תפוז מכני

פרק 57

״היי״ הוא אומר כשאני מגיעה אליו, הוא לוקח את היד שלי ומנשק לה בעדינות.
״אם את כועסת עליי, תוציאי את העצבים שלך עליי במיטה..״ הוא אומר, אבל אני לא מבינה. למה הוא חושב שאני כועסת עליו?
הוא לוקח את ידי, ושם אותי ברכב בעדינות, חוגר אותי, וסוגר עליי את הדלת.
מה קורה פה בכלל??? אני לא מבינה כלום.
הוא נכנס לתא הנהג, והוא יוצא מהחנייה של בית הספר... הוא מרוכז בנהיגה, לא מסתכל לכיווני בכלל.
ואני לא יודעת למה, אבל משהו מבשר לי שהוא כועס.
הידיים שלו סופר חזקות על ההגה, קשוחות, כל שפת הגוף שלו מתקשחת.. ואני באמת לא מבינה מה יש. הוא נראה כל כך בסדר שעליתי לרכב, כל כך רגוע. ואני לא מבינה איך בשנייה הוא כזה עצבני.
אני מורידה את התיק מגבי, ושמה אותו על רצפת הרכב.
״דין.. מה יש?״ אני פותחת את פי לראשונה מאז שעליתי לרכב, הוא נותן בי חצי מבט אבל אני עדיין לא מבינה כלום.
״אני לא אתן שייקחו אותך ממני.״ הוא ממלמל, ומגביר את המהירות למקסימום.. ואני טיפה מפחדת.
״דין, תעצור בבקשה.״ הוא לא מקשיב לי.
״דין!״ אני מתנשפת, הוא בולם ברמזור.
״אתה מוכן להפסיק את זה ולדבר איתי? בבקשה.. אתה מפחיד אותי.״ הוא מביט בי ועיניו מלאות בדמעות.
״בוא נדבר..
תחנה את הרכב בצידי הכביש, ונדבר.
אני איתך, ואני לא הולכת לשום מקום.״ אני נוגעת בזרועו, היא קשוחה וחזקה.
״אני אוהבת אותך.״ אני מוסיפה ומנשקת אותו בלחי.
הוא חוצה את הרמזור, ועוצר בחנייה כחול לבן בצידי הדרך.
הוא עדיין מסתכל כלפי השמשה, תקוע באיזה נקודה ואני באמת לא מבינה את העניין.
״מה קורה? אתה יודע שאתה יכול לספר לי כל דבר ואני אהיה פה, לצידך. אם זה בגלל שלא עניתי לך אני מצטערת.. הייתי עייפה וגם אימא שלי ותום-״
״מה היא אמרה לך אתמול?״ הקול שלו נשמע כה קר, מנוכר, קפוא.
״מה? מי?״
״היא.״
״דין תדבר ברור כי אני לא מבינה כלום.״ כשהוא מסתכל עליי אני מבינה על מי הוא מדבר.. היא.
אימא שלו.
״ברצינות? אמרתי לך שכלום!
סתם דיברנו ממש בקטנה.. היא לא אמרה לי שום דבר.״ אני לא מאמינה עליו.
״אז.. אז למה? למה הפסקת לדבר איתי? למה... את כל כך רחוקה ממני?״ הוא מביט ארוכות.. אוף אני צריכה לספר לו על תום.
״אתמול אימא שלי התקשרה.. והיא התעצבנה עליי שלא
הודעתי לה כלום.. ותום.. ורבנו.״ דין שומר על שתיקה, ואז הוט פשוט מחבק אותי, אוסף אותי אל זרועותיו.
״נבהלתי כל כך... אל תעשי לי את זה שוב!
אני פאקינג אמות בלעדייך, את מבינה את זה? אני פאקינג אמות.״ הוא אומר לי את זה כשהוא מדביק נשיקות לשיערי, אני מרגישה את הדפיקות לב שלו.
אני רק מקשיבה להם, זה התחביב האהוב עליי לאחרונה.
״אין דבר שמישהו יכול לספר לי שיגרום לי ללכת. פשוט אין.״ אני אומרת ומלטפת את פניו, הוא מגחך.
״זה לא נכון תמר. זה פשוט לא נכון. את הדבר הכי יפה ששלחו לי, אני לא אסכים לאבד אותך אף פעם..״ הוא מהדק את אחיזתו בי, עד שאני מרגישה שאני לא יכולה לנשום יותר.
״דיןןן אתה מוחץ אותיי״ הוא משחרר אותי אבל לא מספיק כך שהוא עדיין מביט בי.
״סליחה.. שוב הגזמתי מה?״ אני מחייכת אליו
״אני חולה על ההגזמות שלך דרמה קווין.״ הוא צוחק
״את רעבה? תספרי לי מה קרה עם תום. כל דבר איתו, אני אטפל בזה. לא את..״ אני לא אוהבת את הטון שהוא אומר לי את זה..
״דין לא. תבטיח לי שלא..״
״תמר.. הדפוק הזה נכנס בינינו יותר מדי, אני לא ארשה זאת. אני מצטער.״
״כפי שאמרתי לך, שום פאקינג דבר יכול לחסל את האהבה שיש לי אליך.
את זה רק אתה יכול לעשות.. אם תבגוד בי או תשקר לי״ אני אומרת את הדברים האחרונים ועוברת בי חלחלה נוראית, הרגשה מגעילה.. הןא מגחך.
״למה אתה צוחק???״ אני מרביצה לו בחזה.
״אז אני לעולם לא אאבד אותך, כי זה לא יקרה אף פעם.״ הוא מחבק אותי
״קדימה תבטיח! תום נשאר מחוץ לתמונה ואתה לא תגיד לו כלום.
דיברתי איתו אתמול וזהו נגמר!״
״אני לא חושב שאני מתחבר לזה כל כך שאת מגנה עליו..״ מה? אני רוצה לחנוק אותו.
״מה?״
״את מדברת עליו בכזאת חיבה.. ומגנה עליו בחירוף נפש... זה רק גורם לי לרצות לחסל אותו.״ אני שמה את ידי על ראשי.
״דין. תבטיח לי.״ אני מסתכלת עליו במבט הכלבלב שלי.
״פאק טוב. מה את רוצה לאכול?״ הוא שואל
״פסטה.״
״אוקיי בואי.״ אנחנו מגיעים למסעדה איטלקית.
״מה את עושה בסופש?״ הןא שואל
״כלום. למה?״
״בסופש את שלי.״ הוא אומר כשאני אוכלת,
״אני תמיד שלך, יא נעל.״ הוא לא אומר כלום. ואני קולטת כמה מלצריות מסתכלות עלינו.. לעזאזל שווו. הוא שלי.
אני מזמינה חשבון כשאני מסיימת לאכול, וכשאני באה להניח את האשראי על המכונה דין שם את שלו.
״אתה חייב להפסיק לעשות את זה.. יש לי כסף.״ טכנית זה הכסף של אימא שלי.. אבל עדיין.
״ששש את לא משלמת על כלום.. יש לך מספיק חובות אצלי אל תדאגי.״ אני עושה לו פרצוף. אני יודעת בדיוק איזה חובות יש לי אצלו.. ואף אחת מהן קשורה לכסף.
״אני מצפה לזה בקוצר רוח..״ העיניים שלו בורקות וזה נראה כאילו הוא רואה שוקולד מול העיניים.
אנחנו יוצאים מהמסעדה, ודין עוצר בדיוק לפני שאנחנו מגיעים לרכב שלו.
״אנחנו בסדר נכון? את לא כועסת עליי?״ אני לא מבינה מאיפה מגיע החוסר ביטחון הזה? זה משהו שאני משדרת לו?
״איך אתה בכלל יכול לחשוב ככה? אני אוהבת אותך... חמור.״ הוא לוקח אותי בזרועותיו בלי מאמץ ומסלק את התיק שלי מדרכו.
אני מנשקת לו נשיקה ארוכה..
״פאק אני מכור לשפתיים האלה.״
״כן חבל רק שלא לדברים שיוצאים משם..״
״להכל.״ הוא עדיין לא מוריד אותי לרצפה, הוא מכניס אותי לרכב ולוקח את התיק שלי מהרצפה ומניח אותו לרגליי.
״את הכל בשבילי תמר, לעולם לעולם אל תשכחי את זה.״ הוא מנשק לי וסוגר את הדלת בעדינות.
״יש משהו ספציפי שבא לך לשמוע?״ אני שואלת, אבל לא אכפת לו.. הוא שם את היד שלו על ירכי.
״לא, לכי על זה.״ אני מגלה לפניי מערכת מולטימדיה ענקית. פאק.. באייפד הזה.
יש אלבומים של מלא זמרים, רובם שאני לא מכירה בכלל..
אבל יש גם של טיילור סוויפט ודה וויקנד.
אני מחייכת אליו.
אני מחליטה לא לענות אותו יותר מדי, ונשים משהו שהוא גם אוהב.. של דה פוליס.
הטלפון שלי רוטט בתיק, ואני מוציאה אותו... שיט. זו אימא שלי.
אני מזעזעת.
׳תמרי נלך היום לקניון?׳ בטח כי דין יאפשר את זה גם... אי צוחקת.. אם לא אני נותנת לו לום בראש.
׳תמר?׳
׳בני אמר שאת לא נמצאת בבית הספר! אני אקרע אותך!׳ שיט. אני מתקשרת אליה,
״תמר?? את בסדר??״ קולה מבוהל, ולפני שאני מספיקה לומר מילה נוספת, דין לוקח לי את הטלפון מהיד, ומכבה את המוזיקה.
מטורלל.
״היי לאורה, תמר מושלמת. היא איתי אין לך ממה לדאוג.. כן בטח. סגור.. שמח לשמוע.. אין בעיה נתראה.״ הוא מנתק וזורק את הטלפון שלי לתיק.
״חמור!!! מה זה היה עכשיווו?״ הוא צוחק
״שששש אני מטפל יפה בחמותי..״ מההה הולך פה??
״דין אם לא תתחיל לדבר אני זורקת את עצמי מהרכב.״ ועם זה הוא נועל את הדלתות מבפנים.
לעזאזל אני צריכה להפסיק לדבר שטויות, או לפחות להפסיק לדבר על התכניות שלי בקול רם.
טיפשה שכמותי.
״נו!!!״ אני צועקת עליו וזה לא מזיז לו בכלל.
״אני לוקח אותך הביתה, את עולה ומסדרת לעצמך תיק גדול, יפה ונחמד.. ומחזירה את התחת הקטן והיפה שלך חזרה לרכב שלי. ואנחנו נהיה ביחד... כל הסופש.. אני ואת... לבד.״
מה? אין לו מועדון ללכת אליו או מה שזה לא היה שאדם דיבר עליו?
״מה? מה עם המועדון? אתה לא הולך?״
״כמובן שכן. את באה איתי.. תמר הייתי רציני בקשר למה שאמרתי לך.
אם הייתי יכול הייתי מקפל אותך ושם אותך בכיס שלי, כך שתמיד תהיי איתי.״ אוף. אלוהים אוף.
״למה לא אמרת לי קודם?״
״אני אומר לך עכשיו.״ יש בי צרחה פנימית עכשיו.
העצבים שלי מתפוצצים.
״דין!!!!!״
״הו, את הולכת לצרוח את זה כל כך הרבה פעמים בשעות הבאות... חבל לבזבז את הווליום עכשיו.״ הוא מנסה להצחיק.
״אתה כזה בהמה לפעמים.״
״רק איתך בייבי.״ שוב השם חיבה הזה..
אני מנענעת את ראשי ומסתכלת מעבר לחלון..
״טוב. בסדר, בסדר. תמר, אהובתי, מאור עיניי, תרצי לבלות את הסופש איתי בבקשה?״ הוא מנסה לרצות אותי ואולי הייתי מאמינה לזה ללא הקול הלעגני שלו.
אני לא עונה לו בכלל, הוא מעצבן אותי.
״חמור.״ אני אומרת ומסתכלת עליו ואז מחזירה את ראשי אל החלון.
היד שלו בירכי, מלטפת אותה, עושה סיבובים.
״אני לא יכול לא לגעת בך..״ הוא אומר וקולו כה עדין ורך, אין שום שמץ לציניות או צחוק, אני לא אומרת דבר.
מתמכרת להרגשה החמימה שהשתלטה על החזה שלי.
אני נוגעת בידו, וחיוכו מתרחב.
אני יוצאת מהרכב כשאנחנו מגיעים, והוא אומר לי שיש לי חמש דקות.. חיבס.
״לא הבנתי למה את חושבת שאני מצחיק?״
״כי אתה כזה.״
״יש לך חמש דקות. תמר. חמש דקות. אם לא אני בא לקחת אותך מהחדר שלך. בין אם הספקת לארוז או לא.״ אני יודעת שהוא מתכוון לזה ברצינות אבל חמש דקות לא.
אני מגלגלת את עיניי והוא תופס את זרועי שאני מסתובבת,
הןא תופס את פניי ומנשק לי בעדינות.
אני משתחררת מאחיזתו ועולה לחדר שלי.. ולוקחת תיק גדול ומכניסה לשם כמה דברים שאולי אצטרך..
אני שומעת צחוקים למטה, זה בעיקר דין ואימא שלי.
הם פשוט בי אף אף.
אני מתפתה להסתכל עליהם, אפילו אם זה רק לכמה דקות.
הם נראים כל כך מאושרים.
מהצד השני אני רואה את תום, הוא יושב על הספה הכי רחוק מהם ככל האפשר, הוא קורא את העיתון שלו.
אני נכנסת להתקלח.

נקודת מבט דין:
תמר הלכה לארגן תיק, ולהתקלח. זה היה לפני שעה אני חושב.
היום כמעט איבדתי אותה..
חשבתי ככה.
אני באמת מתנהג כמו מטורף..
תום זועף יותר מתמיד, ובהבדל מפעם.. אני כבר לא מנסה לפתח איתו שיחה.
אני פשוט אשאיר את זה ככה.
אם הוא חושב שהוא יכול לעמוד ביני לבין תמר הוא טועה טעות מרה.
אף אחד וזה כולל את אף אחד.. לא יכול להרחיק בינינו. רק שייכנס ואני אמחץ אותו כמו יתוש.
אני יודע שהוא מרגיש אליה משהו.. חתיכת חלאה מחורבנת.
לאורה הסתגרה איתו בחדר העבודה, קצת אחרי שתמר עלתה למעלה.
זה התחיל בשקט, אבל אני שומע את הצעקות שלהם.
״אני לא מבין למה הסכמת לה לבלות איתו סופש שלם!״
״תום תפסיק עם זה מיד!״ לאורה אומרת.
״תמר אוהבת אותו, היא לא תיפרד ממנו רק כי אמרת.״ היא ממשיכה.
אני שונא את האיש הזה..
אני מחליט להיכנס, שפעם אחת ולתמיד נסגור את העניין הזה כמו גברים.
אם הוא רוצה להילחם, הוא יקבל מלחמה שהוא לא ציפה לה. אני אהרוס אותו, אותו ואת כל מי שרק ינסה לגעת בקשר שלי ושל תמר.
אני פותח את הדלת שניהם מסתכלים עליי, אני מתקדם אליו בזריזות, תופס אותו בצווארון שלו.
״תתרחק ממנה, תעזוב אותה.. מה אתה רוצה מהאישה שלי? התשוקה המעוותת שאתה חש אליה..״
״זה לא תשוקה. אני אוהב את תמר בכל ליבי..״ פניו מלאות כנות, אמת שלא נאמרת במילים.
״חתיכת חסר בושה.. איך אתה מעז לומר את זה... אתה נשוי לאימא שלה!״ אני מצמיד אותו אל הקיר, ולאורה מתקרבת מחזיקה בידיי מנסה לגרום לי להפסיק, אני חונק אותו.
״אני אוהב אותה בצורה שונה.. תמר היא הבת שלי!״ הוא צועק.
אני משחרר אותו באחת, מה..?
״כן דין זו האמת.. תמר היא הבת שלנו...״
״אבל אבא של תמר מת..״ לאורה עוצמת את עיניה.
״זה שקר, שקר נוראי שסיפרתי לתמר ברגע של חולשה. המצאתי לה סיפור שלם.
לא יכולתי לספר לה את האמת....״ אני מוריד את מבטי מתום ומעביר אותו אל לאורה.
״למה?? למה עשית לה את זה??״
״הייתי חייבת דין. יפגעו בה.. יהרגו אותה אם יגלו את האמת עליה..״
״איזה אמת?? על מה לעזאזל את מדברת??״
״הכי טוב שתתרחק ממנה, תעזוב אותה. תן לי לטפל בכל העניין הזה.״ תום אומר, הוא באפיסת כוחות.
״זה לעולם לא יקרה. היא הדם בוורידים שלי, שזורם בעורקים.״ אני אומר את זה בצורה ברורה ורכה
״היא האוויר שבריאות שלי״ יש שתיקה, ואני שומע את נשימתו נעתקת
״היא האור המלא תקווה, הנוצץ שנמצא בתוך האפלה המייסרת שלי.
אני מזהיר אותך תום, אל תנסה לקחת אותה ממני.״ הוא מסתכל עליי בתדהמה.
״אני לא מסוגל לחיות בלעדיה.. לתפקד כשהיא לא נמצאת לידי. ״ אני אומר-לוחש.
״תענה לי על שאלה אחת.. הילדה הזאת.. הילדה הקטנה שהייתה פה כשהייתי מגיע לכאן כשהייתי ילד.. זו הייתה
תמר?״
״כן.״ הוא עונה לבסוף.
הייתה תקופה בחיים שלנו שנראה שהכל היה בסדר לזמן מה.. וזה היה בטוח בשבילה לחזור.
אבל זה שוב חזר.. ולא יכולתי להרשות לעצמי להקריב אותה.
הם יכולים לעשות איתי מה שמתחשק להם, עם חיי.
לא אכפת לי.
אבל בתמר לא נוגעים.״ הוא אומר.. לפני כמה דקות רציתי לרצוח אותו.. רציתי להרוס אותו..
אבל עכשיו אני מבין שיש לנו מטרה משותפת אחת.. תמר. לשמור עליה, להגן עליה.
״אל תאמר לה דבר, תמר תשנא אותי כשזה יתגלה לה. אני מחכה לרגע הנכון.. לרגע המתאים.
כרגע תמר בסיכון.. מנואל זייף את מותו, הוא ברח מהכלא.
תמר בסכנת חיים, כל יום. כל רגע שהיא בחוץ, היא מהווה איום עבורו.
״שום דבר רע לא יאונה לתמר כשהיא איתי.. אני נותן לך את מילת הכבוד שלי.
אני אקריב את חיי בשבילה, אני מוכן למות למענה.״ אני אומר לו. כל מילה היא אמת. תמר היא כל עולמי.