התמכרות

פרק 12 - מישה

מישה:
שישי בבוקר:

אני קם מוקדם ומתאמן.
אחרי כמה פגישות מגיע הערב ואני כהרגלי צועד לבר.
אני צופה בה.
היא מחפשת אותי?
אני עוקב אחריה כשהיא הולכת הביתה עד שהיא מגיעה.
גם בשבת השגרה נמשכת.
מחר יום החופש של דון.
אני מחליט להיתקל בה מחר 'בטעות' ולהזמין אותה לדייט.
כמו בחור הגון, שלא עוקב אחרי בחורה שלא מכירה אותו.
ביום שבת היא צועדת הביתה והשעה היא שלוש לפנות בוקר.
היא חושבת שהיא לבד.
אבל אני תמיד אהיה כאן.
צופה בה.
אני שומר מרחק סביר ממנה כדי שלא תבחין בי, אבל אז אני מבחין בו.
מי זה, לעזאזל?
ולמה הוא צופה בה?
בחור שיכור עומד בסמטה כשהוא אוחז בזין המיקרוסקופי שלו ומאונן כשהוא צופה בה.
אני מרגיש זעם.
המוח שלי מתחמם והאגרופים שלי קפוצים.
למה אכפת לי מהבחור הזה?
הוא לא מזיק לה.
וגם אם כן, אני אתלוש לו את הזין מהמקום.
אני מרגיש שאני נהפך אובססיבי יותר ויותר בכל יום.
אני מחליט להמשיך ללכת אחרי דון ולעזוב את הבחור לנפשו.
כשדון נכנסת הביתה אני חוזר לסמטה.
הבחור מחזיק בקבוק בירה ובועט בחתול והזין שלו עדיין מחוץ למכנסיים.
איזה איש מיותר.
'אני מחליט להמשיך ללכת ולעזוב את הבחור לנפשו.'
אני חוזר בי.
הבחור הזה מיותר בעולם.
אתם יכולים לשפוט אותי על כך שאני חושב שמותר לי, למרות שאני לא אדם מוסרי, אבל אני עושה את זה כי אני יכול.
אני מושיט יד לכיס האחורי שלי ומוציא משם זוג כפפות שחורות ועוטה אותן.
אני צועד לעברו של הבחור שמסתובב אליי ומנופף לעברי עם בקבוק הבירה.
''אתה הסתכלת מקודם על בחורה. למה?"
אני שואל אותו בלי להתעסק בשטויות.
''הג'ינג'ית ההיא? ממ, היה לה תחת שווה. חבל שלא זיינתי אותה. הייתי מזיין אותה בזמן שהיא בוכה. היא נראת כמו זונה שאוהבת-"
אני לא מבזבז זמן ושולף את הבקבוק מהיד שלו ומטיח אותו בקיר הלבנים.
''היי, אחי, מה אתה עושה?" הוא צועק אבל הצקעה שלו נקטעת כשאני נועץ את שבר הזכוכית המחודד שהיה פעם בקבוק, בצד הצוואר שלו.
איזה אפס.
''מכיוון שפגעתי בעורק שלך. אני משער שלא תדבר יותר אף פעם. אתה אומר יותר מידי בולשיט שמעצבן אותי, אז תראה בי כמלאך שגואל אותך מייסורים וחוסך מהעולם את החלאה שאתה.''
אני צועד אל מחוץ לסמטה כשהוא נופל על הרצפה ומחרחר.
אני בודק שאין מצלמות אבטחה בחור המעופש הזה, למרות שלא היו רואים את הפנים שלי בחושך. אף אחד לא יחפש אותו.
הוא לא ייחסר.
אני חוזר הביתה ומתקלח.
אני מטייל עם מייק אחרי שהחלפתי לבגדים שלא מכוסים בדם של בחור מזויין שאמר מילה אחת יותר מידי.
קוראים לי מישה פופוב.
המשמעות של פופוב היא כומר.
אבל אין בי שמץ של קדושה.
אני חוטא.

ראשון בבוקר:

אני צופה בה.
היא קוראת ספר ויוצאת לריצה.
אני יושב במכונית שלי ומחכה להזדמנות.
בשעה תשע הבחור מהבר יושב בתוך מכונית ומחכה.
אחרי עשרים דקות דון נכנסת למכונית.
לאן הם נוסעים?
אחרי שאני נוסע אחריהם באופן לא מחשיד, הם מגיעים לבאולינג.
ברצינות?
מה לעזאזל. מה אני אמור להגיד לה בפאקינג באולינג.
'רוצה לראות אותי מכניס אצבעות' אני חושב לרגע ומגחך.
כשאני מחכה בחנייה אני מקבלת שיחת טלפון.
זה אלכס.
אני עונה.
''מישהההה!! אתה איפה?"
מה לעזאזל? הוא שיכור?
רק עשר בערב.
''אלכס, דבר ברור.''
''אני במועדון. אתה יכול לאסוף אותי בבשקה?'' הוא מבטא את המילה 'בבקשה' באופן שגוי, אבל אני עונה לו בחיוב כי הוא האח הקטן שלי והאח היחיד שלי.
''תשלח לי מיקום, אלכס. אני בדרך.''
נשמעים קולות ברקע ומתנגנת מוזיקה רועשת.
הוא נכנס למועדון ומנתק.
לעזאזל.
אני מחשב בזריזות כמה זמן ייקח לי לאסוף את אלכס ולהחזיר אותו לדירה שלו, בשאיפה שלא ימות באמצע.
אני אוסף את אלכס שנראה מחוק.
''מישה! האח האהוב עליי!''
''האח היחיד שלך. ולמה אתה צועק?"
הוא ממשיך לצעוק ומספר לי על הערב שהיה לו, אבל אני לא זוכה לשמוע את הסוף של הסיפור כשאלכס מקיא עליי.
''פאק, סליחה, מישה.''
אני לא טורח לענות.
היו עליי דברים גרועים יותר.
אלכס יושב במושב הנוסע וממלמל מילים שנשמעות שגויות בזמן שהרוח - שלא מפצה על ריח הקיא - גורמת לשיער שלו להתנפנף ברוח. כשאנחנו מגיעים לדירה שלו, שנמצאת קומה מתחת לשלי, אני רוצה להשכיב אותו במיטה, אבל בדיוק כמוני, גם לו יש ריח של קיא ואלכוהול.
אני מושיב את הבבון המגודל במקלחת ומורה לו להישאר בבוקסר.
הוא אחי, אבל הוא עדיין חרד לפרטיות שלו לפעמים.
אני מקלח אותו כמו ילד בן חמש והוא נראה כאילו הוא הולך להירדם בכל רגע.
אני מוביל אותו למיטה והוא נרדם תוך דקה וחצי.
שאלוהים יעזור לו.
שאלוהים יעזור לי.
אני עולה קומה ומגיע לדירה שלי.
אני פושט את הבגדים ומתקלח.
מוריד ממני את ריח הקיא.
אני לובש חליפה, שוב.
אני מביט בשעון.
00:17.
פאק.
זין על החישוב הזריר.
היא עדיין שם?
הם הלכו לשם בשעה עשר.
היא שם?
היא שם. אני בטוח.
תחושת בטן אומרת לי לחזור למתחם הבאולינג.
אני נוסע ונכנס למתחם.
אני בוחן אותו.
הוא כמעט ריק.
פאק.
היא הלכה.
אני מרגיש מאוכזב ועצבני, גם בגלל שפספסתי את ההזדמנות שלי לעשות מהלך בלי להיראות כמו מטורף וגם בגלל שאני חסר סבלנות לחכות להזדמנות הבאה שלי.
אני מבין שהערב מבוזבז אבל בכל זאת הולך לכיוון מתחם הביליארד.
בדרכי לשם אני מסתובב והולך לכיוון השירותים. כשדמות נמוכה נתקעת בי, אני מושיט את ידי באופו אוטומטי ותופס אותה מנפילה.
כשאני מביט בדמות, אני מבין שהערב כבר לא מבוזבז.

אהובות! פרגנו בכוכב או בתגובה 3>>>