יום רביעי היום, יש לי מתמטיקה עם דין. איזה מוזר זה להגיד את זה..
אני מתיישבת לידו.
אנחנו אוחזים ידיים לאורך כל השיעור..
עושים תרגילים ביחד, מתנשקים... מתלטפים.
אנחנו פשוט זוג קיטשי מזעזעים.
״תמר היום את באה לישון אצלי.. אני נשבע שעוד לילה אחד בלעדייך ואני אחטוף אותך..״ אני עוצמת את עיניי, אני יודעת שהוא באמת מתכוון לזה..
״דין... אימא שלי לא מסכימה...״
״פאק. למה?? לעזאזל אני לא מבין.״
״כי היא אומרת שזה לימודים, וצריך שכל אחד יישן טוב, ואתה יודע.. אם אני אהיה אצלך הדבר האחרון שנעשה זה לישון.״ אני מחייכת אליו, מנסה להקליל את המצב.
אבל לא הולך לי.. הוא עצבני מדי.
״תמר, אל תנסי להצחיק אותי. כשאת לא איתי אני משתגע.. אני לא יכול להיות בלעדייך. זה לא עובד כבר.״ הוא מנשק אותי.
״את חסרה לי כל הזמן..״
״אני גם מתגעגעת אליך..״
״זה בגללו נכון? לא אימא שלך..״ הוא אומר לי..
״דין בבקשה לא.,.״
״יש לי חשק לרצוח אותו..״ עיניו כה אפלות שהוא אומר את זה
״דין!״
״את הסיבה היחידה שאני לא עושה את זה.. אבל אני ממש רוצה.״
״אל תגיד דברים כאלה לעולם.. אני לא אוהבת שאתה כזה..״
״מה את רוצה תמר? שאשלח לו פרחים ושוקולדים על זה??״ הוא צועק
״לא פרחים. אבל הוא מת על פררו רושה אם אתה כבר בעניין..״ הוא צוחק
״את פשוט מדהימה.״ אני מחייכת..
״קדימה בואי אני אקח אותך הביתה.. יש לי כמה דברים לעשות..״ אני מנשקת אותו.
אני נכנסת לבית של תום עולה לחדר שלי, ואני צופה מהחלון שלי ברכב של דין עוזב את הבית.
אני עושה שיעורים, תודות לדין יש לי בשפע במתמטיקה..
אבל האמת עם ההסברים שלו זה רק הולך ונהיה קל יותר..
הוא פשוט גאון.
אני מסיימת עם השיעורים שלי, וכשאני באה לסגור את הווילון אני רואה את דין בחוץ.. מה הוא עושה פה?? הוא לא אמר שהוא הולך??
אני יורדת למטה.. הוא בונה פאקינג אוהל בחצר..
מה לעזאזל??
״תמר! תגידי לי מה המטומטם הזה עושה??״ אני שואפת אוויר, וצופה בדין מרכיב אוהל שלם, ומתכוון לבלות את הלילה בחצר.
שאלוהים יעזור לכולנו.
תום לא מרשה לי להישאר אצלו בבית ולישון שם.. והוא גם לא מרשה לי ללכת אליו.. ואימא שלי תומכת בהחלטה הזאת. אלוהים יודע למה..
מסתבר שהסידורים שהוא אמר לי שהוא צריך לעשות, היו קניות בריקושט.
הוא קנה אוהל, ושק שינה.. ופשוט הקים אוהל בחצר שלנו.
אני פורצת בצחוק..
אימא שלי לא מרוצה והיא מסתערת החוצה, ישירות אל דין.
״דין, יקירי אתה גר שתי רחובות מפה.. אתה יודע את זה נכון?״ הוא מסתכל לכיווני ואז מעביר את מבטו אליה
״אני רוצה להיות הכי קרוב שאפשר אליה.. ואתם לא נותנים לי.״
״למען השם.. שתי רחובות מפה זה פחות מחמש דקות!״ אימא שלי מתחילה לאבד את הצפון ״מעשה דבר כזה.. אתה תקפל את האירוע הזה.. תאכל איתנו ארוחת ערב ואז תלך הביתה בסדר? רק תעשה לי טובה.. תחסל את הדבר הזה לפני שתום יגיע. הוא יתפוצץ.״ למה אימא שלי מקשיבה לתום בכל דבר.. כאילו אלוהים ירד ואמר..
בימים הראשונים שהגעתי לפה.. חיבבתי את תום. באמת.. הוא נדיב ומתחשב ואכפתי.. ומאז שאני ודין התחלנו את הקשר כל זה פשוט.... התנדף.
הוא לא מרשה לי להתראות איתו ומתנהג בצורה ממש פרימיטיבית לפעמים.. ויש לי מספיק אחד כזה שהוא הבן זוג שלי.
״אבל מחר היא יכולה לישון אתלי?״ אימא שלי מתייאשת, היא שמה את ידה בראשה.
״קצת זמן בנפרד-״
״לא. תמר איתי.״ אני מחליטה להציל את אימא שלי..
״טוב אימא בסדר, די. תבקשי מתום שהוא יבוא לארוחת ערב.. ומחר כבר נראה,
רק דין תקפל את זה!״ אם תום יראה את זה, הוא יתלה את כל האשמה בבני..
ומספיק אימא שלי ותום כועסים עליו על הפעם ההיא שהלכתי לאיבוד.. אבל הם מפספסים את זה שזו הייתה אשמתי הבלעדית.
דין ממשיך עם הפרצופים שלו, הוא לא מראה שום כוונה לקפל את האוהל..
״תנשקי אותי ואשקול את זה.״ אני לא מגיבה לו בכלל.. תינוק.
״תמר ביקשתי משהו.״
״לא! אתה תקפל הכל עכשיו.. ואז אני אולי אשקול לנשק אותך.. כי כרגע ממש לא באלי. בא לי יותר לתת לך מכות כרגע.״ אני מעמידה פני זועפת.. אבל אני ממש חלשה
״בבקשה.״
״תפסיק עם השטויות האלה כבר..״ אני מנשקת אותו, והוא טורף את שפתיי.
״דין נו!״ אימא שלי מעמידה פני עצבנית אבל אני יודעת שבפועל זה מצחיק אותה.,
תמר, תיכנסי! אני רוצה לדבר איתך!״
״הכנסת אותי לצרות.. תתבייש!״ אני אומרת לו
״אני אוהב אותך.״ הוא מנשק אותי שוב, הפעם בעדינות.
אני מחייכת אליו ונכנסת הביתה..
״אתם לא נורמליים. פשוט שני לא נורמליים.. תום ישתגע.. הוא פשוט יאבד את זה.״
דין שונא את תום.. בהתחלה הוא ממש ניסה לכבד אותו ולהבין אותו אבל זה החזיק בדיוק יומיים.
הוא מתעצבן שהוא רק אבי החורג ובקושי בעלה של אימי ולמה יש לו שייכות עליי?
הלוואי שיכולתי להבין בעצמי.. אימא שלי מעמידה פנים שזה לא קורה.. והוא מתנהג בצורה נורמלית.
אבל הןא כל כך לא...כל פעם שיש אינטראקציה בינו לבין דין אני מפחדת שזה יסתיים ברצח של אחד מהם..
אני מסתכלת בחלון ורואה שדין ובאוהל שלו נעלמו.
יש לי שתי הודעות בטלפון..
׳תגידי לאימא שלך שלא תשכח.׳
׳אה בעצם יש לי את המספר שלה, אני אגיד לה.. נשיקה.׳
חמור מתוק שלי.
״הגיעו פרחים! זה בשבילך גברת לאורה.״ מרי משאירה את הזר בידיה של אימי.
אלו וורדים אדומים, אני אוהבת וורדים..
אימא שלי קוראת את הפתק, והיא מחייכת. הם בטח מתום..
היא מושיטה לי את הפתק.
״אלה יותר בשבילך.. מאיפה משיגים גברים כאלה?״ מה? אני קוראת את הפתק..
׳תודה לך גברת לאורה שילדת וגידלת יצור יפהפה כמו תמר.. אני משתאה כל יום שהיא קיימת בעולם הזה.
אל תשכחי לגבי הערב-דין.׳ דין שלי.
״אתם חולים במחלת האהבה.. והוא ברקיע השביעי.״
אוף דין, הפרפרים יפסיקו מתישהו?
״אני מאושרת בשבילך. אני אלך לדבר עם תום לפני שדין יחליט לשגע אותי..״ אימא שלי הולכת לכיוון החדר שלה.
ואני עולה לחדר שלי.
YOU ARE READING
תפוז מכני
Romanceאני שונאת את כולם, פשוט כולם. אימא שלי, אבא שלי שנפטר עוד לפני שבכלל נולדתי. ואת האב החורג החדש שלי. טוב טוב, סליחה. או איך שאימא שלי אומרת? ״שפה, תמר. שפה״ בתחת שלי פאק. אז אני תמר, תמר לוי.. ואימא שלי היא היצור הכי חמוד ומשוגע עלי האדמות, אבל גם ה...
