תפוז מכני

פרק 16

שעתיים של מתמטיקה עוברות בקושי.. ואני לא מפסיקה לחשוב על שדין בהה בי במהלך כל ספרות שזב פרקינג שעתיים..
ועוד באוזן שלי! למה לעזאזל??
אני יוצאת להפסקה, הפעם דין בכלל לא מעיף לי ולו מבט מסכן.. הוא מסתכל על משהו בטלפון שלו.
מיקה ושתי הבנות שהיו איתה.. שכחתי את השמות שלהם...
הפ עכשיו לידו, אחת מהם לוחשת לו משהו באוזן אבל לא נראה נותן לה יותר מדי תשומת לב..
אני מרשה לעצמי להסתכל עליו לעוד כמה שניות... הוא כזה חתיך היום. אוף על מי אני עובדת בכלל? דין תמיד נראה כל כך טוב, חתיך.
במיוחד כשהוא מחייך את החיוך החושף שיניים שלו... מראה את השיניים המושלמות שלו.
״עוד ייצאו לך העיניים״ זב רותם.. אני מזהה אותו
״מה? על מה אתה מדבר?״ אני מזייפת תמימות מוחלטת
״נעמיד פנים שלא ריירת עכשיו על דין.. זה העניין עכשיו?״
״לא!״
״מטורפת זה בסדר, כולם פה באותו מצב תסתכלי סביבך״ אני עושה כדבריו ואני רואה את המבטים של כל הבנות לעברו..
רק שיסתכל לכיוונן, אפילו לדקה.. אפילו לשנייה.
זה כל מה שצריך.
״תגידי מה זה העניין הזה בשיעור ספרות? עם האוזן שלך?״
״תאמין לי שאני לא יודעת..״
״אני לא חושב.. אבל גם אם זה היה ככה הייתי רץ לזרועותיו .. שיסתכל עליי לדקה אחת..
אגב למה את מחכה פה?? זה התירוץ שלך ללכת לדבר איתו״ ממש אני קודם מעדיפה לדפוק לעצמי נעל עקב בעין כמו הסטר המשוגעת ממלכות הצעקה
״בחיים לא!״
״הוא שונא אותי מה הטעם בכלל?״  הוא מגחך
״דין הכל, ליטרלי הכל... חות משונא אותך..״ יש צלצול ויש לי עכשיו שעה אזרחות.. שוב איתו.
״רותם זו הייתה בדיחה בטח בינו לבין החברים המטומטמים שלו..״
בשיעור אזרחות מדי פעם הוא שולח לי מבטים, אבל אי לא מבינה את הפשר שלהם.. מה הוא רוצה ממני?
אני בחיים לא אבין את דין, אני לא חושבת שיש מישהו שבכלל מבין אותו.. חוץ מזה שכל הזה מתלווה אליו.. איך קוראים לו?? אני בכלל לא יודעת איך קוראים לו.. אד? אדם? כן אדם. אני זוכרת שרותם סיפר לי שהם חברים טובים מזה שנים.
נגמר השיעור הארוך הזה.. שבמהלכו דנו על עקרונות הדמוקרטיה.. חשבתי שהשיעור הזה לא ייגמר לעולם.
יאלה פסיכולוגיה שעתיים והביתה..

נקודת מבט דין:
אני אידיוט מושלם.
פאק, אני לא יכול להפסיק להסתכל עליה... אני חייב למצוא לזה ריפוי אן משהו..
היא לא מבחינה בכלל שאני מסתכל עליה.. כל ההפסקות אני לא מסוגל להסתכל לשום כיוון אחר.
אתמול באתי אליה הביתה לשטויות גמורות... רציתי לראות אותה.. רציתע להביט בפניה היפות.
תום בעצמו חזר ואמר, ׳לא היית צריך להגיע בשביל זה עד לפה..׳ כשהגעתי.
נכון, אבל הייתי צריך לראות את תמר.. לשאוף את הניחוח שלה שיספיק לי לפחות ליום הבא..
אבל המטורפת השנתית לא הייתה בבית, פאקינג תשע בערב והיא לא בבית.. איפה היא? בדייט.
פאקינג תמר שאני מאוהב בה, בדייט ואני פה נלחם ביני לבין עצמי לא להתקרב אליה יותר כשלא אכפת לה בכלל ממני.
קיבינימט עם כל הרגשות האלה.
זהו אני יותר לא מסתכל עליה, לא חושב עליה ולא כלום. כמובן, זה נמשך בערך שתי דקות...
כשראיתי אותה מגיעה לבית הספר והולכת ישירות לכיוון הלוקרים לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה... היא כל כך יפה.
מה היא עושה בכלל עם האידיוט הזה? למה הם מדברים? על מה הם מדברים בכלל??
אני רוצה לערוף לו את הראש כרגע.. רק על עצם העובדה שהם יושבים, הוא יושב כל כך צמוד אליה והיא לא מעיפה את היד שלו ממנה, היא לא כועסת שהוא נוגע בה.. וזה רק מעביר אותי על דעתי..
״דין די כבר.. אתה מתנהג כמו פאקינג מטרידן״ אני יודע. זאת הבעיה שלא אכפת לי בכלל שאני מטרידן שלה..
אמי לא מסוגל להפסיק.. אני באמת לא רןצה להסתכל עליה יותר, אני במאת לא רןצה לחשוב עליה יותר.
״אדם אל תגיד לי מה לעשות״ אדם סובל ממני כמעט כל חייו.. ותמיד שם ללא סייג.. תמיד מלווה אותי בשקט שלו.
אבל לאחרונה באמת הפכתי להיות בלתי נסבל והכל באשמתה.
״אני מצטער..״ אני אומר לו, אנחנו מגיעים לבית שלי.
״מה יש לך ממנה?״ אדם לא מבין בכלל את רמות הטירוף שלי אליה
״אני צדקתי נכון? אתה מאוהב בה״ אני לא עונה לו.. לא מאשר לו ולא מכחיש
״נו אז מה הבעיה?? אתה יכול לכבוש בנות בלי שום בעיה.. זה אף פעם לא היה איישיו בשבילך״ הוא אומר ואני מתיישב בספה בצורת הר שנמצאת בסלון, אף פעם לא הרגשתי כה חסר אונים, חסר עזרה מול בחורה.
״תמר היא לא כמו כל הבחורות אתה יודע.. היא מיוחדת.״ אדם נוחר בבוז ״היא טיפה משוגעת אבל לא משהו יוצא מן הכלל״ טיפה משוגעת.. היא מחורפנת לגמרי על כל הראש שלה.
וזה מה שהכי מושך אותי בה.
״מה קרה היום? רןצה לספר לי?״ אני מסתכל אל אדם,
״מה?״
״שיעור ספרות זה הדבר היחיד שכולם מדברים כליו בבית הספר״ יצאתי חמור, אני טומן את ראשו בין שני ידי
״באמת הסתכלת לה על האוזן?״ אדם צוחק על חשבוני
״לא, הסתכלתי עליה. זה כל כך מרתק להסתכל עליה... להעריץ את היופי שלה״
״אתה כזה מחוק..״ אני נוגע בשעון הרולקס שלי
״דין מה זה?״ הוא מסתכל על מה שנמצא ליד השעון הרולקס שלי.. הגומייה שגנבתי לה.
רציתי שיש לי משהו שלה, אז הלכתי אחריה ולא התכוונתי לקחת אבל זה באמת היה חזק ממני.. כל כך רציתי חלק ממנה.
וזה הדבר היחיד שמצאתי שהוא שלה... לפי הריח שלה.
הריח המתוק של השיער שלה..
״אל תגיד לי ש..״ הוא מעביר את ידו על פניו בצורת ייאוש ״זה של תמר מה? אתה דפוק..״ הוא מתחיל לצחוק והד קולו נשמע בכל החדר... ״פאקינג גומייה!״ אני נוגע בה.. וזה כל כך מרגיע אותי..
״אתה משוגע לגמרי.״ נכון. אני משוגע..
ושוב התמונה שלה יושבת כל הדשא והוא נוגע לה בירכיים שלה.. התמונה הזאת תחסום לי את המוח תקופה.
לעזאזל למה הבחור הזה נגע בה בכלל??? למה היא נתנה לו??
בטח הוא היה הבחור שלקח אותה לדייט אתמול.. אלוהים בא לי לרצוח אותו.
אתמול, הלכתי בשביל שטות לבית של תום, רק כדי לראות אותה.. רציתי לנשק אותה עד שהיא לא תוכל לנשום.. להכניס את הלשון שלי עמוק לגרון שלה ושהיא תבין שאני הגבר היחיד בשבילה.. היחיד שיכול לגרום לה לדפיקות לב מטורפות..
בינתיים רק שלי דופק כמו משוגע כשאני מסתכל עליה.