תפוז מכני

פרק 14

נקודת מבט תמר:
החתונה נגמרה כל האורחים חזרו לביתם.. ואני עוזרת למרי במטבח לנקות.
אני מסרבת לדבר עם אימא שלי כל עוד היא לא מספרת לי את האמת ותמשיך לשקר לי שהיא ותום הכירו זה עתה, שלושה חודשים.
הצורה שהם אמרו את הדברים שלהם בטקס.. את הצהרות האהבה אחד לשני..
זה לא היה מראה כמו אנשים שזה עתה הכירו, הייתכן שאימא שלי ותום מכירים כבר שנים אחורה?
17 שנה היא אצרה לו.
האם יש לכל זה משמעות? אלוהים אני מצחרפנת.. יכול להיות שלא באמת שמעתי על זה..
אבל במשהו אחד אני בטוחה.. אין סיכוי שהם הכירו לפני שלושה חודשים..
הרבה לפני. בזה אין לי שום ספק.
אחרי שאני מסיימת לעזור לנקות למרי, אני עולה לידר שלי.. פותרת את עצמי מהשמלה הזאת..
אני מתקלחת ומתלבשת בפיגמה.. אני צריכה ללמוד לבחינה שלי.
אני סוגרת את הדלת, מקווה שאף אחד לא יפריע לי ואני משאבת לבחינה..
אחרי שלוש שעות, שאני לומדת ללא הפסקה.
יש דפיקה בדלת, זו אימא שלי.
״תמר אני רוצה לדבר אעתך.״ אולי עכשיו היא תודה באמת?
״כן?״
״תקשיבי... אני לא מבינה מה הסקת את זב ולמה הסקת את זב.. אבל העניין שלי ושל תום התחיל ממש לאחרונה..״ אני מנסה להסתיר את צחוקי..
״אימא אל תשקרי לי.. בבקשה״
״אני לא תמר.. אני משבעת לך.״ אולי באמת פירשתי לא נכון?
״באמת?״
״באמת.״
״טוב.. אני מצטערת שהרסתי לך את החתונה״ החושים שלי הטעו אותי..... החא לא תשקר לי... נכון?
המא מחבקת אותי ויוצאת מהחדר.

נקודת מבט כללית:
לאורה הולכת לחדר השינה שלה, שלה ושל בעלה. סוף סוך היא יכולה לקרוא לו ככה.. כל חייה היא רצתה להיות אשתו. השתוקקה לזה..
הוא יושב על הכיסא נוח בחדר ומשקיף על המרפסת, היא מחבקת אותו מאחורה, שואפת את ריחו
״היא האמינה לך? היא לא חושדת בכלום?״ הוא שואל, לא מביט בה
״לא. תמר מאמינה לכל דבר שאגיד לה.. היא סומכת עליי.״ אבל זה לא מרגיע אותו
״אמי לא יכול לאבד אותה לאורה.. לא שוב אחרי 17 שנה.״
לאורה הבינה את הכאב בקולו.
״אנחנו לא ניתן לזה לקרות שוב פעם.. תמר שלנו. היא הבת שלנו וכך זה ימשיך לכל החיים..״ הוא עוצם את עיניו בחוזקה.. הוא היה רחוק ממנה כל כך הרבה שנים... שהיא חושבת שהוא זר גמור בשבילה.
הכל הוא עשה בשבילה, כדי שהיא תהיה בטוחה.
הוא ויתר עליה כדי שיהיו לה חיים נורמליים.
הוא לא חשב שזה יכאב לו כל כך שהיא קוראת לו תום, ושהיא חשה בוז עמוק כאשר הוא אומר שהוא אביה.. הוא ראה את מבטה היום.. כשהוא אמר לאחת מחברותיו שהיא בתו.
זאת האמת. תמר היא הבת שלו ושל לאורה..
הבת שהוא הבריח מהארץ כדי שלא יזיקו לה.
הוא לעולם לא היה מרשה שיפגעו בה..
״מתי נספר לה את האמת?״ לאורה שואלת, עדיין מחבקת אותו
״לעולם לא״ הוא אומר. הוא היה מוכן לקחת את הסיכון הזה.. כל עוד תמר איתו, לידו.
״תמר גרה בבית הזה וזה מה שחשוב..״ היא איתו. וזה יותר ממספיק לו
״היא הייתה הבחורה הכי יפה במסיבה.. מלאת קרן אור בתוכה..״ תום אמר ללאורה
״הרגשתי אושר פנימי כשהיא נתנה לי לענוד לה את השרשרת.. רציתי כל כך לחבק אותה ולנשום אותה לתוכי.. אבל לא יכולתי.
תמר תשנא אותי כשהיא תגלה ששיקרתי לה..״
״בייחוד טותי שהסתרתי ממנה את האמת במשך שנים ו שסיפרתי לה סיפורים מלאים בשקרים.״ הןא עצם את עיניו בחוזקה, זו הסיבה שתמר לא יכולה לגלות את האמת אף פעם.
הוא קיווה בכל ליבו שתמר האמינה ללאורה, שליבה לא ימשיך לגדל עוד ספקות, או חששות.
הם צריכים להיות זהירים יותר מתמיד.
״דין מאוהב בה, בדיוק כמו שהם היו ילדים..״ לאורה אומרת
״כן, שמתי לב לזה כבר באותה מסיבה בתחילת השבוע.. אני לא בטוח שזה מסב לי אושר״
דין ותמר היו חברים כל כך טובים שהיו ילדים... הם רבו כל הזמן. כמו חתול ועכבר.
תמיד היה קשה להבין מי החתול ומי העכבר..
תום זוכר את אותו יום שדין אמר לו בעודו ילד בן 5, שיום יבוא והוא יתחתן איתה.
עם הבת שלו.. את זה הוא לא אמר לו.
והנה 12-13 שנה אחרי ודין ותמר יהיו ביחד...
למרות השוני והמרחק האהבה ביניהם לא כבתה.
״אל תדאג.. תמר היא לא ילדה והיא יודעת יםה מאוד להגן על כצמה״
״היא עדיין הילדה הקטנה שלי, היא תמיד תהיה הקטנטונת שלי״ היא לקח את תמונתה שהייתה תינוקת.. הוא צילם את התמונה הזאת דקות ספורות אחרי שנולדה ושם את זה בכיס של המעיל שלו.. זה תמיד נמצא עליו.
וכמה שעות אחרי התהפכו חייו..
״כל כך התרגשתי שראיתי איתה את הסרטים האלה..
אני זוכר שעוד כשהיא הייתה בבטן שלך, תכננתי להראות לה את חלף עם הרוח ו קזבלנקה שתגיע לגיל המתאים..
שתראה מה זו אהבה בלתי אפשרית, אהבה חזקה..״ תום אמר לה
״היא לא צריכה. היא פרי של אחת כזאת.״ תום נישק לה בראש
האהבה ביניהם הייתה כה חזקה שהיא לא כבתה גם אחרי כמעט 20 שנה.
הם חיכו לרגע הזה שיהיה בטוח ולא מסוכן לחזור..
וברגע שהיה אפשרי, הן חזרו.
לאורה התאחדה עם אהובה, שני האהבות הכי גדולות שלה ביחד.
תום ותמר..
תום הרגיש כה מאושר שגילה שהיא מציירת בדיוק כמוהו.. זה הסב לו אושר גדול.
והעובדה שהיה להם אותו טעם בסרטים.. היא ללא ספק קיבלה את האופי שלו
״ולא רק זה, למרבה הצער היא לוחמנית בדיוק כמוך.
הילדה הכי עקשנית שאני מכירה..
תאמין לי״ לאורה תמיד אהבה ושנאה את זה שהיא קיבלה את האופי אחד לאחד של תום.
״ותמיד רודפת צדק. ומחוברת כל כך לרגשות שלה..״ דבריה הסבו לו גאווה שאין כמוהה.
אפילו שהיא גדלה רחוק ממנו, בארץ שונה וזרה ורחוקה ממנו.. תמר קיבלה את האופי שלו ואת ההתנהגות שלו.
שקטה, מתחשבת, נדיבה, טובה, בעלת כבוד עצמי. הוא שנא ואהב את זה שהיא לא רצתה שום טובות ממנו, שום מתנות. היא התעקשה על להחזיר לו את השרשרת, היא הניחה לו אותה בחדר העבודה.. ילדה עקשנית חשב.
התעצבן שהיא דומה לו כל כך.
׳לא אקבל דברים שלא הרווחתי׳ כך אמרה לו.
אין אדם בעולם שמגיע לו יותר ממך תמר.. פשוט אין.
האהבה שלו אליה הייתה מעבר לטעם הטוב, הרבה מעבר. כמעט אובססיה.