התמכרות

פרק 1 - דון

דון - לפניי עשור:
ישבתי עם אבא לאכול גלידה. הזמנתי גלידה בטעם מרשמלו. יש ילדה בת 9 שלא אוהבת גלידה בטעם מרשמלו? כנראה שלא.
ישבנו על הספסל שמשקיף על האגם. הטמפרטורה בעיר טמפה עומדת כרגע על 36 מעלות, כי עכשיו חודש יולי.
בדרך כלל חם באזור הדרום מזרחי של פלורידה. הטלפון של אבא צלצל.
הוא התרחק קצת מהספסל, עם הגלידה שלו, בטעם וניל, כי זה מה שמבוגרים אוהבים וענה לטלפון. אחרי מה שנדמה לי כשני משפטים, פניו קדרו. תמיד כשאמא הייתה מתקשרת אליו הוא היה מזעיף פנים, אבל עכשיו הוא ממש החוויר.
לא הבנתי מה קרה אז ליקקתי את הגלידה.
אבא ניתק את הטלפון, הלך לכיווני בהליכה מהירה וזרק את הגביע שלו לפח.
הוא אמר לי ''בואי. הולכים.''
לא רציתי ללכת.
אהבתי את האגם. אהבתי את השמש ואת תחושת הרוח והלחות על הפנים.
הוא לא שאל שוב.
הוא תפס בזרועי, חזק כל כך שהרגשתי כאב בכל היד. הוא העיף את הגביע מהיד שלי והתחיל לגרור אותי לכיוון המכונית שלו. עדיין לא הבנתי מה קורה, אבל לא המשכתי להתנגד.
אחריי שנכנסנו למכונית הוא התחיל לנסוע הביתה במהירות האפשרית וכששאלתי ''אבא, דיברת עם אמא?" הוא צעק עליי ''סתמי את הפה שלך.'' אבא אף פעם לא דיבר אליי ככה.
לא ידעתי במה אבא עובד, אבל תמיד באו אנשים הביתה וייצאו עם שקיות שנראות כמו שקיות הפתעה, מהסוג שמחלקים בימי הולדת.
לפעמים ראיתי את אמא לוקחת שקית והולכת לחדר. היא תמיד הייתה מעופפת אחרי שראיתי אותה לוקחת שקית.
תמיד רציתי לקחת גם את אחת משקיות ההפתעה ולראות מה יש בפנים, אבל אבא תמיד אמר לי לא לגעת בהן כי יש בפנים עקרבים. תמיד שנאתי עקרבים כי הם הפחידו אותי, אז אף פעם לא נגעתי בשקיות.
הגענו הביתה.
הבית שלנו לא היה גדול, אבל הוא גם לא היה קטן. הוא היה מושלם בשביל ההורים שלי ובשבילי. אבא צעק עליי להישאר במכונית ונכנס הביתה.
כמה דקות אחריי ראיתי את הבוס של אבא, יוג'ין. הוא בחור דיי גדול ויש לו שפם.
ראיתי אותו רק שלוש פעמים כשבא לתת לאבא עוד שקיות ללקוחות שלו, כשאבא טען שזה "מקרה חירום'' ובכל הפעמים הוא היה לבוש במכנסיים שחורים, חולצה שחורה, ונעליים שחורות.
תהיתי מה הוא עושה פה.
אחרי שלוש דקות יצאתי מהמכונית ונכנסתי הביתה. הבית היה שקט ולא היה אף אחד בסלון אז עליתי במדרגות לכיוון החדר שלי.
עמדתי להיכנס לחדר אבל הדלת של החדר של אמא, שהיה מול החדר שלי, הייתה פתוחה והגיע משם רעש.
נכנסתי לחדר וראיתי את אמא על שוכבת על הרצפה כשקצף לבן יוצא לה מהפה בזמן שאבא ויוג'ין עומדים עם הגב אליי, צופים בה בזמן שהיא צריכה עזרה.
''אמא?" צעקתי, אבא ויוג'ין הסתובבו אליי ועל הפרצוף של אבא הייתה הבעה שאף פעם לא ראיתי כשדיבר איתי.
ההבעה שהייתה לו כשהוא הרביץ לאמא.
תוך שנייה היד של אבא החזיקה בשיערי ובידיו השנייה הוא סטר לי על הלחי, הרגשתי טעם מתכתי בפה.
הוא פצע אותי?
הרמתי את היד שלי ומיששתי את השפה התחתונה שלי וכשהסתכלתי על האצבע שלי ראיתי דם. אבא צעק עליי ''חתיכת ילדה מטופשת. למה לא נשארת במכונית!?" התחלתי לבכות, כי אבא אף פעם לא צעק עליי.
התעלמתי מהשאלה שלו כי דאגתי לאמא ושאלתי ''מה קרה לאמא? למה אתה לא עוזר לה?". יוג'ין גיחך, כאילו סיפרתי בדיחה.
מה קורה כאן?
אבא שיחרר את שיערי וצעק "האמא המזויינת שלך הסניפה יותר מידי סמים. הכלבה הזאת הייתה מתה מבחינתי כבר הרבה זמן.''
סמים? אמא? על מה הוא מדבר?
''אני לא מבינה על מה אתה מדבר,'' נזכרתי בפעם ההיא לפניי שנתיים, כשאמא לא הייתה מעופפת כל הזמן, כששמעתי את אמא שואלת את אבא: ''הפסקת למכור את הסמים של יוג'ין נכון? הוא בן אדם רע, למה אתה ממשיך לעבוד אצלו?"
המשכתי ואמרתי: ''בגלל זה אמא הייתה מעופפת כל הזמן?"
''מעופפת?" ענה אבא, ''ככה את קוראת לזה? כשאמא שלך הייתה מתמסטלת עד אובדן הכרה? מעופפת?" הרגשתי שהבכי שלי מתחזק.
לא הבנתי כלום, אבל זה לא משנה, כי אבא סטר לי על הלחי השנייה, וצעק ''תעופי לחדר שלך, דון.'' רצתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת.
עמדתי מולה בחוסר מעש, מנסה להבין על מה אבא דיבר ולמה אמא שכבה על הרצפה, דוממת וחסרת רוח חיים. הרגשתי שאני לא מצליחה לעכל את כל המידע הזה. נכנסתי למיטה שלי והתכסתי, עד שהשמיכה כיסתה אותי עד הסנטר.
שמעתי צעדים במדרגות וקולות של אנשים. מישהו צעק ''תעזרו לי לסחוב אותה.'' הוא דיבר על אמא? המשכתי לבכות, חשבתי על כל הפעמים שבהן אבא ואני ישבנו על הספסל ואכלנו גלידה, הוא וניל ואני מרשמלו, בלי לדעת שהיום הייתה הפעם האחרונה שאבא ואני נשב יחד על הספסל ונאכל גלידה, הוא וניל ואני מרשמלו.

מקווה שאהבתן 3>
ואם כן תשאירו איזה כוכב!