תפוז מכני

פרק 58

נקודת מבט תמר:
אני מתלבשת ומסיימת לארגן את התיק.
אני יורדת למטה, תום יושב ליד דין, הם שותים קפה ביחד.
תום קם כשהוא רואה אותי, הוא מנשק לי בראשי.. הוא לא אומר לי שום דבר.
ואני מרגישה שהוא נזהר, הכוונה הייתה שיותר לא ידבר על דין רע.. לא שלא ידבר איתי באופן כללי. אוףף.
״היי לכם.״ דין ואימא שלי מסתכלים כשאני מגיעה, דין מחייך.
״שלום לך..״ דין ממהר אליי, מתקרב אליי בצעדים ענקים וגונב לי נשיקה.
הוא כורך את זרועותיו וסביב גופי..אימא שלי מחייכת לעצמה.
״דין שחרר אני רוצה להכין לי קפה..״ אבל הוא מסרב ומנשק בצווארי,
״מהר.״ הוא לוחש לי ומתיישב באי המטבח.
אני מכינה לי קפה קר, ומתיישבת לידו יש לי הודעה בנייד, שיעורי בית... אורי שכח לכתוב לנו אז הוא עשה את זה דרך הווטסאפ. נו באמת.
זה מזכיר לי.. אני צריכה לומר לאימא שלי שאורי רוצה לפגוש אותה ואת תום, שבוע הבא באסיפת הורים.
״תמר יש בעיות?״ דין נדרך לידי, כשהוא רואה שאני בוהה בטלפון שלי.
״לא.. סתם נזכרתי במשהו״ הוא חוזר לשבת, לוגם מהקפה שלו.
״אימא אורי רוצה לפגוש אותך שבוע הבא.. באסיפת הורים.״ אני מתחילה לשתות
״אורי? המורה שלך?״ דין מתוח, כשאני מזכירה את שמו.
״למה?״ הוא שואל ומסתכל עליי ישירות.
״אני לא יודעת.. סתם לדבר אני מניחה.״ דין מהורהר במחשבותיו, ואני כרגיל רוצה לסחוט אותו כמו לימון.. על מה הוא חושב?
״אוקיי. אין בעיה. אני אלך אליו עם תום.״ היא אומרת.
״קדימה, תקחי את הדברים שלך. אני רוצה ללכת.״ הוא אומר, ואני מרגישה שהוא כועס.
אני לא רוצה לעשות פה סצנה סתם, אז אני עולה למעלה ולוקחת את התיק שלי.
כשאני חוזרת למטה, הוא לא במטבח, אני מניחה שהוא גם ברכב.. אבל הוא גם לא שם.
״אימא איפה דין?״ אני נכנסת חזרה לבית
״במשרד עם תום..״ היא אומרת בחשש, שיט דין. תגיד לי שלא עשית את מה שאני חושבת שעשית.
אני תוהה אם להיכנס לשם, אבל אני עוצרת את עצמי.
הדלת נפתחת, ודין יוצא משם.. אחריו גם תום.
אני בודקת מהר את פניו וסורקת בזריזות את תום.. אין שום פגע או משהו אדום בפניהם.
אבל האמת שגם לא נראה שהם התקוטטו או רבו, להפך.. הם לוחצים ידיים.
דה פאק? מה קרה פה? מה פספסתי?
״מוכנה ללכת?״ הוא פונה אליי ומחזיק את ידי.
אני מנשקת לשלום את אימא שלי ותום, ונפרדת מהם.
אני הולכת אחרי דין.
אנחנו נכנסים לרכב ומחכה בציפייה.. מחכה שהוא יפתח את הפה.
״דין! ספר לי על מה דיברתםםם״ אני אומרת אחרי שאנחנו יוצאים מהחנייה
״כלום. הוא יותר לא יטריד אותך.״ אני רואה שהוא נוסע בכיוון ההפוך מהבית שלי.
אנחנו מגיעים לדיזנגוף סנטר,
״קדימה תמר.. בואי.״ הוא חונה את הרכב, ולוקח את היד שלי, לא לפני שהוא מנשק לה.
״לאן הולכים?״
״לקנות דברים להיום בערב..״ אה המלון.. שכחתי.
אנחנו ממשיכים ללכת עד שהוא עוצר מול חנות ענקית.
חנות? סליחה זה פאקינג חנות של שני קומות של שמלות ערב, תכשיטים, תיקים.
הוא מושך אותי לבפנים,
״יש לי פה פגישה עם גל.״ הוא אומר לפקידת הקבלה..
מה? מי זו? ״דין מה הולך פה??״ אני לוחשת.
״כמובן, היא כבר תגיע. בינתים אתה יכול לחכות לה כאן.
אני מסתכלת סביבי, הכל פה יוקרתי.. יש פה אלפי בגדים, קנייניות לכל לקוח.
דין מושך אותי לשבת בספה אפורה,
״תרצו לשתות משהו?״ הפקידת קבלה שואלת.
״תמר?״ אני מנענעת את ראשי.
מה הולך פה????
״דין תגיד לי איפה אנחנו או מה זה המקום הזה, או שאני הולכת!״
״תיכנס לפה קניינית אישית, עבורך. ואת הולכת לבחור איתה דברים להיום הערב.״ אבל.. אבל חשבתי שהוא ילך לבד. שאני אחכה לו..
לא הייתה לי בעיה..
״אבל.. דין אני לא יכולה לקבל את זה ממך..״ אני מתעקשת
״תמר פעם אחת, רק פעם אחת תעשי מה שאני אומר לך בלי להתנגד לי.״
״היי.״ מתייצבת בחורה יפהייפיה, עם שיער חום ועיניים כחולות. היא לבושה בחולצה לבנה מכופתרת ותג השם שלה, ׳גל׳
וחצאית שחורה הדוקה שמגיעה קצת לפני הברך ונעלי עקב.
״תמר? כמה נפלא לפגוש אותך.. בואי איתי..״ היא לוחצת את ידי, ומושכת אותי משם.
היא מראה לי מלא שמלות..
ירוקות, כחולות, אדומות. כאלה עם מחשוף, שמלות סטרפלס.
אני בסוף בוחרת בשמלה שחורה קצרה, עם נוצות סביבה בצורה עדינה.
וחגורה כסופה.
״וואו תמר, את נראית מושלם.״ אני מחייכת.
היא לוקחת אותי ומראה לי כל מיני תכשיטים..
״לא תודה, זה כבר נראה לי מוגזם. כמה בכלל זה עולה..״ אני נאנחת, אני לא רוצה לדעת כמה המחיר של השמלה הזאת.
היא מוגזמת ברמות..
״אל תדאגי.. יש תקציב מראש.״ יש תקציב?? היא מושכת אותי
״מה התקציב??״
״התקציב הןא.. שאין תקציב. ללא הגבלה.״ הוא לא נורמלי, הוא בנאדם לא נורמלי.
״זה לא..״ אבל היא משתיקה אותי והיא מראה כל מיני תכשיטים.
אני נעצרת מול שרשרת עם יהלום כחול ענק במרכזה..
״וואו..״ היא מסתכלת עליי ומחייכת.
אני מציצה למחיר שלה מבלי שגל שמה לב.. 4500 ש״ח זה נורמלי בכלל??
״טוב נלך? דין כבר בטח משתגע לראות אותך בשמלה הזאת..״
״האמת.. היא שאני מעדיפה שזו תהיה הפתעה עבורו. תעזרי לי?״ מעניין אותי לראות את המבט שלו, הוא ישתגע.. אבל לא יהיה לו מה לעשות בקשר לזה..
״כן!!״ אני פושטת את השמלה ממני, ומתלבשת בבגדים שאיתם באתי.
אני חוזרת אליו, והוא יושב בספה, מדבר בטלפון.
״כן תעשו את זה כמו שביקשתי...״ הוא אומר, מסתכל עליי ״ריצ׳רדסון. אני אחזור אליך.״ הוא קם ומנתק ואני מנשקת אותו.
״בחרת שמלה?״ אני מהנהנת לו.
״אני מת לראות אותך בה...״ הוא דוחף אותי לשבת עליו.
גל מגיעה, והם מחליפים מבט לא מובן לי..
אבל אני מניחה לזה. מה קורה?..
הוא פותח את הארנק שלי, ומושיט לה כרטיס אשראי שחור-זהב, והיא מעבירה אותו במכונה ומחזיר לה.
״תודה.. אבל אל תבזבז עליי ככה הרבה כסף. אני לא אוהבת את זה..״
״אל תבקשי את זה לעולם.. את שווה יותר מכל סכום בעולם הזה תמר.״ הוא מנשק אותי.
״את הדבר הכי יקר ובעל ערך, שקיים בעולם הזה. לעולם אל תבקשי ממני להפחית בערך שמגיע לך. אפילו זה.. זה מעט מדי בהשוואה ליופייך.״ מילותיו מרגשות אותי, ואני מנשקת אותו ארוכות.
״בואי נלך.. אני מרגיש שאשתגע אם לא אהיה בתוכך..״ היא מחבק אותי.
היא שמה לי את זה בשקית שחורה, על מנת למנוע שדין לא יראה משהו.
אני נזכרת בתום.. דין לא סיפר לי כלום.
אנחנו נכנסים לרכב, הוא יוצא מתל אביב לגמרי, ונוסע לפי שלט שמכוון להרצליה.
״לא נוסעים לבית שלך בתל אביב?..״ אני אומרת בבלבול.. שזה בסדר כי אני מבולבלת.
״לא. להרצליה.״ הוא אומר ברוגע.
״דין ספר לי מה קורה!!! מה אמרת לו.״
״ביקשתי את אישורו לצאת איתך בחופשיות. אמרתי לו שאני הבן זוג שלך.
הבהרתי לו את זה טוב, והוא הבין.
הוא כמובן לא טרח להסתיר את תסכולו מזה, אבל זו בעיה שלו.
זה לא משהו שצריך להטריד את הראש היפה שלך.״ הוא אומר וקולו רגוע.
״דין! ביקשתי ממך לא להתערב בזה, ולא לדבר איתו!״ אוף הוא לא עושה שום דבר שאני מבקשת ממנו.
״תמר אני מצטער אם את עצובה. אבל אני אתערב בכל דבר שקשור אלייך.
אני מצטער אם את לא אוהבת את זה.. אבל זה מה יש.״
״תעשה פרסה. אני רוצה לחזור הביתה.״ אני אומרת בשקט, בשקט מדי.
הוא ממשיך לנסוע ישר, לא מקשיב בכלל למה שביקשתי ממנו.
אבל אני יודעת שהוא שמע אותי.
אני לא טורחת לחזור על דבריי, ברגע שהוא יעצור את הרכב, אני לוקחת את התיק שלי, אני חוזרת הביתה. אני לא רוצה לראות אותו כרגע.
הוא מחנה את הרכב שלו בחנייה השמורה שם.
״תמר.. את לא הולכת לשום מקום.״ הוא לוקח את כל השקיות והתיקים.
הוא מוציא אותי מהרכב, תופס בזרועי, ובאחת הוא מעלה אותי לכתף שלו.
אוף לא שוב, אני לא מדברת איתו.. שיעשה מה שהוא רוצה.
״תוריד אותי חתיכת חמור!״ אני אומרת
״הו הנה, חזרנו לשם חיבה האהוב עליי.. באמת תהיתי מתי הוא יגיע שוב.״
״חמור חמור חמור חמור חמור!״ לזה הוא לא עונה כבר, אנחנו נכנסים לתוך הלובי של המלון, וכולם רואים אותי על כתפיו ומסתירים את צחוקם.
מתחשק לי להגיד להם לקרוא למשטרה לעשות משהו.. אבל אני יודעת שזה יהיה בזבוז זמן מצידי.
ובזבוז של הצרחות שלי בכל המלון, כי אף אחד לא יזיז עפעף.
הוא נכנס למעלית,
״תוריד אותי בהמה!״
״לעולם לא, תתרגלי.״
הוא מוציא את הכרטיס-מפתח ונכנס לחדר, ופשוט מניח אותי על המיטה. כמו חפץ.
הוא מוריד את הדברים שלי, ומניח אותם על הכיסא.
״אני רוצה ללכת הביתה.״ אני משלבת את ידיי.
״את מוזמנת לנסות.. את לא יוצאת מפה.״ הוא מתקרב אליי, ואני נסוגה ממנו.. קמה מהמיטה.
״אל תיגע בי.״ הןא ממשיך להתקרב, הוא מעביר את ידו בראשו.
״תמר״ הוא ממשיך לנסות להתקרב אליי, ואני הולכת עוד יותר אחורה.
״אמרתי לא. אני אצרח אם תיגע בי.״ עיניו מאפילות, אני יודעת על מה הוא חושב.. לא לא לא לא. אם הוא ייגע בי אני אאבד כל שליטה.
״תצרחי? אני לא חושב שישמעו אותך..״ הןא משתמש בקולו החושני, אני יודעת שאם הוא רק ייגע בי אני נופלת שדודות לרגליו.
״צרחת אימים.״ הוא ממשיך להתקרב אליי ואני לא נושמת
״לא ישמעו אותך..״
״אתה מנסה להפחיד אותי?״ ועם זה הוא ניסוג.. והולך אחורה. אני חוזרת לנשום.
״סליחה.. אני-״ אני בורחת מהר לשירותים ונועלת אץ עצמי מבפנים.
פאק. למה אני בכלל כועסת עליו? איך הגענו לזה בכלל?
אני שומעת דפיקות על הדלת.. אין מצב שאני פותחת לו. פאקינג אין מצב..
אני מתרחקת מהדלת.
מה אני אעשה? אני לא יכולה לבלות כאן את הסופש שלי..
הפאקינג שירותים של בית מלון! לעזאזל.
״תמר תפתחי לי.״ הןא הפסיק לדפוק, אני רק שומעת את קולו כשאני מתקרבת לדלת.. קולו עדין.
אני סורקת את כל השירותים.. אין פה חלון או משהו? פאק כלום. הכל סגור.
רק בחדר יש מרפסת..
יש פה אמבטיה וגם מקלחת. מצחיק..
אני רוצה ממש לפתוח לו.. אבל לא.
אני צריכה להיות חזקה, ולא להישבר בכל פעם שהוא עושה לי את הפרצוף המושלם שלו.
״תמר אני מתחנן.. תפתחי לי. אני צריך רק לגעת בך..״ לא אתה לא. הוא יודע היטב שברגע שהוא ייגע בי.. אני אבודה וכל הכוח נמצא בידיו.
אני אהיה שלו, לא תהיה לי שום אופציה להגיד לו לא.
המגע שלו ממכר, כזה פתייני כל הזמן. לעזאזל.
״תמר.. בבקשה... אני אעשה הכל.״ הוא אומר וקולו נשמע כה נואש.. הבעיה היא שאני לא חושבת שיש לו הרבה חולשות. סליחה אין לו בכלל חולשות.. אבל אני מכירה אחת מהן די טוב.. במקרה זאת אני.
וכרגע אין לי הרבה אפשרויות אחרות, חוץ מלהשתמש בה.
״למה אתה כזה מניאק?״ אני אומרת ומסתובבת לגעת בדלת, אני מרגישה שהוא עושה אותו הדבר..
״אני אוהב אותך.״ הוא אומר את זה כאילו זה פותר הכל.
אני נאנחת.
״מה אמרת לתום?״ הוא לא עונה.
״תמר..״
״אכפת לי כי ביקשת ממך במפורש לא לומר לו שום דבר. ובכל זאת לא היה לך אכפת מאיך שאני מרגישה.״
״עשיתי את זה בשבילך! שלא תיאלצי להתמודד עם זה יותר..
לעזאזל תמר! צאי כבר!״ טוב, זה באמת מוזר.. שאנחנו מנהלים ככה שיחה.. אני פותחת את הדלת ואני רואה אותו יושב על הרצפה מול הדלת של השירותים, ראשו בידיו.
״סליחה.״ הןא קם ומתקרב אליי, אני נותרת חסרת מעש בין זרועותיו הענקיות שעוטפות אותי.
אין לי לאן לברוח.. אני מסתכלת על עיניו הכחולות הענקיות בפניו, המבט שלו כה מחשמל.
והוא מסתכל בשפתיי, אני מרגישה את הצורך שלו בי.
״אני עשיתי הכל בשבילך.. לא התכוונתי לפגוע בך. רק רציתי שתרגישי טוב.
אני אעשה הכל בשבילך תמר.. הכל. את לא מבינה את זה?
אני לא מתפקד אם את לא לצידי..״ הוא מנשק אותי, חוקר את הפה שלי באמצעות לשונו.
ידיו עוטפות את גבי, מבטלות כל מרחק אפשרי בינינו, לא נותנות לי לדחות אותו בכלל.
ידו השנייה מרימה אותי לזרועותיו שאני בתנוחת כלה, לא מנתק את הנשיקה שלנו.
״דין..״ אני מצחקקת
״מה תמר..״ הוא ממשיך לנשק אותי, ומתקדם לעבר אל המיטה.
משכיב אותי בעדינות.
״אני מצפה לזה כל היום.. שתהיי ככה בזרועותיי, לא יכולה לזוז.״ אני מחייכת אליו ומנשקת אותו.
אני מרגישה שמשהו עוקץ את גבי, ואני מסתכלת אחורה.. אני רואה שעל המיטה יש וורדים אדומים ולבנים.
לא ראיתי את זה מקודם..
״דין! יואו אתה כל כך מתוק..״ אני מנשקת לו. יש שקית שוקולדים במרכז המיטה.
דובי משוקולד, עפרונות צבעוניים משוקולד, לבבות בצורת שוקולד.
״תודה! אתה כזה מקסים..״ אני שמה אתהזה בצידי המיטה.
״רק בשבילך..״ אני מתמסרת אליו, הוא גורם לי לשכוח את כל העולם שבחוץ, את המעשים שלו.
אנחנו שוכבים במיטה בתנוחת כפית..
הןא יודע להיות קשוח ומתוק בו זמנית.. אני כל כך אוהבת אותו יותר מהכל..
אני רואה שהשעה כבר כמעט ערב... ואנ הזכרת במסיבה, לכבוד הפתיחה של המועדון שלו בתל אביב.
״דין..״
״הממ..״ הוא מנשק את כתפיי.
״אני לא מבינה למה אני צריכה לבוא הערב..אני לא מבינה למה אתה רוצה שאני אבוא הערב..
נמאס לי כבר לראות את ההשפעה שיש לך על כל הנשים.. מתעלפות זו באחר זו..
זה כבר נהיה די מעייף.״ אני אומרת וזה יוצא לי טיפה רגזני יותר ממה שהתכוונתי.
״זה דומה להשפעה שיש לך עליי?״ הוא מסתכל עליי, הוא שם את אצבעותיו בשלי.
״הן מפסיקות לנשום לכמה שניות בכל פעם שהן רואות אותי?״ הןא מקרב את שפתיו אל המצח שלי.
הוא נושם עמוקות.
״הן רוצות לשמור אותי בקופסה מזכוכית, כדי ששום דבר ואף אחד לא יוכל לפגוע בי?״ אני נצמדת אל החזה שלו, מרגישה את ליבו דופק.
״הן חושבות שהחיים שלהם ייגמרו, אם אני לא אהיה פה?״
בקשר לדבר הראשון בהחלט כן.., אבל השניים האחרים מיועדים לי. אני יודעת.
״זאת ההשפעה שלך עליי תמר.. הכוח שלך.״ אני מרגישה דמעות מפליגות מעיניי.
״סליחה.. אני פשוט מקנאה..״ אני משפילה את מבטי..
״תסתכלי עליי.״ אני עושה את זה, ״אל תתנצלי אף פעם על מה שאת מרגישה תמר.
הלב שלי שייך רק לך. את הבעלים שלי.
אתמול, היום.. ולתמיד.״