תפוז מכני

פרק 55

״זה היה ממש יפה... מה שעשית בשבילה.״ רותם אומר לי כשאני מתיישבת לידו בהחלפת שחקנים.
״אחלה.״ אין לי מצב רוח
״מה יש? צרות בגן עדן?״ גן עדן גם כן.
הוא שם את ידו על הירך שלי, ואני יודעת שבשבילו זה כמו לגעת בקיר.
אני ממשיכה לדבר איתו על כל מיני דברים, עד שאני מרגישה את נוכחותו, מסתכל עליי. צופה בי.
הוא לא מתרשם ממה שהוא רואה, אני מרגישה את זה עוד לפני שאננ מספיקה עליו.
זה נראה שהפסיקו לשחק, כולם מרגישים את החשמל הזה באוויר, הנוכחות המחשמלת שלו, העיניים היהלומיות שלו.
הוא יושב באחד הכיסאות למעלה, נראה כמו אל.
אני אוזרת אומץ להסתכל בעיניו, והוא מסתכל בעיניי..
הוא מצקצק בלשונו, מבטו עובר אל רותם ואז אליי.. ואני שמה לב למה באמת הוא מסתכל-היד שלו.
קנאי.
״טוב תמר, נדבר.״ רותם קם והולך, אני נשארת שם יושבת לבדי.
מסתכלת עליו.
אף אחד מאיתנו לא מעז לנתק את המבט, ויש צלצול.
״תודה לכולם, יום נעים.״ המורה הולכת וכל בנות ממהרות ללכת אבל לא לפני שהם שולחות חיוך אל דין.
אני עוצמת את עיניי לרגע, ומיד לאחר מכן, הוא מופיע לידי.
״שלום יפה..״ הוא מחייך אליי עם עיניו היהלומיות.
״מה אתה עושה פה?״
״חברה שלי פה... ראית אותה? שיער חום דומה לשלך, עיניים ירוקות גדולות כאלה כמו שלך, סקסית.. והיא חייבת לי נשיקה.
אז יש מצב שראית?״ המממממ
״כן. נראה לי שכן. היא בדיוק הלכה..״ הוא מחייך
״וואלה. במחשבה שנייה... את הרבה יותר יפה.. אז אני יכול להתחיל איתך.״ אני מנשקת אותו
״אני אלך להחליף בגדים..״ אבל הוא לא משחרר את ידי.
״לא למה?״
״כי אני כולי מזיעה? ואני בבגדי ספורט..״
״לא אל. ככה יהיה הרבה יותר קל להוריד את זה ממך כשנגיע הביתה.״ מוח כחול.
אני לוקחת את התיק שלי, ושמה את הצמיד שלי... שיט.
פאק עם התת מודע הזה.
״תמר מה זה??״ שיט איך אני יוצאת מזה??
״אממ... אמממ אל תכעס.״ אני ממהרת להגיד, אבל אני מפסידה.
״כועס.. את לא ראית מה זה כועס. תגידי לי מי נתן לך את זה!״ הוא מחזיק בידי, וזה ממש כואב לי.
עיניו כה סוערות, והוא צורח בכל המגרש.
״תום נתן לי את זה..״ אוי.. למה אמרתי את זה?? למה מכל האנשים בעולם?
למה לא אמרתי שאימא שלי נתנה לי את זה??
הוא עוזב את זרועי, ויוצא לכיוון החנייה, שיט.
אני אוספת את התיק שלי.. יש לי הרגשה ממש רעה.
הוא מגיע לרכב הספורט שלו, שאת הדגם שלו אני לא מזהה, ולפני שהוא מספיק לסגור אני נעמדת בינו לבין הדלת.
״די, אל תעשה את זה. זה פאקינג צמיד מטופש. זה כלום עבורי..״ טוב זה ההפך מכלום.. ואני גם ממש אוהבת אותו.
״דין אני ממש מבקשת ממך.. בבקשה.״ אני ממשיכה להסתכל עליו, אבל הוא לא מביט בי.
אני נוגעת בידו, הוא מנסה להירגע. אני רואה את זה על גופו.
״תזרקי את זה.״ מה?? לא.. אין מצב.
״דין... לא. אני אוהבת את זה.״ והוא מאבד את זה..
הוא יוצא מהרכב, ולוקח אותי בזרועי.
״היחיד, היחיד. שיכול להעניק לך מתנות זה אני! אף גבר אחר! אף אחד לא יכול..
רק אני.״ הוא סוער, הוא כה מיוסר... פראי.
אני לא יודעת מה להגיד, ואז הוא תופס את פניי בשני ידיו, מכריח אותי להסתכל בעיניו..
והוא מנשק לי בחוזקה, בולע אותי, טורף. אני הולכת לאיבוד. אני טובעת, אני שוקעת. ואיכשהו אני מצליחה לנחות בבטחה.
בשפתיו, בזרועותיו
״דין.. זה רק צמיד. אין בזה שום דבר רע. אני אוהבת את הצמיד.
הוא נתן לי את זה כמתנת יום הולדת מוקדמת.
אני לא חושבת שיש בזה שום דבר רע...״ אני אומרת לו ומלטפת את פניו.
״הוא לא ביקש כלום בתמורה לזה?״ הוא אומר.. עוצם את עיניו.
״ממש לא! מי אתה חושב שאני??״ אני מורידה את ידיי מפניו.
״גם לא... שתתרחקי ממני? שתעזבי אותי?״
״לעולם לא. אם הוא רק היה רומז לזה, הייתי משאירה את זה אצלו.
מתי תכניס כבר לראש הדפוק שלך, שאני אוהבת אותך?״ הוא מוריד את ראשו, ומצמיד אותו אליי, בעדינות.
״סליחה. תמר אני מצטער שאני כזה מניאק.
אגוצנטרי מסריח, קנאי, רכושני. מגיע לך כל כך הרבה יותר טוב מזה..״ הוא עוצר, לוקח נשימה עמוקה.
״אבל אין לך מזל, אני לא מתכוון לתת לך ללכת לעולם. אני אנוכי מדי״ אני מנשקת אותו, ולאט לאט היא הופכת לנשיקה פראית, מלאת תשוקה.
״אני לוקח אותך הביתה, אני מרגיש שאשתגע אם לא אהיה בתוכך.״ הוא מכניס אותי לרכב
תוך 10 דקות אנחנו בבית שלו, הוא נושא אותי לחדר שלו בתנוחת כלה.
הוא משכיב אותי על המיטה ולא מבזבז זמן, הוא קורע ממני את הבגדים, חבל זו תלבושת ספורט שממש אהבתי..
״אני אקנה לך חדשים.״ אני צוחקת כשהוא רואה שאני מסתכלת עליהם בכזאת חמלה.
״לא צריך.״ והוא מוריד את הבגדים שלו, זורק אותם על הרצפה.
אני מנשקת אותו בצורך, אהבה, תשוקה.. אני כבר לא יודעת איך לקרוא לזה.
אנחנו שוכבים, ואני מתנשמת.
״וואו.. זה היה...״
״מדהים.״ הוא אומר ואני מסתכלת עליו.
״את מבינה מה החוסר שלך עושה לי? מטריף אותי..״ אני מסתכלת בעיניו, כל כך הרבה כנות, אמת. הוא מנשק בכתפי.
״איך את נשארת איתי אחרי כל ההתקפי הזעם שלי? הקנאה שלי... איך את עדיין סובלת את זה?״ הוא אומר ואני חושבת שהוא יותר שואל את עצמו מאשר אותי.
״זה ממש קל.
כי אני אוהבת אותך. אני אוהבת את הלב הנפלא הזה שלך.
אני מוקסמת ממנו כל יום ויום.״ אני נוגעת בלב שלו.
״בשבת יש לי יום הולדת. ויש לי משאלה אחת.. משהו שאני רוצה שאת תביאי לי.״ הוא אומר ומלטף את פניי.
״באמת?? מזל טוב! תגיד לי מה היא??״ אני סקרנית.
״את באמת רוצה לדעת?,.״ כן!!!!!
״כן! כי אם זה תלוי בי אני אעשה כמיטב יכולתי כדי להביא לך את זה..״ אני אומרת לו והוא מחייך.
״אני רוצה שתבטיחי לי, שתישבעי לי... שאת לעולם לא תעזבי אותי.״ הוא מתיישר כשהוא אומר את זה.
״קלי קלות. אני מבטיחה לך דין, אני נשבעת לך שאני אהיה איתך לנצח, שלעולם לא אעזוב אותך.״ אני מנשקת את פיו.
״את חייבת באמת להתכוון לזה.. לא סתם לומר.״
״אני לא סתם אומרת, אני באמת מתכוונת לזה. אני נשבעת שלעולם לא אעזוב אותך, לעולם לא אפסיק לאהוב אותך.
אנחנו זה לנצח..״ החיוך שלו ענק.
״תודה תמר. מוכנה לעוד כמה סיבובים? אני רוצה לטעום אותך..״
אני מהנהנת לו והוא הופך אותי כך שאני על המיטה והוא מעליי.
״את תמיד כל כך מוכנה בשבילי..״ הוא לוחש.