התמכרות

פרק 35 - מישה

מישה:

היא יושבת עם לוסי והן מדברות.
הן קונות בגדים, איפור, ועוד כמה דברים.
אני צופה, מרחוק.
אני לא לוקח סיכון ומחליט לא להרחיק לכת.
כשאני רואה את סרגיי מגיח מן הפינה, הוא ניגש אליי.
''תוודא שהן בסדר ושהן מגיעות הביתה.'' אני פוקד עליו.
אני צועד אל הבית.
כשאני עומד מול דלת הכניסה, אני מחפש את המפתחות.
אני מושיט יש לגמד גינה שנמצא בשביל הגישה.
בינגו.
אני שולף מהכובע שלו את המפתח.
זאת לא פריצה אם אני מכיר את הבחורה, נכון?
אני מכניס את המפתח למנעול ופותח את דלת הבית.
הבית שלה.
אני נועל את הדלת כשאני נכנס.
הבית דיי דומה לבית ששכרתי.
בגדים מפוזרים על המיטה והרצפה ויש כמה זוגות נעליים.
אני משוטט בדירה.
אני עובר בין החדרים, מחפש משהו, אני לא בדיוק יודע מה אני מחפש.
את תשומת הלב שלי תופסת חזייה שמונחת על המיטה.
אני מרים אותה, מקרב אותה על אפי ושואף.
הריח שלה.
ממכר.
עכשיו אני באמת מרגיש כמו סטוקר מטורף.
רשרוש מפתחות מסב את תשומת ליבי.
מה לעזאזל? הן חזרו?
אני מביט בשעון היד שלי ורואה שעברו רק עשרים וחמש דקות.
אני מניח בזריזות את החזייה על כסא, ומחפש יציאה.
כשאני לא מוצא אחת, אני מחליט לעשות את המעשה הכי מטופש שעולה בראשי.
אני מתחבא מתחת למיטה.
כמו נער מטומטם בן שש עשרה.
דון ולוסי נכנסות לדירה ומניחות שקיות על הרצפה.
אני בקושי נושם.
מה אם היא תמצא אותי?
לעזאזל.
זה ללא ספק הדבר הכי מטופש שעשיתי.
הן מדברות ורגליהן מטופפות על הרצפה כשהן פוסעות ממקום למקום.
''חשבתי ללבוש את השמלה הזאת למסיבה הערב.''
אומרת לוסי לדון.
למה, לעזאזל, אני חש דה ז'ה וו?
ואיך לעזאזל הגעתי שוב למצב הזה.
כשהן ממשיכות לדבר במשך שעה, אני מניח את הלחי שלי על הרצפה, ומאזין, כי אין לי משהו אחר לעשות.
''תגידי, זה היה גדול?'' לוסי אומרת.
הראש שלי מתרומם ואוזניי מתחדדות.
בחדר שורר שקט של כמה שניות שאחריו לוסי שואלת ''כמה גדול?''
''גדול. מאוד.'' דון אומר.
''את יודעת מה אומרים, גבר הוא כמו הזין שלו. לפעמים הוא עומד איתן, ולפעמים הוא פשוט נפול.''
שתיהן צוחקות.
הן דיברו על הזין שלי?
אני מנסה להתאפק כדי לא לגחח.
''פאק דון, את נראת מדהים!''
לוסי אומרת אחרי זמן שמרגיש כמו נצח.
איך נקלעתי לשיחת הבנות הזאת?
כי פרצת לה לבית, גאון.
''רגע, אני מחפשת את הנעליים שלי. אולי הן מתחת למיטה.''
דון צועדת אל המיטה.
אני נדרך.
פאק. פאק. פאק.
היא תתכופף ותמצא מפלצת באורך שני מטרים מתחת למיטה.
מעודד.
''יש לך קעקוע?!'' לוסי צועקת.
דון נעצרת ומתרוממת חזרה.
אני משחרר נשיפה חלושה.
''בכל מקרה. הנעליים השחורות יתאימו יותר מהאדומות.''
לוסי אומרת, ואני ניצל, כשדון נועלת זוג נעליי עקב שחורות שנמצאות ליד הדלת.
כשהן יוצאות מהבית ונשמעת נעילת הדלת, אני יוצא מהמחבוא.
פאק.
כואבת לי כל עצם בגוף.
וכמובן, שאני אלך אחריה.
כי היא האיילה שלי.
ואני המלאך השומר שלה.
ואני גם הצייד.

צפו פגיעה🦂
ואל תשכחו, לפני שאתן הולכות לישון, תבדקו שאין לכן מפלצת מתחת למיטה.