ראשו נופל לאחור ועיניו עצומות.
אני ממשיכה, מגבירה את החיכוך, רודפת אחרי הפורקן.
שנינו מתנשפים וגונחים.
''אני ממז קרובה.'' אני אומרת, בקושי מסוגלת לבטא את המשפט, משוועת לאוויר ולפורקן.
''תגמרי בשבילי. כן.'' הוא גונח ומביט לעיניי.
המבט שלו חודר, פולשני, אישי.
אני לא מורידה ממנו את עיניי, פי נפער בזעקה אילמת כשאני מתנפצת לאלף חתיכות של זכוכית.
האגן שלי מפסיק לזוז ואני מניחה את ראשי על כתפו.
''ילדה טובה.'' הוא אומר וצוחק, ואני מרימה אליי את מבטי במהירות.
''קראת לי, ילדה טובה?'' אני אומרת.
''כן. את טיפוס של דיבור מלוכלך? אני לגמרי בקטע.'' הוא אומר ומתריס בי.
אני מחייכת.
הוא צועד אל המדרגות, כשאני עדיין ישובה עליו.
הוא יוצא מהבריכה, שנינט נוטפים מים בכל רחבי הבית כשהוא מוביל אותנו לחדר השינה.
''כל הרצפה מלאה במים, מישה.'' אני צוחקת.
הוא מושיב אותי על המיטה ונעמד לידה.
אני לא מבינה מה הוא עושה.
כשהוא עומד מול ראש המיטה, הוא אומר
''תפשקי את הרגליים, איילה.''
הקול שלו נמוך וסמכותי. לעזאזל איתו.
אני שוכבת על גבי באמצע המיטה, ומפסקת את רגליי מולו, חושפת בפניו את עצמי. אני נשענת על מרפקיי, ומסתכלת עליו.
הוא עומד מולי ואוחז באיברו.
''תענגי את עצמך.'' החיוך השובב על פרצופו מדרבן אותי להושיט את ידי ולהקיף במעגלים את הדגדגן.
''תראי לי איך את גומרת.'' הוא אומר וקולו שקט.
הוא מענג את עצמו בזמן שעיניו לא יורדות מעיניי.
אני מורידה את מבטי אל ידיו שמכסה את איברו הגדול, משפשפת, מלמעלה למטה בזמן שהוא מתנשף.
זה הדבר הלוהט ביותר שראיתי.
אני משפשפת את הדגדגן מהר יותר, ובוהה.
''תוסיפי אצבע.'' הוא מביט בי במבט מאתגר ויודע שאני אענה להצעה.
אני מכניסה את האצבע המורה באיטיות, פנימה והחוצה.
קולות מלוכלכים נשמעים בחדר.
אני גונחת.
אני מזיזה את ראשי לאחור ומרגישה את הפורקן קרב.
''תסתכלי עליי, איילה.'' הוא אומר.
אני מחזירה אליו את מבטי, מכניסה את האצבע לאיברי במהירות.
הוא מגביר את הקצב.
''אני- אה! פאק!'' אני בקושי נושמת, רגליי רועדות ואני מעסה את הדגדגן בפראות.
אני נושכת את שפתי ונושמת דרך האף.
''פאק.'' הוא אומר וגונח. האגרוף הדוק סביב איברו.
''כן! כן!'' אני צועקת, הפורקן מציף אותי ועיניי מתגלגלות לאחור.
הוא גונח בפראות, הפורקן שלו ניתז על בטנו.
החדר שקט, וכעבור דקה אני מתרוממת וזוחלת אליו, בירכיי על המיטה ואני נעצרת כשאני מולו.
הוא מביט בי ולא מבין.
אני רוכנת אל בטנו ומלקקת ממנה את הזרע שלו.
עיניו נפערות והוא בולע את רוקו בחוזקה.
החזה שלו עולה ויורד כשהוא מביט בי מלמעלה.
הדברים שהוא גורם לי לעשות.
הדברים שהוא גורם לי לרצות לעשות.
לעזאזל.
הוא עוטף את פניי, מקרב את שפתיו לשלי ומנשק אותי.
החזה שלי צמוד לשלו וידיו על ישבני.
אני אוחזת בשיערו בזמן שהוא מנשק אותי בנזקקות.
מצחו על שלי ושנינו מתנשפים.
''אני אוהב אותך.'' הוא אומר וידיו מרפרפת על הלחי שלי.
''גם אני אוהבת אותך. סטוקר.'' אני צוחקת ונושקת לשפתיו.
הוא מחייך בתגובה לכינוי.
השעה כמעט שבע בבוקר, כשאנחנו נשכבים במיטה, הלחי שלי צמודה לחזה שלו.
''מחר אני לוקח אותך לדייט.'' הוא אומר.
''דייט? לאן?'' אני שואלת בסקרנות.
''זאת הפתעה.'' הוא מחייך.
ואני נרדמת.

תודה לכן על יותר משמונה מאות אלף צפיות לספר!
🖤🖤