התמכרות

פרק 24 - דון

דון:
מצמצתי כמה פעמים עד שעפעפיי נפקחו.
כאב לי הראש והרגשתי שהוא הולך להתפוצץ.
התיישבתי במיטה הגדולה ששכבתי בה ובחנתי את החדר.
מה לעזאזל?
איפה אני?
זיכרונות מהערב הקודם חזרו אליי באופן חלקי.
המסיבה. לוסי. בר. גבר בתא השירותים.
פאקינג שיט, מה קרה אתמול?
צעדתי לחדר השירותים שהיה בחדר.
פאק החדר היה גדול יותר מהסלון בביתי.
בהיתי במראה שבורה.
המראה הייתה סדוקה, בדיוק כמו שהרגשתי עכשיו.
סדוקה וחסרת אונים.
עומדת בחלל שאני לא מכירה.
האיפור היה מרוח על פרצופי ושערי היה מבולגן.
הייתי יחפה ולבושה בחולצה לבנה גדולה.
איפה השמלה שלי?
צעדתי חזרה לחדר עד שפתחתי את הדלת ועמדתי בקצה מסדרון.
המשכתי ישר במסדרון, היו בו מספר דלתות סגורות.
רגליי טופפו על הרצפה והבית היה שקט.
המשכתי עד שהגעתי לסלון מסודר וגדול.
לידו היה מטבח.
צעדתי למטבח ונעצרתי כשתחושת כאב פרצה בכף רגלי.
הבטתי למטה וראית שכף הרגל שלי מדממת ויש זכוכית על הרצפה.
''פאק!'' צעקתי.
''בוקר טוב גם לך.''
הסתובבתי אל עבר הקול בבהלה.
מאיפה לעזאזל הוא צץ פתאום?
''מה לעזאזל קורה כאן? מה אתה עושה פה?''
''אנחנו בבית שלי.'' מישה ענה.
למה היינו בבית שלו ולמה אני לא זוכרת כלום מאתמול?
הוא היה הגבר בתא השירותים?
פאק, שכבתי איתו?!
''הרגל שלך מדממת, דון.''
הוא צעד לכיווני והרים אותי כנוצה אל הספה.
הוא הלך אל המסדרון וחזר כשבידו ערכת עזרה ראשונה.
הוא התיישב לצידי ובחן את כף רגלי כשהניח אותה על רגלו.
''זה רק חתך קטן, אני אבדוק שאין זכוכית בפצע ואחבוש אותו.''
לא עניתי בזמן שהוא חבש את רגלי.
שתקתי ובחנתי את החלל.
דלת הכניסה הייתה מעלית שהובילה לסלון המואר שבו אנחנו נמצאים.
בסלון היו ספות, שטיח, שולחן וטלוויזיה עצומה בגודלה.
במטבח היו מכשירים טכנולוגיים חדשניים ושיש שחור שתאם את רצפת הבית.
דלת זכוכית שהשתרעה על כל צד הסלון הובילה למרפסת גדולה עם בריכה.
בחוץ הייתה גם פינת ישיבה ושולחן עם שמונה כסאות.
הבית היה מעוצב בצבעים שחור, לבן, זהב.
''סיימתי.'' הוא אמר והוציא אותי מענן הערפל.
''תודה.'' אמרתי בחיוך מבוייש.
''את רעבה?'' הוא שאל.
שמחתי שהוא שינה את הנושא כי לא ידעתי מה להגיד.
הבטן שלי נהמה כשאמרתי ''כן''.
הוא פסע למטבח וניגש למקרר.
הוא הוציא כמה ביצים ובייקון.
בזמן שדילגתי על שברי הזכוכית והתיישבתי על כסא בר ליד השיש, הוא גרף באמצאות מטאטא את שברי הזכוכית אל הפח.
''מצטער על הרגל שלך. לא ניקיתי אתמול את שברי הזכוכית.''
''זה בסדר.''
השתיקה נמשכה כי אף אחד מאיתנו לא ידע מה לומר.
הוא טיגן את הבייקון ואת הביצים והניח על השיש שתי צלחות בזמן שמזג מיץ תפוזים לשתי כוסות.
הוא יישב מולי ואכלנו בשתיקה.
גמעתי בלגימה חצי כוס והמיץ היה מעולה.
ערמתי על המזלג כמות נכבדת ואכלתי מהביצים והבייקון.
הסתכלתי על מישה.
''מה קרה אתמול?''
הוא הביט בי וכיווץ את גבותיו ''את לא זוכרת?''
''שכבנו?''
הוא נחנק מעט מהביס שלקח.
''לא ציפיתי ממך לכזאת ישירות. אבל לא. כשאזיין אותך את תזכרי את זה.''
הרגשתי איך לחיי מסמיקות.
''אז מה קרה אתמול? למה אני פה?'' שאלתי בחוסר אונים.
כשהוא פתח את פיו, לפני שאמר מילה, המזלג נשמט מידי.
''פאק! הייתי עם לוסי! אני חייבת לבדוק שהיא בסדר.'' אמרתי ודאגה נשמעה בקולי.
''היא בסדר. דאגתי שהיא תחזור הביתה.'' הוא אמר ומיד נרגעתי.
הוא הביט בי.
''אתמול במסיבה, גבר סימם אותך ולקח אותך אל תא השירותים. לא היית בהכרה מלאה אז הבאתי אותך לכאן. השמלה שלך בניקוי יבש כרגע אבל אני אדאג לך לבגדים שתוכלי ללבוש.''
עיניי נפערו.
''סימם אותי? למה אני לא זוכרת את זה?''
''סם אונס גורם לטשטוש וירידה בזיכרון.''
פאק. הבחור ההוא נגע בי? בלעתי את רוקי בכבדות והרגשתי כאילו היה גוש בגרוני.
''הבחור, הוא, הוא נגע בי?'' גמגמתי כשקולי חלש.
''לא הייתה לו הזדמנות. שברתי לו את האף לפני שהספיק להביט לכיוונך שוב.''
''היית שם? למה?''
''הייתי בפגישת עסקים ולמזלי הבחנתי במתרחש.'' משהו מוזר היה בעיניו.
התעלמתי מהאמירה המוזרה שלו.
זה לא משנה למה הוא היה שם.
זה היה יכול להיגמר אחרת.
שפשפתי את פניי בשתיי ידיי ונאנחתי.
הבטתי את ידו המלאה בחתכים קטנים ודם קרוש.
''היד שלך. זה בגלל המראה בשירותים?" שאלתי בלחש.
הוא הביט במפרק כף ידיו השמאלית.
''כן. אבל אל תדאגי, המראה תהייה בסדר.''
גיחחתי.
ישבנו בשקט מול צלחות ריקות.
דמעות עלו בעיניי.
חשתי כאב. לא פיזי. כאב מסוג אחר.
כאב נפשי.
ובכיתי.
ישבתי מולו בזמן שדמעות מלוחות זלגו במורד פניי.
התייפחתי. לא ידעתי על מה.
דמעות זלגו ללא הפסקה מפניי.
כאב לי. כאב לי על החיים העלובים שאני נמצאת בהם.
אבא שלי. המוות אמא שלי. מה שקרה במסיבה.
הכל חלף במוחי כמו כתוביות של סרט.
''דון, למה את בוכה?"
לא יכולתי ליישר אליו את מבטי.
השפלתי את מבטי עוד יותר, אל הצלחת, ומשכתי באפי.
הוא קם, וכעבור כמה צעדים הוא עמד לידי.
''דון, תסתכלי עליי.''
''לא.'' קולי לא עלה על לחישה.
''דון, בבקשה.''
הרמתי את מבטי אליו.
הוא בהה בי בעיניו הגדולות והכחולות כקרח.
''פאק. דון.''
הוא הניח את שתי ידיו הגדולות על לחיי, עטף את פניי והביט בי.
לחיי היו רטובות ועיניי צרבו.
''אל תבכי. שובר לי את הלב לראות אותך בוכה. זה בגלל מה שקרה אתמול? הבחור ההוא לא נגע בך יותר מליטוף. אני לא נגעתי בך. אני לעולם לא אגע בך בניגוד לרצונך. דון, בבקשה, דברי איתי.''
התייפחתי שוב.
עוד דמעות זלגו.
היה לו אכפת ממני.
וכאב לי שלא ידעתי איך להגיב אליו.
''אף אחד אף פעם לא התייחס אליי כמו שאתה מתייחס אליי.'' לחשתי.
הוא שתק והמשיך לערסל את פניי.
''אני, פאק, אני לא יודעת למה אני בוכה, מישה. אני לא יודעת.''
''זה בסדר, מותק. תבכי כמה שתרצי. מה שקרה אתמול היה מטלטל עבורך. רק תדעי שאני תמיד אהייה כאן לצידך.'' הוא אמר בקול עדין.
הופתעתי כל פעם מחדש, איך הגבר הגדול והמאיים שנמצא מולי יכול להיות כל כך עדין.
פניו היו במרחק סנטימטרים ספורים מפניי.
צמצמתי את המרחק בינינו ונשקתי בעדינות לשפתיו.
הוא לא העמיק את הנשיקה ונתן לי להיות בשליטה.
נישקתי אותו ברכות וידו האחת ערסלה את עורפי והשנייה הייתה מונחת על המותן שלי.
הנחתי את ידיי על לחייו, כמו שעשה לי וערסלתי את פניו.
נאחזתי בו כאילו היה העוגן שלי.
הייתי בסערת רגשות ולא ידעתי מה קורה, אבל פיו היה הנחמה שלי.
הוא עמד בין רגליי בזמן שיישבתי על כסא הבר.
הוא הפסיק את הנשיקה והצמיד את מצחו לשלי.
''עם כמה שהייתי רוצה להמשיך לנשק כל פינה בגופך, אני חייב ללכת לטפל בכמה ענייני עבודה.''
הוא אמר ונאנח.
''ממ.''
''תחכי לי? אני אחזור בערב.''
הנהנתי בראשי והבטתי בו כשנשק למצחי, הסתובב ונכנס למעלית.

תשאירו כוכב! 3>