״אני... עקבתי אחריה אתמול.. כל היום. היה דרוך אחרי כל צעד שהיא עושה.
אם זה בבית הספר, או בשיעורים. אחרי שבית הספר הסתיים, לא באן לקחת אותה כמו שקורה בכל יום..
היא הלכה לחנות ספרים עתיקה בדרום תל אביב.. ועקבתי אחריה עד לשם.. חיכיתי שעות עד שהיא תצא..״ עכשיו כשאני מתאר לה את זב, אני מצטייר ככזה קריפי.
״דאגת לה...״ דאגה? זה הרבה יותר מזה
״זה הרבה יותר מסתם דאגה.. הרגשתי.. הרגשתי שאני חייב לוודא שהיא מגיעה הביתה בבטחה.
המשכתי לחכות בתוך הרכב שלי עד שירדה החשיכה, ואז התקשר אליי ריצ'רדסון המזדיין״.. היא לא נבהלת מבחירת המילים שלי, ומסמנת לי להמשיך ״נקלעתי לשיחה ארוכה איתו, כשנגמרה השיחה.. ולא ראיתי את תמר בשום מקום. לא בתוך החנות ספרים... הלב שלי פעם בחוזקה... נכנסתי במהרה לחנות הספרים והיא לא הייתה שם. חשבתי שאני עומד למות״ אני נוגע בלב שלי, או איפה שהוא אמור להיות ממוקם, ואני מופתע לגלות אותו דופק... עדיין כשאני רק נזכר בזה.. ״המשכתי לנסוע לאורך הרחוב.. עד שראיתי אותה.. היו סביבה ארבעה גברים והיה מספיק בלהעיף מהם מבט ולדעת שאין להם שום כוונות טובות. הם רצו..״ אני משתתק.. לא יכול לבטא את זה במילים.
״לפגוע בה.״ אני ממשיך לספר לה את ההמשך.. ולאט לאט מתלבשת על פניה חיוך ענק.
״הצלת אותה... שוב.״ אני מהנהן לה
״אני מתארת לעצמי שהסיפור שקרה במועדון.. עם הסם אונס... היית עושה את זה בשביל כל בחורה. אבל העניין של אתמול...
וזה מתקשר למה שרצית לדבר עליו.
דין, ממה אתה מפחד כל כך? כי הסיוט הזה שחוזר על עצמו שוב ושוב מתקשר לרגשות שאתה מתחיל להרגיש.״ זה לא יכול להיות אבל.. אני לא רוצה את זה!
״דין?״ היא מעירה אותי ממחשבותיי
״תהיה כנה. רק אמת. אני לא רוצה שנשקר אחד לשני..״
״אני מת מפחד.. אני לא מבין למה אני מרגיש ככה.. אני לא מבין למה דווקא היא מעוררת בי כל כך הרבה רגשות.. למה אני מרגיש שאני יכול למות למענה, אם היא רק תבקש.
אני.. אןבססיבי אליה! והיא אמורה להיות פחות מכלום עבורי!״
אני אומר, נותן ביטוי לרחשי ליבי..
״לא בוחרים במי להתאהב.. הלב שלנו עושה את זה עבורינו.. ומה שנשאר לנו לעשות זה לקבל את זה וללכת אחריו.. כל עוד תמשיך להילחם עם זה, אן יותר נכון נגד הלב שלך, אתה תשקע. והסיוטים האלה יחזרו רק שיהיו פי מיליון יותר גרועים.
תקבל את זה, הלב שלך יודע הכי טוב מה נכון בשבילך.
וכרגע, זה תמר.״ היא אומרת, עם חיוך.
״את לא מבינה שאני לא יכול להרגיש את זה אליה??״ אני פשוט לא יכול.. אין לי לב. אני נמושה של גבר..
״אהבה. תגיד את זב.. ויהיה לך הרבה יותר קל.״ היא מתקרבת אליי ונוגעת בידי שנמצא בלב
״הלב שלך דופק בטירוף רק מזה שמזכירים את שמה או שמדברים עליה. אתה רוצה עוד להכחיש את זה? כי אם כן, זו ההלוויה שלך.. תבלה. אבל אם לא, היא התרופה שלך. היא תרפא אותך ברמה שאני לא יכולה אפילו לחלום עליה.״ היא אומרת, ומסירה אץ ידה מהלב שלי.
למה אני נלחם כל כך בזה? לעזאזל..
״אבל היא לא יכולה לאהוב את המפלצת.. היא לא תאהב אותי בחזרה.. אף אחד לא יכול..״ אני מנסה להבין
״זה לא נכון דין. ותפסיק לקרוא לעצמך מפלצת, אתה בחור מלא באהבה לתת לעולם.. מלא בטוב לב-״ אני עוצם אץ עיניי בחוזקה מבקש ממנה בלי מילים להפסיק.. להפסיק לומר את זה.
״מגיע לך לאהוב ולהיות נאהב בחזרה.. תאמין לי.״ אני לא אתן לשום דבר לקחת ממני אותה, שום פאקינג דבר לא יעמוד בינינו.
״אני אוהב את תמר, אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בחיים האלה. ואני הולך לומר לה את זה..
יהיה מה שיהיה.״
״אני שמחה לשמוע.. הכרה ברגשות שלנו, השלמה וקבלה עימם זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו.״
״תודה״ אני קם ומנשק את לחייה
״אתה ילד טוב דין, תמיד היית.״ היא אומרת כשאני מתרחק משם.. אני עולה על ההארלי דייווידסון שלי ונוסע משם לכיוון תל אביב.. לתיכון.
YOU ARE READING
תפוז מכני
Romanceאני שונאת את כולם, פשוט כולם. אימא שלי, אבא שלי שנפטר עוד לפני שבכלל נולדתי. ואת האב החורג החדש שלי. טוב טוב, סליחה. או איך שאימא שלי אומרת? ״שפה, תמר. שפה״ בתחת שלי פאק. אז אני תמר, תמר לוי.. ואימא שלי היא היצור הכי חמוד ומשוגע עלי האדמות, אבל גם ה...