תפוז מכני

פרק 31

׳את בסך הכל ילדה.. הוא צריך אישה אמיתית.׳ המילים האלה מתנגנות לי במוח, גם כשאני ברכבו של דין, מסתכלת מעבר לחלון.
״תמר.. מה יש לך?״ הוא מסובב את פניי אליו, ומלטף אותי בעדינות.
״כלום.״ אני נאנחת אבל לא מסיטה ממנו את מבטי
״משהו עובר עלייך.. את בטוחה שאת לא רוצה לדבר עליו?״
אני שותקת, לא אומרת מילה.. ״תראי הדחף הטבעי שלי זה להמשיך להציק לך עד שתדברי, אבל אני לא רוצה להרחיק אותך. אז תגידי לי מה לעשות.״ אני שומעת שקולו נואש
״כלום״ אני מנשקת אותו, שישכח מזה
״טוב.. אבל את לא כועסת עליי נכון?״
״לא.״
אז אנחנו מדברים רק שאת עונה לי במילה אחת?״
״כן״
״חכמולוגית.. אני מת עלייך״ אני תוהה לעוד כמה זמן, אני נותנת בו מבט אחרון, שהרמזור עובר לירוק
ושמה את ראשי על החלון.. באמת לעוד כמה זמן הוא יהיה מתוק כל כך ולא ילחץ עליי..
דין אוהב סקס, אני בטוחה שהוא עשה את זה כבר מיליוני פעמים בחיים שלו.. עם נשים מנוסות ויפות ממני.
ואני לא זה ולא זה. אף פעם לא הייתי חסרת ביטחון, ובטח שבטח לא קנאית.. אבל מהרגע שהכרתי את דין.. שהתחלתי לפתח רגשות אליו.. שהם כה זרים לי .. הם נפרצים לי באחד.
כמה זמן עוד אוכל לדחות את זב? אוף איתי.
״בואי.״ לא שמתי לב שדין עצר את האוטו, ופתח את הדלת שלי, מושיט לי את ידו לקום.
״מה? איפה אנחנו?״
״בואי.״ אני עושה כדבריו, אנחנו נמצאים בהאנגר של מטוסים ומסוקים.
״מר דין, מה שלומך?״ מגיע לנו איש שלבוש בסרבל כחול
״זה מוכן?״ מה מוכן?
״כמו חדש״ התשובה מרשימה את דין
״תמר זה ינון, הטכנאי מספר אחת שלי, ינון זו תמר, החברה שלי.״ ברגע שהוא אומר החברה שלי כל הפרפרים בבטן שלי רוקדים ואני עושה סלטה ענקית בפנים.. זה כל כך יםה.
אני לוחצת את ידו של האיש, ונכנסת עם דין לבפנים.
״וואו..״
אני מסתובבת סביב ההאנגר.. בחיים שלי לא ראיתי כל כך כלי אוויר ביחד. יש כאן מטוסים, מסוקים, דאונים. ומה לא???
״באמת וואו..״ הוא אומר אבל הוא לא מסתכל כלל על הכלי טיס, הוא מסתכל עליי.
״אני מסתכל כרגע על הדבר הכי יפה שנמצא פה..״ הוא לוקח את ידי בידו, ומנשק לה.
״בואי״ הוא מושך אותי לאיזה מסוק קטן, ומושיט לי אוזניות עם רמקול, ומסמן לי לשים אותם.
הוא מסמן לי לעלות למסוק, וקושר אותי, ואחרי זה הוא עולה אחריי.
״רגע דין, אנחנו לא אמורים לחכות לטייס??״ הוא מתחיל לגעת בכל מיני כפתורים..
״לא.״ אני נוגעת בידיו, מנסה למנוע ממנו לעשות משהו..
אני לא רוצה למות בגיל 17. אני עוצמת את עיניי ואחרי כמה דקות אנחנו באוויר.. דין מנווט את המסוק, ״לאט יותר?״
אני פשוט שקועה בנופים המושלמים האלה, כל כך הרבה עצים ונופים... כל הרכבים מלמטה.
״זה כל כך מגניב..״ אני מחייכת אליו, והוא נוגע בירכי החשופה, מגעו שולח לי צמרמורות.. אני אוהבת שהוא נוגע בי.
אני שמה לב לשטח ירוק, שעל שטחו מצוייר לב גדול וירקרק..
״זה לב..??״ אני מצביעה. שהוא מוריד את המסוק לאט לאט, עד שהוא נוחת שם.
״הבטחתי לעצמי שאם יהיו לי רגשות פעם למישהי, אביא אותה לפה.״ אני מנשקת לו, ויורדת מהמסוק.
״תודה.. זה כל כך יפהפה.״
״את רעבה?״ אני מסתכלת עליו.. המקום שומם.. אין פה שום מסעדות או כבישים..
הוא מוציא סל פיקניק ומחצלת משובצת בצבע אדום, הוא פורס אותה במרכז הלב, ומתקרב אליי שאני עומדת מחוץ ללב. אני בשוק.. אני לא יודעת בכלל איך להגיב....
״קדימה, האוכל יתקרר..״ הוא מושך אותי אליו, והוא מתיישב על המחצלת, אני מתיישבת בקרבו
הוא פותח את סל הפיקניק.. יש שם גבינות, סלטים, מיץ תפוזים. פאק מתי הוא הספיק בכלל????
הוא היה איתי בבית הספר היום! מה.. איך..
הוא מאכיל אותי בגבינת פטה, עיזים האהובה עליי.
הוא דורש לדעת את כל המאכלים האהובים עליי, הוא מלטף את שיערי כשאני שוכבת עליו.
אני לא חושבת על שום בנות אחרות.. אבל לעזאזל בטח הוא גם עשה את זה להם? אני רןצה להאמין שלא.
מיקה סיפרה לי פעם אחת, שהוא אפילו לא לקח אותה לארוחת ערב.. הם פשוט נפגשו במסיבה, שכבו ושבת שלום.
לא דיבר איתה לפני, ולא אחרי.
הוא שוכב על המחצלת, ואני בזרועותיו, ידו נחה על הגב שלי וידי על חזהו.
״תמר.. אני רוצה לומר לך משהו. אבל אל תיבהלי או תחשבי ישר דברים מוזרים.. אני לא יודע. ישר קופצים כל מיני דברים למוח הזה שלך.. והוא עובד בצורה מוזרה מדי.״ אני שומרת על שתיקה כי הוא צודק.. המוח שלי באמת מוזר מדי..
״אני מאושר איתך.. טוב לי איתך.. יותר מה שהיה לי אי פעם..״ למה אני מרגישה שמגיע אבל? ידעתי.. פשוט פאקינג ידעתי.
״אני חושק בך.. את מטריפה אותי.. יותר ממה שאת חושבת. אני חושב עלייך עשרים וארבע שעות ביממה, תמיד חושב על עוד דרכים להקסים אותך, שתהיי שלי. ואני לא יודע.. אני לא יודע מה את מרגישה..״ הוא מסתכל לתוך עיניי, ואני שמה את מרפקי על החזה שלו.. הוא פשוט חושב אחרת ממה שאני חשבתי שהוא חושב.
וואו אני מטורפת? יש מצב.. אולי באמת הייתי צריכה לעשות בדיקת מוח שהייתי קטנה.. אולי היה מצב להציל משהו..
אני מגחכת לעצמי שאני נזכרת בדבריה של אימא שלי אחרי הבריכה.. היא צדקה בכל פאקינג מילה..
״אני רוצה להיות איתך.. באמת. אבל אני יודעת שאני לא מספיקה לך.. אתה היית עם כל כך הרבה נשים.. ואני רק אני-״ הוא צוחק בקול
״את רק את? את משוגעת?״ חיוכו הוא ענק
״תמר את כל מה שאני צריך. רק נשיקה ממך עושה ממני שלם. כל האחרות, כולם. לא משתוות אפילו לקרסול שלך. הם לא קיימות לידך.. הם נמחקות.״
הוא הופך אותי לצד השני, מנשק אותי באיטיות, ואני מרגישה את ידו עוברת מפניי, לירך שלי.. מלטפת אותה, מחזיקה אותה והוא מנסה להרים לי את החצאית.
״דין...״ אבל ללא שום השפעה, הוא עובר לצווארי.
אני מנסה לומר את שמו, ספק רוצה שיעצור ספק תענוג..
אין ספק שהוא יודע מה שהוא עושה.. אבל אני לא רוצה ככה.... בשטח הפתוח.. מי יודע מי יכול לצפות בנו.
״דין...״ הוא יורד למטה, מדביק נשיקות עד לברך שלי. כל רגל בתורה.
״דין..״ אני נוגעת בחזהו קלות
״סליחה.. אהובתי.. טיפה נסחפתי״ אני מתעלמת מהשם חיבה שהוא נתן לי עכשיו..
״זה אשמתך את יודעת.. אני נמשך אלייך בצורה מטורפת. אני רק רןצה שתהיי שלי.״ הוא נשכב חזרה על המחצלת, ולוקח אותי בזרועותיו,
״זה לא שאני לא רוצה. אני באמת רוצה.. אני... פשוט...״ אני שומרת על שתיקה לרגע... ״פשוט.. מתברר שאני...״ שיט אלוהים הבנאדם הכי מביך נמצא פה! ״תקשיב.. זה לא...״ אני מגמגמת. איך בכלל אומרים את זה??
״תמר אני מתחרפן.. דברי ברור.״ הןא מתיישר, ואני קמה איתו. הוא לוקח את ידי בשלו, לא משחרר אותה.
״אני.... טוב אני אף פעם לא עשיתי את זה עם מישהו... אף פעם לא עשיתי עם מישהו אהבה, סקס או איך שלא קוראים לזה.״ הוא מחייך
״את בתולה?״ אני מהנהנת לו.. וחיוכו הוא ענק..
״את... יפהייפיה. פשןט פאקינג הבנאדם הכי יפה שקיים עלי האדמות. בואי נחכה.״ אה? מה? הוא לא אמר את זה עכשיו
אני מסתכלת עליו כאילו דפקו לו עכשיו את המוח, והוא פשוט לא מבין..
מסתבר שהוא יותר דפוק ממני.
״אני פשוט רוצה שתרגישי טוב, בקצב שלך. שאת תהיי מאושרת. את החשובה פה.״ הוא אומר ולוקח את ידי, בקצב שלי? מה הוא....
״לא אכפת לך? זה לא מפריע לך?״ אני מנסה שוב, נשמעת טיפה נואשת אבל לא אכפת לי
״אני מת לעשות איתך אהבה, כמו מטורף.. להיות בתוכך..״ הוא אומר לי את זה באוזן, שאני נשענת על הדלת של המסוק.
״אבל אני לא אלחץ עלייך לעשות שום דבר שאת לא רוצה.. אני כל כך אוה-״ הטלפון שלי מצלצל.. שיט זאת אימא שלי ובדיוק כשאני באה לענות לה.. נגמרה לי הסוללה.
״רוצה לחזור?״ אני מהנהנת לו, ״תודה היה לי מאוד כיף..״ אני מחייכת אליו והוא לא אןמר אף מילה.. אני חושבת על מה שהוא התחיל לומר לי, אני אוה-... כמו בשירותים היום, לפני שהתקשרו אליו אני כמעט בטוחה שהוא התכוון לומר את זה. שלושה מילים, אחת עשרה אותיות. (#בלייר וצאק.) אגל לא, לא יכול להיות שדין מאוהב בי כבר.. נכון? אני חולמת... בכלל כל היום הזה מעין חלום.. חלום יפהפה אבל חלום שבסופו של דבר מתעוררים. אני מנסה לצבוט את עצמי, אבל אני ערה. אני לגמרי ערה.
דין מנווט את המסוק אל ההאנגר, ואנחנו מגיעים. ״תמר בחיים אל תטילי ספק בחשיבות שלך בעיניי.״ אני ממצמצת אליו, למה הוא היה צריך לומר את זה? מה זה אומר בכלל?
״בססדר..״ אני אומרת ויורדת מהמסוק.. הוא מקיף אותו ממש מהר ואוסף את ידי. אני שמה לב שכבר חשיכה, ״מה השעה?״
אני שואלת אותו, ״קצת אחרי שמונה בערב..״ שיט שיט שיט
״אבל אל תדאגי.. דיברתי עם אימא שלך עוד שהיינו בביה״ס, היא אישרה לך.. היא יודעת שאת איתי.. שאני אשמור עלייך.״ דין לא אומר כלום על הגישה האובר של אימא שלי, ואני מודה על כך.. איך אני אסביר לו בכלל? היא כזאת מגיל אפס.. רק בגלל שהיא לא ראתה אותי כמעט קרוב לחודש כשנולדתי..
אני נזכרת במילותיו, ׳אני אשמור עלייך.׳ וזה מרגיש לי שהוא מתכוון לא רק מאנשים זרים, אלא גם מעצמו.
אני מסתכלת שוב בעיניו, אנחנו נכנסים לרכב והטלפון של דיו לא מפסיק לצלצל.. מספרי טלפון ללא שם, לא כמו היום השירותים שהתקשרו אליו.. ריצ'רדסון.
״מי אלה?״ אני מחליטה לשאול לבסוף..שתיקתו מאשרת לי את מה שאני יודעת כבר..
אני נזכרת בשיחה של הבוקר.. בכלל קבענו שאנחנו אקסקלוסיביים? בכל זאת אני חא שוכבת איתו.. אבל אני לא רוצה שהוא יהיה עם בנות אחרות.. אמנם הוא לא עונה להם עכשיו.. אבל מה ימנע ממנו לענות להם אחר כך? שאני לא פה.
״תקשיב... אני יודעת שאין לי זכות לבקש ממך.. אולי כן... אבל-״
״תמר, תדברי ברור לא בחרוזים... מה יש?״ הוא אומר וקולו רגוע
״אני לא רוצה שתצא עם בנות אחרות.. אני מתכוונת... -״ אני בולעת את מילותיי והוא צוחק
״גם לא התכוונתי. אבל טוב לדעת שאנחנו באותו ראש.. את לא יוצאת עם אף אחד וגם אני לא.. אקסקלוסיביות.״ הוא אומר את המילה בקול, מתענג על הצורה שהיא נשמעת, על הצלילים שלה. ואני מרוצה מעצמי..
״נראה שאת מרוצה מעצמך מיס לוי..״
״הו, אני מאוד מרוצה מעצמי.. איו לך מושג כמה.״ אני מקבלת חיוך של שחקן קולנוע..
״אבל אני מדבר ברצינות.. את לא יוצאת עם אף אחד מלבדי.. אפילו לא עם המטורללים שיש לך כידידים.. ושהם לא ייגעו בך יותר, אני אפרק אותו מכות בפעם הבאה..״ הוא אומר את זה בלחש
״דין אתה יודע שרותם הומו?״ ממילא רותם כבר בחוץ,
״מה זה קשור עכשיו?.. הוא יכול להיות הומו כמה שהוא רוצה, זה לא בדיוק מונע ממנו לגעת בך.״ הוא מבין בכלל מה זה הומו..?
״אני לא אוהב שאחרים נוגעים בך.. את שלי. רק שלי.״ משוגע.. אני נשבעת הוא פשוט משוגע.. אנחנו מגיעים לבית של תום, אני מנשקת לו ואומרת לו תודה, שמאוד נהניתי. והוא נוסע רק אחרי שהוא רואה שאני נכנסת הביתה.. אני שולחת לו נשיקה באוויר.. והוא מחזיר לי.
״איך היה??? לאן הוא לקח אותך???״ אימא שלי פורצת לחדר בלי בושה, ואני נשכבת על המיטה
אני מספרת לה בקצרה.. ״תמר... אגב.. הוא.. את.. אתם.. עשיתם את זה?״ אימא שלי נורא נזהרת מלהגביר את הקול, היא אומרת את זה חלושות שאני בקושי שומעת, מה היא מפחדת מתום? מה זה עניינו...
״לא... אבל הוא רצה ולמען האמת אני גם. אבל סיפרתי לו שאני בתולה..״ אימא שלי שומרת על שתיקה, אבל מחייכת בענק..
״איך הוא הגיב?״
״הוא היה ממש מבין. הוא אמר שנחכה, ומתי שנוח לי...ואני לא יודעת.״
״למה? תמר מה יש?״
״אני כאילו ממש רוצה אותו, ממש רוצה שזה יקרה, להתמסר אליו בכל ליבי.. אבל אני מפחדת.. אני חושבת שזה ברגע שזה יקרה הוא יעזוב אותי, וישליך אותי כמו זבל.. ואני רוצה שזה יהיה מיוחד את יודעת?״
״זה לא מה שיקרה.... דין מאוהב בך! למען השם... זה ברור לכולם חוץ ממך.. כל מה שהוא עשה בשבילך?? תמר! תתעוררי .
הוא לקח אותך היום במסוק, הוא הגיע שלשום לתצוגת אופנה בשבילך, די תפסיקי להיות כזאת תמימה.. דין מאוהב בך, הוא מעריץ את האדמה שאת דורכת עליה.״ אבל הוא צריך אישה... ואני לא ממש דומה להגדרה הזאת..
״אבל אני ילדה.. אני לא בשבילו.״ אימא שלי נראית כאילו היא רוצה להרביץ לי.. היא לעולם לא הרימה עליי יד היום.
״תמר מי אומר לך את השטויות האלהההה???״ אני שומרת על שתיקה.. כפי שאני מכירה את אימא שלי היא יכולה להיות קיצונית..
״אימא-״ אני מנסה אבל היא לא נותנת לי להגיב בכלל, היא מנסה להשתלט על עצמה.
״תמר, אני לא יודעת מי מכניס לך את השטויות האלה, שאתם שונים ובלה בלה בלה. מה שחשוב זה מה שאת מרגישה.. את סומכת עליו?״ זו גם שאלה, אבל אני יודעת שכן. למרות איך שזה התחיל עקום בינינו, ועם לא מעט העלבות שזרקתי עליו ללא בושה...
״כן.״ אני יודעת שאני סומכת עליו בעיניים עצומות.
״זה כל התשובה שאת צריכה.... תתני ללב שלך להוביל, הוא לא יאכזב אותך. אני יודעת.״ ועם זה היא עוזבת את החדר, תמיד מפעילה פצצה והולכת, משאירה אותי להיות עם הפצצה המתקתקת שהופעלה.
הלב שלי.