תפוז מכני

פרק 47

אני שוכבת על החזה שלו, והוא מחבק אותי חזק, לא מתפשר אף פעם.
הוא היה קשוח יותר מתמיד, מלא געגוע..
הוא מלטף את גבי.. מלמטה למעלה.
״פאק. התגעגעתי אלייך כל כך.. את גורמת לי להרגיש כל כך חי, פאקינג בחיים.״ אני מחייכת אליו, מסתכלת אליו לרגע בעיניים שלו.. זה הזמן.
״מה יש? לא אהבת את זה.. ״ אני נלחצת ומחפשת את המילים.
״תמר אני מבטיח שאני אהיה יותר עדין, אני פשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי. היית כל כך חסרה לי.
אני פשוט כל כך אוה-״ הוא עוצם את עיניו, עוצר את עצמו ״כמה אלייך.״ זאת הבעיה.. הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי כי הוא מפחד לשמוע.. מפחד לשמוע שאני לא אוהבת אותו.
וזה סתם כיף או רק סקס עבורי. אבל זה לא.
איך אפשר בכלל? איך לא לאהוב אותו? אהבתי אותו מהרגע הראשון, מהפעם הראשונה שהתנשקנו.
״אתה כמה אליי?״ אני כמעט צוחקת והורסת את כל ההצגה שלי.. הוא לא מגיב, לא אומר דבר.
כי אני יודעת טוב מאוד מה הוא רוצה לומר באמת.
״כמה חבל.. כי אני אוהבת אותך.״ הוא פעור עיניים,
״תתגידי.. תגידי את זה שוב״ הוא מבקש, מחזיק את פניי חזק.. לוודא שזה אמיתי.
״אני אוהבת אותך.״
״שוב״
״אני אוהבת אותך״
״שוב״ לא מאמי, שמעת טוב, אני מנשקת אותו.
״רק שתדע,זה היה מושלם. אני אוהבת שאתה קשוח אליי, וגם שאתה עדין. היית כל כך עדין בפעם הראשונה שלנו..״ הוא שולח לי את החיוך הכי מתוק שלו.
״אני אוהב אותך, אני כל כך אוהב אותך.״ ואנחנו עושים אהבה מתוקה.
דין הוא המאהב הכי טוב שקיים.
הוא עדין, הוא מתוק, הוא חזק, הוא אוהב, הוא מלטף, הוא תומך.. אני שוב שוכבת בזרועותיו אחרי האקט שלנו.
הוא לוקח את ידיי, ומנשק אותם..
״את נשארת פה הלילה?? בבקשה תישארי..״ הוא לא שם לב לתיק מה.. טיפש שלי.
אני אגרום לו לסבול קצת..
״אממ לא יודעת.. זה תלוי..״ עיניו נדלקות
״במה?? תגידי לי אני אעשה הכל!״
״בכמה פעמים נחזור על זה הלילה..״ אני צוחקת
״אוי תמר.. אין לך מושג לאן הכנסת את עצמך.. אני מקווה שישנת בסיור.. כי את הולכת לבלות לילה שלם בלי שעות שינה בכלל. אני אחקור כל מטר ומילימטר בגוף היפהפה שלך.״ אני מקווה..
הוא דורש אותי שוב ושוב, ללא הפסקה. לא מתייאש..
הוא רק רוצה עוד.
״הרעבת אותי למוות בלי הגוף שלך..״ אני צוחקת
״תמר מה את רוצה לאכול?״ אני לא רעבה.. אבל זה יהיה סתם וויכוח חסר טעם..
״פיצה? אבל מה אתה רוצה לאכול?״
״כל עוד זה איתך.. לא אכפת לי מה.״ אני מנשקת לו
אני מתכוונת לקום, כדי שהוא יזמין, אבל הוא מושך אותי אליו, ואני יושבת בקרבו כשהוא מתקשר ומזמין פיצה עם גבינת עיזים. ומנשק לי בצוואר.
״זה יגיע עוד חצי שעה.. עכשיו אני רעב, אבל רעב למשהו אחר..״ מה?  המבט שלו כה אפל ואני מבינה על מה הוא מדבר..
יש לנו חצי שעה אנחנו לא בדיוק נשחק בה שבץ נא.
הוא באמת מקיים..

אחרי חצי שעה, שאנחנו באמת חוקרים אחד את השני, דין יורד למטה..
אבל אני לוקחת חולצה לבנה מכופתרת מהארון שלו ותחתונים שלי.
ויורדת למטה.. הוא לוקח את הפיצה ממרתה, ומתכוון לעלות למעלה במדרגות אבל הוא נעצר כשהוא רואה אותי..
״תמר! יכולים להסתכל עלייך.. והגוף היפה הזה שייך רק לי.״ אני מנשקת אותו, חתיכת קנאי מטומטם.
״בוא נאכל פה, אני לא רוצה ללכלך את החדר..״ הוא צוחק
״משוגעת.. בואי תשבי עליי לפחות.. שאף אחד לא יסתכל עלייך כי אני מסוגל לרצוח.״ אני עושה כדברו, ומתיישבת עליו.
אני נוגסת במשולש אחד, ודין מסובב אליי את הראש ומכניס את הלשון לפה שלי.. ״המממ טעים.״ הפיצה או הלשון שלי?
אנחנו ממשיכים לאכול ככה, למרות שאני מונעת ממנו לקחת לי גם את הביסים האחרים.. חתיכת פושע.
ההורים שלו לא נמצאים פה, וגם לא אלי.
רק עכשיו אני נזכרת בהם.. היה לי קשה מקודם לחשוב על משהו כשהלשון שלו העיפה אותי למקומות..
אנחנו מסיימים לאכול ומנקים את האזור שלכלכנו. הוא לוקח אותי בתנוחת כלה חזרה לחדרו.
כבר כמעט 12 בלילה..
״עכשיו לישון.. כשאת בזרועותיי. לא נפרדת ממני לעולם. ברור?״ הקול שלו ממש תקיף
״אני אוהב אותך.״ ואני כבר לא שם..