תפוז מכני

פרק 38

הןא אוהב אותי. הלב שלי עדיין רועד מהתרגשות.. הוא לא אמר לח את זה במילים ספציפיות.
בשלושת המילים, אחת עשרה אותיות.
אבל אני מרגישה את זה... הוא פאקינג אמר לי הכל מלבד זה.
המילים שלו, הצורה שהוא מביט בי, במגע שלו.
כבר לא אכפת לי אם הוא יקיים את ההבטחה שלו או לא..
בקשר למאיה.
אבל זה לא מזיז לי.. לעומת מה שהוא אמר לי.
כל הדברים האלה שהיא אמרה לי, היו ספקות ותו לא.
ספקות, מחשבות, תהיות מטומטמות שלי.
אני מרגישה שאני ברכבת הרים והיא דוהרת ודוהרת.. מגבירה מהירות בכל שנייה, בכל דקה.
ואני לא מרגישה שהיא עוצרת בזמן הקרוב.. וגם אם היא תעצור אני לא אראה את זה מגיע מרוב האדרנלין שאני מרגישה כרגע.
אני לוקחת את הדברים שלי בתיק, ויוצאת החוצה.
מצלצל הפעמון של בית הספר.. יש הפסקה.
ולפני שאני יודעת דבר נוסף, אני שוב בזרועותיו של דין, מקיף אותי, מחבק אותי, מנשק אותי.
״היי״
״היי״
״התגעגעתי אלייך״ הוא אומר לי..
״לא תעשה כלום... נכון?״ הוא נאנח.. ואני לא מבינה למה פתאום כל כך אכפת לי ממנה או ממה שיקרה לה..
״דין.״
״טוב בסדר, אני אתן לזה להחליק.. בתנאי אחד..״ הוא מנשק לי כשאנחנו מתקדמים לספסל המרכזי.
״כן?״
״תנשקי אותי.. אני מתגעגע אלייך.״ אני מחייכת, זהו? בלי בעיה.
״וגם.. תמר בפעם הבאה אני רוצה שתספרי לי.״
״אבל כבר אמרתי לך שזה חסר חשיבות..״ אני שוב מנסה..
״שום דבר לא חסר חשיבות כשזה קשור אלייך.. את הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה.״ הוא מנשק את ידי שוב.. לא הבנתי כמה המגע שלו חסר לי.. כמה הוא מרגיע אותי.
״תמר אני צריך לומר לך משהו..״ דין אומר לי, מפסיק ללכת.
״אוקיי.. מה יש?״
״אני.. אני ביום שישי פותח מועדון חדש... ו.. אני רוצה..״ הוא מגמגם ואני לא מבינה כל כך מה הוא רוצה.
למרות שאני כן מבינה, אני פשוט עושה את עצמי מטומטמת..
הוא רוצה שאבוא איתו.
״תראי אני מבין לגמרי שאולי לא תרצי, ואני מכבד את זה פשוט..-״
״דין אשמח לבוא איתך.״ אני בוחרת להקל עליו..
״באמת???״
״כן. תשמע אני עומדת מאחורי מה שאמרתי לך.. אני לא אוהבת את הסצנות האלה... אבל לילה אחד או שניים לא יזיקו..״ הוא מחבק אותי.
״תודה.. אין לך מושג מה זה אומר בשבילי שתהיי שם, שתהיי איתי. את גורמת לכל דבר להפוך להיות טוב.. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.״ הוא מנשק אותי שוב ואנחנו מתקדמים לספסל.
אני מתיישבת לצידו, ידו מקיפה את גבי התחתון, מציירת לו את העיגולים המוכרים שלו.
והוא כותב שם כל מיני דברים..
דין ואדם נשאבים לשיחה על כדורגל.. בנים יהיו בנים. אין מה לעשות..
מאיה מסתכלת עליי בצורה מגעילה.. אני לא מפספסת את זה אפילו לרגע. אין אף אחד בכל הספסל שלהם שמחבב אותי אפילו קצת.
אדם נחמד, אבל הוא נחמד רק בגלל שדין אומר לו..
אני רואה מזווית העין שלי את רותם..
״היי תגיד אכפת לך לשחרר את הרגל שלי. אני רוצה ללכת לדבר עם רותם.״ אני לוחשת לו באוזן
״שיבוא לפה״ הוא אומר לי..
אני אגיד לרותם לבוא לפה והוא מתעלף..
״דין.״
״תמר״
אנחנו יכולים להמשיך ככה שעות, אבל אני פשוט לוקחת את היד שלו מהרגל שלי ושמה אותה על רגלו.
והולכת, אבל הוא תופס את ידי ״אל תתעכבי יותר מדי.״ בהמה.
״היי״
״היי״ אמי מתיישבת ליד רותם, הוא עם אביתר.
״אז מה קורה? הכל בסדר עם הוד חתיכותו..?״ רותם שואל
״למה בכלל את נמצאת פה? לכי אליו. תשמרי שאף אחת לא נוגעת בו. אפ אם הייתי במקומך זה מה שהייתי עושה.״ אני מגחכת, דין לא יבגוד בי..
״את משוגעת. פשוט משוגעת..״ אביתר צוחק
״זה לא מפריע לך..? שאני איתו? שאנחנו כבר לא יושבים ביחד?״ אני אומרת לו
״לא תמר, ממילא רוב ההפסקות הייתי משאיר אותך לבד.. והייתי מרגיש רע עם זה.
זה רק הגיוני שאת תהיי עם הבן זוג שלך..״ הוא אומר ואין טיפת כעס בקולו ״פאק תראי איך הוא מסתכל עלייך....״ אני מסתכלת לספסל המרכזי.. דין מסתכל כמו נץ. שומר שאני לא בורחת לשום מקום..
״טוב, תודה. אני כנראה צריכה לחזור..״
״שווו״ הוא מנפנף אותי כמו שעושים לציפורים.
אני חוזרת אל דין, והוא מחכה לי עם זרועות פתוחות לרווחה. אני מתיישבת לידו, ואני מקבלת מבט נוזף.
אני ממש לא הולכת לעשות סצנה פורנוגרפית מול כולם פה..
בשעה טובה נגמר היום הזה, אני צריכה ללכת הביתה ולדבר עם אימא שלי.. למה היא חייבת לספר כל דבר לדין??
וגם לומר לה שוב.. שהיא פאקינג צודקת. היא פאקינג יודעת הכל.. ואני שוב טועה. כרגיל..
אני שמה כמה ספרים שאני לא צריכה בלוקר, ולוקחת את המחברת שלי בפסיכולוגיה ועוד ספר שאני צריכה מהלוקר.
״היי״ קול מבהיל אותי מאחורה, זה דין.
״מה.. מה אתה עושה פה?״
״חיכיתי לך״ דין סימס לי לפני שעה שהוא סיים להיום.. מה הוא עדיין עושה פה?
״חשבתי שנוכל ללכת אליי..״ הוא לוקח את ידי בידו, ומנשק לה. משתיל נשיקות על זרועי, הוא מגיע באיטיות לכתפי, שהיא כבר מכוסה בגקט וחולצה.
הוא עובר לצווארי.
״לא היית צריך לחכות בשביל זה.. היית מתקשר והייתי באה.. אבל היום לצערי אני לא יכולה. אני צריכה ללמוד.״ אני אומרת לו
״תלמדי אצלי. מה הבעיה? שימי את הספרים שלך ומה שאת צריכה בתיק. אני מבטיח שאני לא אפריע לך... הרבה.״ דין הולך להפריע לי הרבה, אפילו יותר מדי
״דין.. בבקשה לא. אני באמת צריכה ללמוד..״ אני מנשקת לו
״טוב, תני לי לפחות לקחת אותך הביתה. שנהיה ביחד..״ הוא ממשיך לנשק אותי.
אנחנו מגיעים לבית של תום, ״תודה״
״אל תודי לי על דברים כאלה תמר. אני רק מרגיש שאני צריך לחטוף אותך ולהיעלם איתך.... אני לא יודע מה פאקינג ׳עוצר בי בלעשות את זה..״ הוא נאנח ומשעין את ראשו על המשענת ראש
״תודה בדיוק על זה, על שאתה לא עושה את זה למרות שאני יודעת שאתה ממש רוצה.״ אני מחייכת
״אם נתחיל בלומר תודה.. תודה לך שאת קיימת בעולם הזה.״
אני מסמיקה למשמע דבריו, אלוהים דין יכול להיות הבחור הכי מקסים בעולם כשהוא רוצה.
וגם הכי מעצבן שקיים.
אבל אני מקבלת ואוהבת את שניהם.
אני מנשקת אותו ויורדת מהרכב..
אני נכנסת לבית.. ״אימא?״ אף אחד לא עונה לי. אני שולחת לה הודעה.. כמובן היא בפילאטיס.
נו באמת, לא הבנתי מתי כל החוגים האלה צצו. אבל שיהיה.
אני עולה לחדר למעלה, מכבה את הטלפון שלי ומתחילה ללמוד.
עוברות בערך 4 שעות, עד שיש דפיקה בדלת. אני קמה לפתוח, מצפה שזו אימא שלי. אבל לא, זה תום.
״תמר נאכל ביחד ארוחת ערב?״
״כן בטח.״ אני יוצאת מחדרי, ויורדת למטה.
שכחתי כמה טוב זה לדבר עם תום, הוא כל כך נחמד... כשדין לא מעורב בשיחה.
כמה הוא איש שיחה וכמה כיף לדבר איתו.
ועם זה, הדלת נפתחת וזו אימא שלי, ובידיה שקיות בגדים,
״תמררר קניתי לך כמה דברים..״ היא נותנת לי איזה חמש שקיות.
״מה.. מה זה?״ אני מסתכלת בתוך השקיות.. מלא בגדים, מלא. דברים שאני כנראה בחיים לא אלבש.. שמלות ערב, תיקים.. והן! סוף סוף באחת השקיות יש משהו שמעניין אותי.
צבעי שמן חדשים. ועיפרון ציור.
״תודה!״
״רואה? ידעתי שתאהביי! השמלה השחורה תהיה כל כך יפה עלייך!״ אני מגלגלת כת עיניי.. ממש.
״מה עוד קנית?״ תום שואל
״עניבות בשבילך.״ פניו נופלות. אני נותנת לו חיוך קצר שאומר ׳כןכן. ברוכה הבאה.׳ והוא מחייך ואנחנו שותפים לסוד הזה..
אני לוקחת את הדברים שלי ועולה למעלה.. מסדרת את זה בארון.. האמת שלא. יותר נכון דוחסת את זה.
״תמר.. דין חיפש אותי היום. הכל בסדר ביניכם?״ אני מגלגלת את עיניי. למה הוא תמיד פונה אליה???
״באיזה שעה?״
״בסביבות הצהריים. הוא לא הצליח לתפוס אותך, הוא היה מודאג.
רבתם?״
״לא. עד כמה שידוע לי לפחות.. פשוט למדתי למבחן. וידעתי שדין רק יפריע לי.. אז לפעמים אני צריכה לכשות את הניתוק הזה מהמציאות.״ אימא שלי יודעת את זה...כשאני לומדת למבחנים או תקועה בציורים שלי אני מנתקת את עצמי מהעולם החיצון.אני צריכה את השקט הזה..
״אני יודעת.. זה מה שגם אמרתי לו. וגם תום אמר לי שאת בבית אז לא דאגתי לך.
הוא ילמד את זה גם. תמר אני שמה לב שאת שונה קצת.. קרה משהו? את רוצה לדבר על משהו?״
״כן. לא. לא יודעת.. היום דין ואני דיברנו.. על הספקות שלי.
סיפרתי לן את כל מה שאמרתי לך... אם את זוכרת.״ היא מהנהנת..
״נו???״
״צדקת. שוב.. אני שוב לא מבינה כלום. אני לא קוראת נכון ואני לא יודעת..״ אין לי מילים.. ״זה פשוט מתסכל אותי.״
״תמר די. אמרתי לך שאלה סתם שטויות.״
״את חושבת שזה נכון? שדין אוהב אותי?״ היא מגחכת
״אפילו עיוור יכול לראות את זה, חירש גם יכול לשמוע את זה.
הצורה שהוא מסתכל עלייך, שהוא מדבר עלייך, בכזאת עוצמה ורוך משולבים ביחד.
הקול שלו רועד כשהוא מזכיר את שמך, כשמדברים עלייך הוא נהפך להיות קפיץ.. ולא נראה ששום דבר מרגיע אותו. אז אני מציעה שתרימי את עצמך ותלכי אליו. בזה הרגע.. הוא נהיה משוגע כשהוא לא שומע ממך.״ היא צודקת מה? אוף.
״את יכולה לקחת אותי?״
״לא נראה לי שיהיה בזה צורך..״
״מה? למה?״
היא הולכת לכיוון המרפסת שלי, פותחת את הווילונות.. ואני רואה שם את הרכב של דין. שחור כמו הלילה.
והוא שם, מחכה מחוץ לרכב.. ידיו משולבות..
״ראיתי את הרכב שלו שהגעתי.. הוא מחכה רק שתצאי אליו. הוא פשוט הסתכל שהאור בחדר שלך דלוק. אבל הוא מפחד מדי לגשת.. והוא אמר לי במילים האלה ׳אני לא רוצה שהיא תתעצבן יותר מדי..׳ תמר את כל העולם שלו.״ היא צודקת, אני פשוט צריכה לרדת אליו. אבל רגע עם איזה תירוץ? אולי לזרוק את הזבל? זיבי אין לי כוח לשטויות שלי לפעמים.
אני פשוט יורדת למטה.. בפיגמה שלי.