תפוז מכני

פרק 33

נקודת מבט תמר:
טיול בית ספר.. וואו שכחתי מזה לגמרי. אני מוציאה תיק גדול מהארון, ממש גדול. קניתי אותו במשכורת הראשונה שלי..
אני מסיימת לארוז את כל הדברים ומנסה לסגור אותו הכוח.
״תמר.. נוכל לדבר?״ זה תום, אני פותחת לו
״וואו, הייתה פה מלחמה?״ הוא שואל בהומור..
״סוג של. תוכל לעזור לי?״ אני מסמנת לו אל התיק, והוא עושה את זה בקלות.. דוחס הכל וסוגר. ״בבקשה ילדה.״
״תמר.. רציתי לשאול.... יש לך חבר? בן זוג?״ אה? מאיפה זה הגיע עכשיו?
״ל.. לא.״ אני ממהרת להגיד, מתפללת שלא יצאתי מגמגמת
״חשבתי.. בחורה יפה כמוך.. איך זה שאין לך מחזרים?״
״אל תיקח את זה לא נכון. באמת.. אני באמת מאוד מחבבת אותך.. אבל אני אוהבת שמדברים ישירות.. ישר לפנים ולא הולכים סחור סחור. זה קצת מעצבן אותי.
מה יש תום?״
״תראי... התגנבו לאוזניי שמועות על דיו... ואני לא יודע.. אני לא יודע... עד כמה זה נכון שתהיו בקשר.... אני לא רוצה להתערב בחיים שלך. פשוט תחשבי על זה.
ראיתי אותו מסיע אותך לפה כבר כמה וכמה פעמים.. ואני לא טיפש, אני רואה את הצורה שהוא מביט בך..״ אני עוצמת את עיניי.. פאק למה אנחנו לא דיסקרטיים יותר??
״אני לא מכחישה.. אני ודין ביחד... אנחנו-״
״תיזהרי.. הוא לא בשבילך.״ הוא הלך, התשובה שלי לא ריצתה אותו בכלל. מה אכפת לי? שיבלע.
אני בלעתי את הנישואים שלו עם אימא שלי לא? לא אמרתי מילה.. אז הוא בוודאי יכול לבלוע את דין.
אני מתקלחת, אני שמה לב שיש לי הודעה מדין.. ׳אני מתגעגע אלייך.. איך היה לך היום?׳
׳בסדר, ושלך?׳ אני שולחת לו חזרה
׳רע.׳ מה? הןא היה נראה בסדר היום...
׳למה?׳
׳לא הייתה לי הזדמנות לנשק אותך... וזה שם אותי במצב רע.׳ ילד קטן אני נשבעת, הוא מתנהג כמו תינוק.
אני שמה את הטלפון בהטענה, ויורדת למטה.
רק אימא שלי בשולחן, אוכלת.
איפה תום? למה בכלל צריך לעניין אותי, אני מתיישבת מולה ואוכלת את הלזניה שלי. אני מוכנה לאכול את זה כל החיים..
״איפה תום?״ למען הנימוסים אני שואלת
״בחדר העבודה, יש לו אורח..״ אני מהנהנת ואחרי כמה שניות נגלה לי מי האורח.. אבא של דין. ואחרי כמה רגעים דין בעצמו יוצא משם.
״היי״ אבא שלו אומר, אני חושבת שקוראים לו יריב.
״אנחנו נלך, שיהיה לכם בתיאבון.״ דין מסתכל על אביו, מעביר את מבטו ממני ותום מגיע לראש השולחן לא אומר דבר.
״לא בבקשה, תישארו לאכול פה.״ אימא שלי קמה מיד, לפני שהם מספיקים ללכת.
״אני אשמח״ דין מהר מאוד מתיישב לצידי ״התגעגעתי אלייך.״ הוא לוחש לי, ״גם אני.״ הוא מחייך, ושם את ידו על ירכי.
״מה אתה עושה פה?״ אני לא יכולה שלא לשאול..
״באתי לראות אותך, אבא שלי רצה לדבר עם תום ואני לא יכול לסרב ללראות אותך. גם אם אני כועס עלייך.״ הוא לוחש
״אתה כועס עליי?״ מה עשיתי, והוא מהנהן לי.
אני מניחה לזה כרגע, אני יודעת שאם אני אחקור לעוד פרטים זה רק ילהיב אותו, ויעצבן אותי עוד יותר.
״תמר, מה שלומך?״ יריב אבא שלו שואל אותי משום מקום, דין ממש דומה לו. זה נראה כאילו דין הוא העתק צעיר שלו..
או אבא שלו גרסה בוגרת יותר.
״בסדר, ואתה?״ אני שואלת
״נפלא.״ הןא מסתכל על דין, הוא נראה שמח והם מחליפים מבט שאני לא מבינה את הפשר שלו. גברים.
אני מסיימת לאכול ואני שמה לב שדין לא נגע באוכל שלו, הוא רק הסתכל עליי וחיזק אחיזתו ברגלי.. הוא תמיד אוהב לגעת בי.
לפעמים זה מתסכל אותי שיש לו כזאת שליטה עם רק המגע שלו..
״ שנצא להליכה קצרה?״ הוא אומר לאוזני, אני מהנהנת לו.
אני שמה את הצלחת שלי במטבח, ודין בא אחרי לא מבין מה אני עושה פה.. אני לוקחת את הצלחת שהוא הביא ומרוקנת את תכולתה לפח.
אני שוטפת את הצלחות ודין פשוט מסתכל.. ״יש אנשים שזה העבודה שלהם... את לא צריכה לעשות את זה.״ הוא אומר, ואני יודעת שהוא מתוסכל כי זה לקח מהזמן שלנו ביחד.
״זה כלום.. שנלך?״ אני לוקחת את ידו, והוא את שלי ואנחנו יוצאים החוצה.
״אתה באמת כועס עליי?״ אני אומרת אחרי כמה דקות שאנחנו הולכים בשתיקה, הןא רק נוגע בידי.. שולח לי צמרמורת עדינה
״לא. אבל אני כועס על זה שאנחנו לא ביחד כל הזמן..״ זה לא באמת אפשרי.. להיות ביחד כל הזמן אני חושבת לעצמי.
אבל אין דבר שאני רוצה יותר מזה.
״מתי נספר לכולם? מתי נפסיק להתחבא? אני רוצה לבוא להיות לידך, ולנשק אותך מול כולם מבלי שאת תדחי אותי או תסרבי לי.
אני רוצה לגעת בך בהפסקות.. החוסר שלך משגע אותי.״ אני יודעת היטב שהחוסר שלי משגע אותו, הוא הופך אותו למטורף יותר מהרגיל.. שזה הרבה לומר.
רק אתמול, שבאתי לבית שלו אחרי שהוא לא ראה אותי כל היום, הוא דרש וטען אותי כמו מטורף.
בקושי יכולתי לקום בבוקר בצורה נורמלית מרוב שכאב לי.
הוא קשוח וחסר חמלה, כל כך שונה מהפעם הראשונה שעשינו את זה.. אבל לא אכפת לי.
אני אוהבת את זה, אוהבת שהוא עדין אבל אני עוד יותר אוהבת שהוא כזה חזק.
״בקרוב..״ אני אומרת, האמת שגם לי זה מתחיל להימאס. אני לא מבינה למה חשבתי שזה רעיון טוב שנתחבא, שמסתתר?
אני ודין רוצים להיות ביחד.. אז מה רע בזה?
״באמת?״ אני מהנהנת לו..
״תודה אהובתי. אני אוהב או-״ הןא נושם לכמה דקות.. "אני אוהב את זה שאת נענית לי״ אני מנשקת לו. מתעלמת ממה שהוא התחיל לומר.. יכול להיות שדין באמת אוהב אותי?
אני מסתכלת לרגע בעיניו, משתדלת לא להישאב עמוק, לא לטבוע. אבל זה בלתי אפשרי עבורי.
אני אוהבת אותו כל כך.. בצורה מטורפת.
״שנחזור?״ אני מציעה.
״כן.״ הןא עונה ולוקח את ידי אל שפתיו ומנשק לפרקי אצבעותיי. כל אצבע בתורה..
הוא שם את ידי בידו ואנחנו הולכים לכיוון הבית, ממש חשוך פה אבל אני יודעת שאם אני עם דין לא יקרה לי כלום, אני בטוחה איתו, לצידו.
הוא לא ייתן לשום דבר רע לקרות לי. אנחנו מגיעים תוך חמש דקות לבית של תום, אני מנשקת לו, נשיקה מתוקה וחמימה. ועולה למעלה..
שוכבת על המיטה שלי.. אימא שלי נכנסת לחדר שלי בושה..
״נראה לי שצריך לקבוע תאריך לחתונה..״ המממ? לחתונה של מי? בטח אחת מהחברות שלה.
״הממ? מי?״ אני שואלת בטון מעייף, אין לי באמת כןח
״שלך ושל דין, כמובן.״ אני קמה באחת מהמיטה, נגמרה לי העייפות בשנייה
״מה?????״ היא צוחקת עליי נכון?
״כן. גם אבא שלו אמר אותו הדבר..״ אבא שלו יודע????
אדמה תיפתחי עכשיו!!!!
״מה הוא אמר?״ אני לוחצת עליה שתספר לי
״שמבחינתו, אפשר לחתן אתכם כבר מחר. דין מת עלייך, הוא אמר שהוא אף פעם לא ראה את דין כזה מאוהב, כל כך בעניין של מישהי..ותשמעי את זה.. דין אמר לו שזה יימשך כל החיים.״ אני שואפת אוויר.. מה? זה לא ייתכן... אבל רגע למה אני כל כך נגד?? זה פשוט מוקדם מדי!!
״הוא באמת אמר לו את זה?״ קולי רועד
״כן תמר, למה את מופתעת??״
״אני.. אני פשןט אני...-״
״תקשיבי לי, לא יודעת מי אמר לך את השטות הזה של ילדה או אישה ודין הוא גבר או חרב.. לא יודעת.
אבל שום דבר מזה לא קשור למציאות, אני יודעת שאת עדיין מאמינה בזה נחרצות.. אבל תסתכלי על המציאות.. דין ואת מאושרים ביחד, טוב לכם ביחד. איך את יכולה לחשוב אחרת?״
היא אומרת, ומלטפת את פניי
״איך את יודעת? אני מתכוונת.. דין היה לו סגנון חיים מסוים לפני שאני נכנסתי לחייו, ועכשיו זה פתאום התנדף? נעלם?
אני לא יכולה לא לחשוב שאני סתם חוויה קצרצרה עבורו..״
אני נותנת ביטוי לחששות שלי.. לראשונה בקול.
״את לא. תאמיני לי ולכל מי שיש עיניים פאקינג יכול לראות את זה.. הוא מסתכל עלייך בצורה.. בצורה שהוא יחטוף כדור בשבילך. שהוא יסתער ויגונן עלייך.. אני לא ראיתי דבר כזה בחיים. אם היית רואה את מה שאני רואה.. כל הספקות האלה היו נעלמות ממזמן..״ היא מחייכת אליי וקמה מהמיטה שלי והולכת.
אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה טוב אחרי מה שהיא אמרה לי, קצת מפחיד אותי שהיא חושבת שדין יחטוף עבורי כדור.. אבל אני כן מאמינה שזה אמיתי.. מה שהולך בינינו.
וזה מספיק לי.
אני מתעוררת מוקדם מהרגיל, כמובן טיול שנתי.
אני מתלבשת בטייץ שחור של נייק וחולצה טי שירט לבנה חלקה.
אימא שלי היום לוקחת אותי ומשאירה אותי בבית ספר..
ואני עם רותם כרגע ליד האוטובוס.. מחכים לכל מיני תלמידים שעדיין לא הגיעו.. והנה אני רואה את דין.
הוא נראה כמו אל יווני, אל שהנחיתו אותו מהשמיים.
״היי תמר, היי רותם״ הוא אומר ועובר אותנו, רותם לא מפסיק לחייך.
״את שמעת? את שמעת את זה???״ מה?
״זו הפעם הראשונה שהוא אמר לי שלום. הוא יודע את השם שלי! אני חושב שאני עומד להתעלף."
אני מסתכלת מאחוריי, ואני רואה את דין מדבר עם המורה שמלווה אותנו באוטובוס, והוא מחייך אליי חיוך מסתורי.. מה קורה פה??
״תמר אני הולך לשירותים. תשמרי לי מקום לידך!״ הוא שונא. נסיעות ארוכות.. האמת שלי שזה לא מפריע מסדרים פלייליסט טוב, קצת ישנים וזה עובר.
אני עולה לאוטובוס, ומכינה את הפלייליסט שלי.. מסדרת את האוזניות.
״היי״ זה דין, אני מרימה את עיניי מהטלפון לשי
״המקום הזה תפוס?״
״כן. האמת שכן.. רותם-״
״יופי״ הוא מתיישב
״דין, רותם אמור לשבת פה!״אני מתעקשת
״לא הוא לא. דיברתי עם המורה והיא העבירה אותו לאוטובוס אחר.״
״עשית מה????״
״כן, רציתי לשבת לידך וביקשתי מהמורה בצורה יפה, והיא נתנה לי. צדקת. אם מבקשים יפה-מקבלים.״ אני רותחת
״מה??? דין אני אהרוג אותך תגיד לי שזו בדיחה!״
״אני בחיים לא הייתי צוחק על דברים כאלה, אחרת היית מרביצה לי״ אני אשתגע, אני יודעת את זה!
״עכשיו תני לי נשיקה. מאז אתמול לא הרגשתי את השפתיים שלך עליי״ אין פאקינג מצב בעולם.
״לא.״ הוא זועף
״תמר!!!״ הוא כמעט צועק
״אמרתי שלא! לא עושים דברים כאלה!״ אני מסתכלת לחלון.
הוא לוקח את ידי ומנשק לה, מדביק לה נשיקות עדינות
איך לא אכפת לו שמישהו יראה אותנו??
״דין יכולים לראות אותנו!״
״ו? יש פואנטה להמשך?״
״דין!״
״אני לא מבין למה אנחנו פשוט לא יכולים לצעוק שאנחנו ביחד?״ יהיה לי קשה אני רואה..
״כי זה עדיין חדש ואני לא רוצה שידברו עליי מאחורי הגב!״
״את מתביישת בי?״ נו באמת, הוא לא יכול לחשוב ככה!
״מה?? לא!״ הוא לא מבין את זה? באמת?
״אז מה הבעיה תמר?״
כלום. הכל. לא יודעת..
אני מנשקת אותי כדי למנוע ממנו תשובה, הוא נענה לי.
אני מחליטה להסתכן שיראו אותנו, שלא יראו.. לא מעניין אותי כרגע.. כרגע רק השפתיים שלו מעניינות אותי.
״זה מה שאני צריך כדי להתחיל את היום.״ הוא לוחש לאוזני
כולם עולים, ואני ודין מחזיקים ידיים, בין הרגליים שלנו.
במהלך הדרך אני ישנה על חזהו, על כתפו.. הוא הכרית הכי טובה שיש.. אבל כל פעם שהתעוררתי הוא לא ישן, הוא פשוט הסתכל עליי.
אנחנו מגיעים למקום, ומחלקים אתונו לקבוצות ודין מתמרמר שהוא לא איתי, ואני עם רותם שוב.
אנחנו מתחילים טיול רגלי, יש לנו מדריך בשם שגב עיניו ירוקות ושיערו בלונדיני שטני.
הוא ממש נחמד, ויודע הרבה דברים. אבל יש לו מראה חנוני טיפה, אף אחד לא מקשיב לו ברצינות, מלבדי ומלבד המורה שלו.
אחרי 6 שעות הליכה והרבה קיטורים מצד הקבוצה שלנו, אנחנו מגיעים לארוחת הצהריים.
״תמר את יודעת מחר נהיה במקום דומה לאיפה שהיינו היום.״ שגב אומר לי שאנחנו מגיעים לארוחת צהריים, כולם ממהרים להיכנס, להיות במזגן.. ואני נשארת בחוץ לדבר עם שגב.
הוא נחמד ומקסים, ואני צריכה להיזהר ולא להזכיר שום דבר עליו לדין. הוא סופר קנאי.
״באמת? מבאס כל כך שהטיול כזה קצר..״ החליטו לוותר על היום השלישי, בגלל המזג האוויר. אז כנראה שנחזור מחר הביתה..
״אם את אוהבת, אני יכול לתת לך עלון של החברה, ואת מספר הטלפון האישי שלי. נוכל לצאת לטיולי שטח ולראות עוד נופים מדהימים.״ נחמד מצידו..
״אני אשמח..״ אני מסדרת את הכובע שמעל ראשי..
ובמקום ללכת לחדר אוכל עם כולם, אני הולכת איתו למשרד.
הוא נותן לי את העלון ואני מסתכלת על כל מיני טיולים שהמשרד שלו מציע.. בניאס, חרמון, ירמוך.
״אני יכול לשאול אותך שאלה?״ אני מסתכלת עליו
״״אני מצטער אם זה יוצא טיפה אישי... את ממש יפה.. יש לך חבר?״
אה.... ״כן״ דין מגיע ועונה במקומי.. הוא נראה זועם.
זועם? זה אפילו לא מילה מספיקה מדי לתאר אותו, הוא מתקרב באיטיות.
״טוב, אני אלך.״ שגב נעלם לפני שאני מספיקה לומר משהו.. ליד דין הןא נראה גל כך קטן..
״מה עשיתם פה?? למה לא באת לאכול?״ העיניים שלו כה גדולות, והוא מחזיק בזרועי חזק
״סתם דיברנו על המסלול.. בוא נלך״ אבל דין ממשיך לעמוד שם, לא מתכוון לזוז.
״למה הוא שאל אותך אם יש לך חבר?״
״אני יודעת? זה סתם צץ! בוא״ אבל הוא לא זז.. שום תנועה.
״את שלי! את רק שלי! את מבינה???״ הוא אומר ועוזב את זרועי, תופס את פניי באגרסיביות, הוא מנשק אותי.
הוא לוקח את ידי, מושך אותי למטה במדרגות ואני כמעט נופלת בקצב שהוא הולך. אני לא עומדת בקצב שלו. מטומטם אני אפול!
״מה את רוצה לאכול?״ הוא שואל אותי
״מה יש?״ יש בופה רחב, אבל אין לו סבלנות והוא עוזב את הזרוע שלי, והולך משם.. לשבת ליד אדם.
אני מסתכלת על כל הבופה.. יש פה עוף. אני מתה על עוף.
אני מתלהבת מעוף!
״היי״ זה שגב שוב, מסתבר שהוא לא ברח
״היי״
״רציתי רק לוודא שאת בסדר.. ״ הוא אןמר בנימה עוקצנית
״כן בטח״ אני מחליטה להתעלם מזה.
אני רואה מהזווית עין שלי את דין, ואדם מנסה לדבר איתו אבל מבטו הוא... אני לא מצליחה לצזהות בכלל את המבט שלו.
״הכל בסדר עם החבר שלך?״ הוא ממשיך עם הנימה שלו
״כן בטח, למה?״ אני מעיפה מבט אל דין.. הוא נראה הכל חוץ מבסדר.
הווריד במצח שלו עומד לקפוץ בכל רגע נתון.. פאק.
״טוב שמחתי לדבר איתך.. כדאי שאשב לאכול לא נשאר עוד הרבה זמן.״ אני לוקחת לי עוף וסלט ומתיישבת לאכול ליד רוצם.
דין יושב בספסל מאחורינו.
״נו מה קורה עם המדריך הטבעוני?״ רותם שואל
״די אל תהיה רע אליו. הוא סופר חמוד! לא התייחסתם למילה אחת שהוא אמר כל המסלול!״ אני אומרת
״כמה טוב שזה נגמר מחר״ אני שומעת את דין אומר, ובאותו הרגע הןא מניח את הצלחת בזעם והולך החוצה, ואדם בעקבותיו.
״מה יש להוד חתיכותו?״ באמת מוזר המצב רוח שנפל עליו.
מה הוא מקנא בשגב? איזה מגוחכת אני שאני בכלל חושבת על זב.. מה יש לן לקנא בו?
״לא יודעת״ אני מסיימת לאכול, וקוראים לכולנו להמשיך לחלק השני של המסלול..
בחלק השני של המסלול אני נופלת בגלל איזה אבן, ונפצעת בברך לא משהו רציני, אבל כן ירד לי ים של דם, וחבשו לי את זה.
אנחנו מגיעים אחרי שאנחנו מסיימים את החלק השני, לאכסניות שלנו..
אני בחדר אחד עם 6 בנות... איך זה הגיוני?
ועד מהרה יש לי תשובה.. מיטות קומותיים מה חשבתי כבר.
אני עם מיקה ועוד כמה בנות..
״דין הכל בסדר?״ אני מתקרבת אליו, אחרי שכולם הולכים לחדרים שלהם ורק אני והוא נשארים שם, הוא לא טורח לענות לי ונותן בי מבט עצבני. והולך משם, משאיר אותי לבד.